מאזן בין חמות וזוגיות

יש לי בעיה עם חמותי: היא לא מוכנה לעשות שום דבר לבד ומעבירה את כל האחריות לבן שלה. גם בעלי חושב אותו הדבר, אבל אין לנו כל כך מה לעשות.בעלה הרגיל אותה שתפקידה לבזבז כסף וכל הבעיות הוא יפתור לבד. היא לא מבינה שום דבר בחיים: לא יודעת איך לקרוא מסמכים, איך לסדר עניינים בבנק או במשרדי ממשלה וכד'. היא אישה טובה, אבל לא כל כך חכמה והיא גם לא רוצה ללמוד. בכל דבר קטן היא פונה לבעלי ובסוף היא גם לא תמיד עושה מה שהוא אומר, דבר שמעצבן אותו מאד. חשבנו לתת לה לעשות לבד את הטעויות, אבל מדובר הרבה פעמים בעניינים רציניים מאד.בנוסף, אנחנו מרחמים עליה: בעלה נפטר לפני 3 חודשים, אביה נפטר החודש ויש לה אמא שסובלת מאלצהיימר. אמא שלה עושה לה בעיות, אבל כשאמרנו לחמותי שצריך למצוא פתרון קבוע או לתת תרופות הרגעה, היא לא הסכימה. עכשיו היא מבינה שצדקנו ועדיין לא מוכנה להקשיב לנו בעניין.לגבי בעלה, הוא חלה בסרטן וסבל קשה מאד במהלך השנה האחרונה. בשנה הזאת תמיד היינו אצלם, עזרנו בכל דבר ובסוף אפילו עברנו לגור אצלם. גם במקרה הזה לא היתה לחמותי בעיה להתקשר לבעלי בכל שעה, לדרוש ממנו לבוא (אין לנו אוטו ובאותה תקופה לא גרנו באותוה העיר) וכד'.כשחמי חלה, היינו נשואים רק שנה, כך שלמעשה רוב חיי הנשואים שלי עברתי בבתי חולים, בהמתנה לתשובות הרופאים וכד'. היה לי מאד קשה, הייתי צריכה לעזור לכולם, לתמוך בכולם, נסעתי עם חמי לטיפוליים כימוטרפיים וכו'. אבל ידעתי שזה מצב זמני, בעלי זקוק לי ולכן החזקתי מעמד.אבל עכשיו המצב שונה. קיוויתי שהכל ישתנה, נוכל להתרכז יותר במשפחה הקטנה שלנו. עכשיו אני בהריון בשבוע 15 ואני רוצה (ואני יודעת שגם בעלי) קצת שקט. אבל חמותי לא נותנת לנו מנוחה ואנחנו לא יודעים מה לעשות: מצד אחד, אנחנו רוצים לעזור לה. אבל מצד שני, אין לנו כח. בנוסף, שנינו לומדים ועובדים מאד קשה, קמים כל יום ב-5 ובגלל ההריון אנחנו מנסים לסיים את הלימודים כמה שיותר מהר. אין לנו זמן אחד לשני (לדוגמה, אתמול בשבת למדתי בלי הפסקה מ-7 בבוקר ועד הלילה), אנחנו לא מקיימים יחסים יותר מפעם בשבוע (אין זמן) וכד'.לכן, כל דקה שאנחנו "מבזבזים" על חמותי באה על חשבון היחסים בינינו. מצד שני, אנחנו מרגישים רע כשאנחנו מסרבים לעזור.מה לעשות? אני יודעת שאם חמותי הייתה עצמאית יותר, הבעיה לא הייתה קיימת, מכיוון שאני לא מדברת על מצבי חרום, אלא על דברים זניחים שעליהם היא לא רוצה לקחת אחריות. אבל לא נראה לי שהיא יכולה להשתנות, אז מה לעשות?רציתי להגיד שחוץ מזה יש לי יחסים מאד טובים עם חמותי. אין לה בנות, אז היא מאד מפנקת אותי. לפני שבעלה חלה, כל שבוע הייתי מקבלת בגד חדש (בלי שביקשתי, כמובן). כשהיינו באים, גם בזמן המחלה של חמי, היא הייתה דואגת שיהיו בבית אוכל שאנחנו אוהבים וכד'. היא מאד מאושרת ההריון (נראה לי שאפילו יותר ממני) ואני יודעת שהיא תרצה לעזור לנו עם הילד. לכן הבעיה, קשה לנו (ולי בפרט) להתנהג אליה לא יפה.האם יש פתרון (אפילו חלקי) למצב?

