מריבות בזוגיות: האם הן הכרחיות?

שלום,
אני רווקה צעירה ועוד לא חוויתי קשר זוגי רציני מתמשך. לפעמים אני שומעת או רואה זוגות בסביבתי צועקים אחד על השני, מתייחסים לא בכבוד אחד לשני או אפילו מקללים.השאלה שלי: האם זה ריאלי לצפות שביחסים רציניים ומתמשכים עם בן זוג, שלא להגיע כמעט בכלל למצב של מריבות כאלה - הכוונה אינה לחילוקי דעות וויכוחים מתורבתים אלא למריבות שכוללות צעקות, הטחת עלבונות, דיבור מזלזל וכד'?חברה שלי אומרת שאין דבר כזה וכל הזוגות מגיעים מידי פעם למצב של צעקות ועלבונות ואני מקווה שבכל זאת אני אם יהיה לי בן זוג, אנחנו נצליח להיות בזוגיות מבלי לצעוק אחד על השני או לפגוע אחד בשני לאורך תקופות ארוכות של חודשים...האם הציפיה הזו שלי היא ריאלית?

את בהחלט יכולה לצפות ליחסים שלא כוללים צעקות והטחת עלבונות.אני נשואה 16 שנים, אנחנו ביחד 20 שנים, מעולם לא צעקנו, קיללנו או העלבנו

לילי יקרה,
שאלת שאלה חשובה. והיא חשובה משלוש בחינות, האחת, כי את שואלת אם מותר לך להיות אופטימית. השניה, וחשובה לא פחות ואולי יותר, היא אם את צריכה להעלות את רף הציפיות שלך כאשר את יוצרת קשר זוגי עם גבר. השלישית, האם לאפשר לחרדות שלך, שאולי הקשר שאת בוחנת, אינו טוב - כי הוא לא ממלא אחר הציפיות האופטימיות הללו.למעשה, המענה לשאלות הללו אמור לומר לך לא רק עד כמה להתפשר, אלא גם עד כמה להיות שלמה עם מה שיש לך. אפשר לומר לך שהמציאות היא שאין זוגות ללא מחלוקות. יש זוגות שבהם שני בני הזוג "מסתדרים" עם המחלוקות, מבררים אותם, ומסתדרים עם עצמם אחר-כך כאשר הם לא מסכימים עם בני זוגם, כי יש דברים חשובים יותר. זו ההשלמה המשמעותית ביותר בזוגיות. וכאשר לא משלימים עם המחלוקות, ועם הפשרות או הויתורים (ותמיד יש ויתורים, לפחות של צד אחד), נוצרים משקעים או נסיון לתקן את המחלוקות. האם זה בהכרח בצעקות ומריבות קולניות ובקללות? - לא בהכרח. הכרתי זוג, לדוגמא, שדי היה במבט או בשתיקה של כמה דקות כדי שהצד השני ירגיש רע מאד עם המצב, ולא יידע היכן לשים את עצמו. נקודת שיווי המשקל של ביטויה של המחלוקת ואי ההסכמה, ושל התובנה שהצד השני פגוע, משתנה. רצוי מאד שלא להגיע לביטויים חריפים של פגיעה זה בזה, אבל אנשים יכולים להיפגע לא פחות גם מסימנים קטנים של אי הסכמה, אם הם מרגישים מספיק חזק שבן או בת זוגם פגועים מאד. העניין הוא שהפגיעות הזו עוצמתית עוד יותר, אם הם מרגישים שזה לא בצדק, ושאין להם דרך לבטא את עצמם ולהסביר. מה שמחזיר אותנו לעניין המרכזי של זוגיות, והוא תקשורת, ודיבור, וגם הצבת גבולות ללחץ שאנחנו מפעילים זה על זה. אם לא צריך לפתור את הכל "כאן עכשיו", לפעמים זה יותר קל. אלא שיש אנשים שמתקשים להמתין לפתרון מאוחר יותר.האם עניתי לך? - וואי... לא יודע. אולי.