מה לעשות עם החוויה?

בת 34 נשואה מעל עשור, פלוס ילדים.
זוגיות פתוחה שנתיים (רעיון של בעלי).
מזה שנה וחצי אוהבת כמו שמעולם לא אהבתי, בחור רווק.
לא הכרתי אותו במטרה למשהו משני אלא כעל הדרך והיינו ידידים ומשם גלש..
אני מאושרת מאוד שאני איתו, יש לו את האופי המדהים ביותר שיכול להיות. יש לנו חיבור חזק בכל המישורים.
עם בעלי מעולם לא הרגשתי בחיבור כזה וגם התחתנתי מאוד צעירה.
אני עצובה וכאובה שאני מפספסת את "אהבת חיי".
שכן, גם אם אפרק את נישואי, הבחור הרווק לא ירצה בי בזוגתו כי מבחינתו הוא לא מוכן לפרק משפחה וזה יכאב לו בלב.
אני לא רוצה לאבד אותו ואני יודעת שזה יקרה כי הוא רוצה להקים משפחה.
מה עושים?

שי לי יקרה,
רעיון לא מוצלח של הבעל, אבל לפחות הוא סייע לך לחוות משהו חדש ועוצמתי מזה שהיה לך עד היום. השאלה היא מה עושים או לא עושים עם זה.ובעצם – זה מה שאת שואלת: מה את אמורה לעשות עם זה? וזו שאלה שאני מחוייב להחזיר אליך: מה אתרוצהלעשות עם זה?ואולי, כדי להפוך את השאלה למעשית יותר, שווה להכניס לתשובה שלך את מימד הזמן. כלומר, מה ומתי?

הייתי רוצה לחיות איתו.
אבל הוא יסרב כי הוא יודע שזה כרוך בהריסת משפחתי. יש לו לב זהב והוא לא היה רוצה לפגוע באחרים, האמת שהוא גם מוטרד מהרמת אהבה שלי אליו. אני יודעת שיש לו רגשות אלי אבל מעולם לא לשך אותם כי אני אשת איש. ברור היה לי שאם הייתי רווקה היינו יחד.
גם אני לא רוצה לפרק את הבית, בעיקר בגלל הילדים. אבל כואב לי לחיות בידיעה שאני אאבד אותו לבחורה אחרת.. הכימיה שיש בנינו היא ברמה שלא הכרתי. גם הוא הודה שאני האדם שהכי נכנס אליו אי פעם. מרגישה בדרך ללא מוצא.