מציצנות, רגשי אשם וחרדות

אנ כבן 30בעבר הייתה לי נטייה למציצנות. יום אחד "לקחתי את עצמי בידיים" וכיום אני רחוק מזה. וככל שאני מתרחק, אני מתבייש ומתקשה להאמין למי שהייתי. מה שמוזר לי הוא שהיום אין לי כלל צורך כזה.האם זה טבעי? האם ייתכן שפשוט התגברתי על זה או שאני צריך לחשוש שזה משהו שטבוע בי?

דוד יקר,
נטייה למציצנות קיימת אצל כל אחד. אתה רואה זאת היטב אצל ילדים בגיל 4-6 שיש בהם סקרנות מינית. בדרגה כזו או אחרת אנחנו מדכאים אותה ככל שאנחנו מתבגרים, כי זו התנהגות שאינה "חברתית". לא מקובלת ומחוץ לנורמה, ולפעמים עד כדי הדחקה או הכחשה טוטלית. כולם עוברים תהליך כזה, גם אם אתה עשית זאת, ואולי, קצת יותר מאוחר. כי לפי דבריך, בסופו של דבר גם אתה שם, ומה שמפריע לך בעיקר הוא כנראה בעיקר ייסורי המצפון המעוררים חרדות. כנראה שהתגברת, אלא שככל שתעסוק בזה יותר כך החרדות יגברו... הנח לזה, והמשך הלאה.