תקשורת זוגית: מדברים בשפות שונות

אנו נשואים 5 שנים ויש לנו שני ילדים (שנתיים, 3 חודשים).לאחרונה החריפה תופעה שהייתה קיימת מלכתחילה, או שפשוט הפכתי להיות יותר רגישה:תמיד אני מרגישה שבעלי לא מתעניין במה שקורה לי, וזאת משום שכאשר אני מספרת לו דברים, אני רוצה לספר את כל הפרטים, כי עבורי הפרטים הם אלו שיסבירו מה מציק לי. בעלי חסר סבלנות לכך ורוצה ישר פואנטה, אבל אני לא יודעת לתאר את ה"פואנטה" כי מבחינתי הסיפור כולו הוא הפואנטה.תמיד היו לנו ריבים על רקע זה (בדר"כ אני נעלבת שהוא קוטע אותי או לא מגיב למה שאני מספרת והוא מתעצבן שאני נעלבת כי הוא לא מבין מה מעליב).כאשר אני מדברת עם חברות שלי או אחותי זה לא זה. עדיין תמיד יש בי הצורך לשתף דווקא את בעלי, בתור אהובי וחבר הנפש שלי, ומתאכזבת שוב ושוב. לאחרונה המצב החריף ואני כבר מרגישה שאין לי שותף ואין לי חבר.במיוחד לאחרונה, שיש המון דברים בחיים (גם הלידה שהיתה קשה והסתיימה בניתוח קיסרי שני, גם קשיים עם הבן הגדול, גם תסכול שהיה לי בעבודה וכו כו) אני במיוחד מרגישה צורך לשתף ולהתפרק אבל נתקלת במבוי סתום.בעיה נוספת:רכשנו דירה, אך נוצר מצב שבשל עיכוב במסירת הדירה ע"י הקבלן אנו צריכים לפנות את הדירה השכורה לפני שנקבל מפתח לדירתנו. הווה אומר נצטרך לעבור לגור אצל חמותי לתקופה לא ידועה (חודש? חודשיים? אולי שלושה?).חמותי אישה טובה ותמיד עוזרת בשמחה (לדוגמא נכונותה כעת לארח אותנו) אבל אנחנו לא משדרות על אותו גל. אין ריבים חלילה אבל אני תמיד מרגישה שלא בנוח. אבל מה שמפחיד אותי במיוחד זה העובדה שאצל חמותי מדובר ב"בית פתוח". גרים אצלה גם גיסי וגיסתי עם 2 ילדיהם (שנתיים וחצי ו-10 חודשים). יש גיסה נוספת שמגיעה מס' פעמים בשבוע עם שלושת ילדיה.תמיד כשאנו באים לביקור יש שם ילדים של מישהו, וכמעט תמיד פתאום המבוגרים נעלמים ואני מוצאת עצמי אחראית על עוד ילדים, בלי שמישהו פנה אלי או ביקש ממני. אני חוששת ממצב שבו ינצלו את העובדה שאני ב"חופשת לידה" ויפילו עלי את הילדים. בעלי מודע לבעיה הזו והוא אמר שידבר עם אחיו ואחותו שלא ישלחו אלי את הילדים בלי תאום מראש.ברור גם לו וגם לי שאף אחד לא יתייחס לבקשתו, סביר גם שיווצר מצב של כעס ומרירות כלפינו (שאנחנו לא רוצים לעזור...).כבר מעכשיו (שבוע לפני המעבר לבית חמותי) אני בלחץ מהסיטואציה, מפחדת גם שלא תהיה לי פרטיות (לא יהיה לנו חדר פרטי) ושלבעלי לא תהיה הסבלנות להקשיב לתסכולים שלי...מה יהיה?מוצאת עצמי מאבדת עניין בהמשך הזוגיות.

לאמשנה יקרה,
קורה לך מה שקורה להרבה נשים שמקוות שבן הזוג שלהן יבין את מה שהן מספרות לו, והוא מאבד סבלנות. מאד טיפוסי, ומשום שאתם מדברים בשפות שונות. בשבילך, כשאת מספרת סיפור, החלק המעניין ביותר בו הוא מה שאת מרגישה. בן זוגך פשוט לא מבין שזה מה שאת מספרת לו. כשמספרים לו סיפור, הוא מחפש את העובדות, לא את הרגשות. הוא לא רגיל לשמוע את הרגשות, כי כאן אין שום דבר שהוא יכול לעשות איתו משהו. עם עובדות הוא יודע להתמודד, להבין דקויות של רגשות, כנראה שלא. הדרך הקלה לטפל בזה היא ללכת ליועץ זוגי שיוכל לדעת לתווך בין אופן התקשורת שלך לשלו, כדי להסביר אתכם זה לזו. אני מקווה שתמצאי את האדם המתאים לכך. הדרך הקשה היא להביא את עצמך לספר לו את הסיפור קצת אחרת, כך שהוא יבין (שימי לב: הוא מחפש עובדות!), ולנסות להוביל אותו בעצמך להבין גם את הדקויות שאת מדברת עליהן ושהוא לא רואה.אבל מכיוון שזה לא הדבר היחיד שקורה לכם, ושאת מדברת על עוד כמה בעיות, שרובן מתמקדות בתקשורת שביניכם, אני באמת ממליץ על יעוץ זוגי.