אולגה יקרה,
אתם בין הפטיש לבין הסדן. בין המצפון שלכם, המורה לכם לעזור לה ככל שנדרש, לבין הצרכים האגואיסטיים שלכם, וזו אינה מילה גסה. מהצרכים האלה נגזר העתיד שלכם, וככל שאתם מרוצים יותר מהזוגיות, כך העתיד שלכם ייראה טוב יותר. אין ספק שהטיפול הצמוד שלכם בחמותך מפריע לזוגיות שלכם. עם זאת, ברור שגם לא תוכלו לחיות עם עצמכם ולהביט זה בעיניים של זו, אם תהפכו להיות אגואיסטים טהורים. לכן, גם מידה של עזרה לחמותך היא חיונית לזוגיות שלכם. מתוך כך, נדמה לי שברור שאתם צריכים למצוא איזה שהוא מאזן ביניים בין הצרכים שלכם לצרכים שלה, שיספק את שני הצרכים המנוגדיםשלכם, הצורך להיות מוסריים ונאמנים, והצורך לקיים זוגיות נורמלית ומאושרת.מתוך מה שאמרת, אני גם מבין שאמנם לך הופך להיות יותר ויותר קשה פיזית (ככל שההריון מתקדם יותר), אבל דווקא לבעלך העומס הרגשי הזה של הטיפול באימו קשה יותר.נדמה לי שאין לכם ברירה, אלא להחליט שאתם מחוייבים גם לעצמכם וגם לה, ולחפש דרכים יצירתיות יותר לשילוב שני הדברים יחדיו. שאלו אותה מה מעניין אותה, מעבר למשפחה, ונסו למצוא לה עיסוקים בנוסף לעיסוק בהריון שלך. שאלו על קבוצות תמיכה ופעילויות לאנשים בגילה, מתנ"סים ועוד, באזור שלה. במקומות רבים יש פעילויות עירוניות לאנשים במצב זה. לפעמים שווה להשקיע כלכלית במשהו שיפעיל אותה, גם אם אין לכם הרבה, אם השקעה כזו יכולה לחסוך לכם טיפול זוגי מאוחר יותר. אין ברירה אלא להפעיל את הראש, לא לשקוע בביצה ולראות רק את הצדדים השליליים של המצב, אלא לחפש נקודות אור, לחפש נקודות עניין, ולהבליט את כל אלה.

חמותי יחסית צעירה (בת 54) והיא עדיין עובדת, כך שאין צורך "לבדר" אותה. יש לה הרבה חברות, יש לה מנוי להצגות וכד'. השיעמום שלה לא מהווה בעיה.הבעיה היא שעכשיו מאד קשה לה לטפל באמא שלה שלא רק לא ממש מזהה אותה, אלא גם מאד אגרסיבית. חמותי השתכנע שצריך להביא לה עזרה קבועה, אבל המטפלת ברחה אחרי שקיבלה מכות. לכן היא נאלצה לקחת אותה אליה ולטפל בה בעצמה. וזה דורש הרבה כח: אמא שלה זורקת דברים, לא ישנה והתישה לגמרי את חמותי. יש לחמותי אח שרק מדבר ולא עושה שום דבר, הוא לא מוכן לקחת את אמו לפחות לכמה ימים כדי שחמותי תנוח. הוא, כמובן, לא מערב את הילדים שלו בעניין.חמותי, לעמות זאת, מתקשרת כל הזמן לבעלי, מבקשת עצות וכד'. היא מתלוננת לאמא שלי שהיא עייפה ותשושה ואמא שלי מפעילה עלינו לחץ. יש לציין שאמא שלי היא זו שמתקשרת לבדוק מה שלום חמותי, חמותי לא היתה מתקשרת לבד להתלונן.אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, חוץ מלהיות שם. אני רק בתחילת ההריון, אבל אנמית ולכן תשושה. בנוסף, אני מפחדת שבטעות הסבתא תתן לי מכה בבטן. כך שלכולם ברור שאני לא הולכת לשם (חמותי בחיים לא תסכים לסכן אותי).לכן יוצא שבעלי צריך לעזוב אותי בסוף שבוע וללכת לאמא. בגלל מות חמי, בעלי הולך כל יום לבית כנסת שנמצא ליד בית חמותי ולכן כל בוקר הוא נמצא אצלה קרוב לחצי שעה בבוקר. אבל כנראה שזה לא מספיק.סוף שבוע זה הזמן היחיד שלנו להיות ביחד (=ללמוד ביחד) ולכן הזמן מאד יקר לנו. אני גם מאד קנאית (אני כועסת כשבעלי קורא ספר במקום לדבר אתי) ולכן שנינו מפחדים שזה יגרום לריב.אבל עוד פעם, קשה לנו להזניח את חמותי ולכן בעלי צריך כל פעם לבחור ביני לבינה.

אור יקרה,
מאחר שאני יכול רק לייעץ לכם בנוגע ליחסים, אני יכול רק לחזור ולהדגיש את המצב שאתם נתונים בו, בין הפטיש לסדן, כשאתם צריכים לשמור על הזוגיות שלכם עד כמה שאפשר הן מפני התערבות והפרעות שהם הכרחיים במעורבות של בעלך עם אמו, והן מפני ייסורי מצפון אם לא תעשו זאת. לכן אתם כפויים למצוא את שביל הביניים המתאים יותר לכם, שגם הוא קשה ויגרום לכם נזק, אבל זה שבו הנזק יהיה הפחות ביותר באופן יחסי. כל זה כופה עליכם לחפש פתרונות יצירתיים נוספים, שבהעדר נתונים נוספים, ואולי בהעדר יכולת, אני לא יכול לסייע לכם בהם. את זה אתם צריכים לחפש, ולעשות מאמץ מחשבתי רציני בנושא, כדי לבחון כל דרך אפשרית להקל עליכם ועל אמא שלו.