מה למדתי מההתכתבות של שונית?

כבר מזה תקופה ארוכה שאני לא בקשר עם בחור שאהבתי. לא הסתדרנו ואפילו ניתק את הטלפון בפנים. ופתאום עכשיו אולי כי אין לי כרגע זוגיות, התחלתי לחשוב עליו בלי סוף,ולראות אותו בפייסבוק שלו. אני בת 25 והוא בן 27 אני יודעת שזה לא בסדר שאני חושבת עליו למרות שאני לא בקשר איתו היום ושהוא ניתק לי בפנים סיפור מאוד דומה לשונית שכתבה. המחשבות עליו מעסיקות אותי וקשה לשחרר. איך אפשר לשחרר מחשבה על אותו בחור? אשמח למענהתודה

אשמח לעצה בלי לפנות לטיפול אני ממש מחפשת עצה איך להשתחרר מהמחשבות עליו.ממש תודה

רציתי לציין שהבחור הזה מוכר לציבור הוא מפורסם

רינת יקרה,
את כותבת שאת מזדהה ומרגישה דמיון בין השאלות שלך, או של מצבך, לאלו של שונית, שלוש שאלות למטה.אשמח אם תוכלי לומר לי מה למדת על עצמך, ואולי על מה שאת אמורה לעשות, מההתכתבות של שונית איתי, ומתשובתי.

יש בעיה שעוד לא למדתי מה אפשר לעשות. בגלל זה כתבתי בפורום

רינת יקרה,
זה מאד פוגע להיות דחוי ממישהו שאת מאד רוצה. אין לי משהו מדוייק מזה כדי לומר לך. זה באמת מאד פוגע. זה גם מאד מאכזב, כי כאשר העתיד נראה כל כך טוב ובטוח, קשה מאד לאבד אותו. בעיקר כאשר לא היה קל להגיע את התחושה הזו של השלמות הזה, שהנה סוף סוף הישגנו את מה שרצינו כל הזמן.כמו שאת מבינה, וכאן הכאב, זו היתה אשליה. הייתם תקופה בקשר, שהסתיימה, ואפילו בכעס מצידו, הוא מאד מצא חן בעינייך, עם או בלי קשר לכך שהוא מפורסם, אבל למרות מה שקיווית – זה לא היה דו צדדי. לפחות לא באותה מידה או לפחות לא לאורך זמן.אם תרשי לי לומר זאת, הכאב הוא לא מלאבד אותו. כעובדה – כנראה שלא הכרת אותו מספיק, והוא, האמיתי, לא היה האדם שמתאים לך, ולו רק כי את לא האדם שמתאים לו. די בכך כדי שתגידי לעצמך שאת לא רוצה בן זוג שלא רוצה אותך. זה רע, זה משפיל, וזה לא הזוגיות שהיית רוצה, ולכן הוא לא בן זוג שיכול להיות ראוי לך. כפי שראית, הוא גם לא האדם שנותן מספיק כבוד לאחרים, כפי שציפית ממנו, אחרת כנראה שלא היה מנתק לך את הטלפון בפנים.אני לא בטוח שאת מאוהבת בו, כמו ברעיון של הקשר איתו. אני משוכנע שלא הכרת אותו מספיק כדי לדעת איך הוא מתנהג במצבי לחץ, לא הכרת אותו מספיק כדי לדעת אם הוא ביקורתי ואיך הוא מתנהג כאשר אתם חלוקים בדעתכם בעניינים פשוטים כמו ריהוט לבית או רחיצת כלים או קשוב כאשר את מספרת לו על עניינים שלך וקשיים בעבודה – לא בימים הראשונים של הכרות, אלא בשיגרה של היומיום. אלו הם המון דברים שאת לא יודעת. כמו בסרט "דלתות מסתובבות" (אם לא ראית – חפשי אותו), העתיד הוא מאד לא ברור אלא לאחר שעברת אותו, ובמקרה הזה עברת רק מסלול אחד מתוך כל העתידים האפשריים ולא אף מסלול אחר, אלו שהיו אפשריים ולא התקיימו. אחרי הכל, יכול להיות שלו הוא היה רוצה, אחרי 3 או 4 או 8 חודשים היית מגלה שלמרות הקסם שלו, הוא בלתי נסבל, או קשור מדי לאמו, או כל דבר אחר שהיה מחרפן אותך.העניין הוא שכרגע את מחוברת רק לעתיד אפשרי אחד שהוחמץ, והוא זה שעליו את מתאבלת. אני יכול להבין אותך, כי העתיד הזה הוא אכן החמצה גדולה, אבל לא בטוח שהוא אכן היה מתקיים. כרגע, העתיד הלא בטוח הזה שהוחמץ, מפריע לך להמשך החיים, ולעתיד אפשרי וטוב הרבה יותר מאשר העתיד איתו. אם היית יכולה, הייתי מבקש ממך לכתוב עוד כמה עתידים אפשריים איתו, הרבה פחות אופטימיים מאלו שאת מדמיינת עכשיו, ולגמרי על סמך מה שאת כבר יודעת עליו. אני בטוח שיש גם כאלה. אני רק לא בטוח שאת מוכנה לחשוב עליהם. אולי כי המחשבה על "מה שהיה יכול להיות אילו" נותנת לך ערך, ולו רק כי זה היה בטווח יד.הייתי ממשיך והולך על זה. זה אכן היה בטווח יד, לו זה היה תלוי בך. לא בטוח שזה היה בטווח יד כאשר זה תלוי בו, למרות הקסם והכריזמה שראית בו.את במקום שבו את רואה את חצי הכוס המלאה בלבד, שאולי יש בה הרבה פחות מחצי כוס, וזה החלק הטוב של הביחד שרובו הוא לא ממשי וכנראה לא מציאותי, ואת לא רואה את החצי (או יותר) הריק, זה שהוא ממשי בקשר איתו. לכן, אם את רוצה לעשות את זה בעצמך, וללא טיפול, זה מה שאת צריכה לעשות עוד ועוד, לדמיין את החצי הריק, כשאת לכאורה איתו וזה רע, כי את עם מי שלא יודע להיות בזוגיות איתך. הייתי ממליץ על טיפול רק אם את לא מצליחה לעשות את התרגילים האלה ולהתנתק ממנו בעצמך. חבל על העתיד שאת כן יכולה לממש, ובעיקר חבל שאת לא רואה, ואולי איבדת את הביטחון שלך באפשרות לקיומו.