מעצורים בזוגיות: מה עומד בדרכך?

ד"ר חסון שלום
אני בת 25 וחברי בן 27 אנחנו ביחד כבר 3 שנים ולפני כחצי שנה עברנו לגור ביחדבד"כ הזוגיות שלנו טובה הוא בן זוג אוהב ותומך (למרות שבתקופה האחרונה לחץ הלימודים של שנינו גורם למריבות.)בזמן האחרון נושא החתונה עולה הרבה על הפרק אם דרך קרובי משפחתי או דרך חברותי ששואלים אותי אם בקרוב נתחתן או מה דעתי בנושא . בעקרון נראה לי שבן זוגי מאוד היה רוצה להתחתן הוא מדבר על כך בעקיפין ולפעמים מספר לי על עלומות שחלם ובהם יש לנו ילדים. חברותי הטובות מתלהבות מכך אך אני מרגישה שאיני בשלה לחתונה עוד, אני לא מדמינת או חולמת עלינו מקימים משפחה וזה מאוד מלחיץ אותי. האם זה אומר שאני לא אוהבת אותו ? או שאני לא מעונינת להתחתן אתו בכלל? כשאני חושבת על הדברים הללו אני מרגישה מאוד רע ושאולי בעצם אני מבזבזת את הזמן שלו ושלי.עלי לציין שבן זוגי אינו לוחץ עלי להתחתן בשום דרך והלחץ מדיע בעיקר מהתגובות שלי לאנשים מסביבנו.אודה לך אם תיעץ מה לעשות.

מימי יקרה,
אל תתרגשי מדי מכך שחברותייך מתלהבות מהחלומות של בן זוגך. הן חושבות בזמן זה על החלומות שלהן, ולא על שלך. מה שכן, את צריכה לבדוק עם עצמך מה בשלווה היומיומית שיש לך מונע ממך לחשוב על עתיד משותף וילדים. זה לא אומר בהכרח שאת לא אוהבת אותו, ואולי גם לא על כך שאת לא אוהבת אותו מספיק. אבל זה אומר שיש לך מעצורים נפשיים כלשהם, שלא ברור אם הם קשורים אליו ולציפיות שלך מבן זוג, או לפחדים ולחששות שיש לך מפני הבאת ילדים לעולם או מפני מחוייבות או מפני קשר או אושר שעלולים להתפרק ברגע שסוף סוף תגיעי אליו. יש הרבה אפשרויות, ואם הדבר מטריד אותך באמת, אולי כדאי שתלכי לטיפול פסיכולוגי. אבל אם את חושבת שאת סתם לא לחוצה, מותר לך להרשות לעצמך עוד כמה חודשים או קצת יותר, כדי לסייע לעצמך להבהיר מה העניינים איתך, ללא סיוע חיצוני.

סלח לי ד"ר שני מתפרץ כך. אני יודע שהפורום אינו פורום תמיכה שבו מגיבים המשתתפים אחד לשני אבל הייתי חייב.מתשובתך משתמע שהמצב הנורמלי היחיד הקיים בעולמנו הוא מצב הנישואין. אתה לא אומר לה "אולי זה מוקדם לך ולכן את לחוצה", "נישואין אינם חובה אנושית אלא מימוש רצון עצמי של כל אחד", זה בסדר לא לרצות את מה שכולם רוצים עבורך אלא למצוא את הדרך שלך." וכו'.הכותבת צעירה ולכן נתונה מאוד ללחץ החברתי העצום שיש בחברתנו (ובמיוחד בישראל) להתחתן. אינני רוצה לחזור על הסטטיסטיקות העגומות של נישואין (אני דרך אגב מאוד בעד נישואין אך לא כמטרה אלא כאמצעי למימוש ז-ו-ג-י-ו-ת טובה).בכל מקרה, תשובתך הייתה קצת מדי "דוגמטית" לטעמי או שלא הבנתי אותך.סליחה שוב

מישהו יקר,
גם "מוקדם לי מדי" וגם "אני לא בטוחה שזה הגבר המתאים לי" וגם "אני בכלל לא רוצה להתחתן" הם מעצורים. אין כאן שום שיפוט אם אלו מעצורים "טובים" או מעצורים "רעים". אם זה מטריד אותה זה מעצורים רעים, ואם לא, אז אלה אינם מעצורים רעים, והשיקול הוא של מימי להחליט אם זה מפריע לה או לא. פסיכולוג בהחלט יוכל להביא אותה למסקנה שטוב לה עם מה שיש לה, ושתפסיק להיות לחוצה, אם היא נלחצת מזה.

(הודעה ללא תוכן)