מאבקי כוח בזוגיות: איך להתמודד

היי אורן,
אני בזוגיות כבר שנתיים וחצי עם בחור מקסים, בני 27, לא נשואים, מאוד אוהבים, חברים טובים אחד של השנייה.
יש לנו בעיה בזוגיות שאנחנו כבר כמה חודשים לא מצליחים לגשר מעליה ואני כבר לא יודעת מה אפשר לעשות, ובן הזוג גם מסרב ללכת לטיפול זוגי, אז אני משתדלת לא ללחוץ עליו לגביי זה.
לפני כמה חודשים, בן הזוג גילה שאני משתפת חברות בבעיות שלנו, ומקבלת מהן פידבק לא חיובי עליו,
והוא הבהיר לי כמה זה קשה לו וכמה זה פוגע בו, ושהוא היה רוצה שהייתי מדברת איתו על זה ולא עם אנשים אחרים.
כאב לי, כי הוא צדק. ניסיתי להרגיש את זה בעצמי, כשחשבתי על מה היה קורה אם הוא היה מדבר עליי ככה עם החברים שלו, והמחשבה על כך הכעיסה אותי. ועכשיו גם קשה לי לצאת מהכעס כלפיי עצמי ורגשות האשם. לא ראיתי את זה בתור שקר, כי גם מעולם לא חשבתי מלכתחילה שזו בעיה, עד הרגע שנפל לי האסימון.
התנצלתי והבהרתי לו שגם לי זה חשוב לשתף אותו ולא אחרים, ושאני פשוט הרגשתי שאם אשתף אותו בכעסים שלי או בחוסר הרצון שלי הוא יעלב או יפגע ולא נוכל לדבר על זה. וגם חששתי שאם אומר לו את מה שהן אמרו עליו, הוא יכעס על זה ששיתפתי עם זה פעולה . אנחנו לא גרים ביחד, אז זה מאוד קשה שאנחנו נפגשים פעמיים בשבוע ולמרות שאנחנו יודעים הרבה אחד על החיים
של השני, זה עדיין לא ממש עד הסוף. עכשיו הוא תוהה כמה באמת סיפרתי לו ומה אני באמת עושה ביום יום שלי.
הוא כועס כשאני שוכחת לספר דברים כי הוא טוען שזה לא באמת כי שכחתי אלא כי אני חוששת לספר לו, והוא לא יודע כבר אם אני מספרת לו דברים מתוך חשש או רצון לרצות אותו, או כי אני באמת מעוניינת בכך.
מה שבאמת מוזר, זה שהוא משתף אותי בהרבה דברים, על המצב הכלכלי שלו, על החיים שלו, על החברים שלו, על הרגשות שלו.
הוא מאוד חשוף איתי ולא מתבייש או חושש לספר לי דברים, על אף מה שעשיתי. ולצד זה שהוא סומך עליי בכל אלה - הוא לא סומך עליי בשיחות עם החברות שלי או עם אנשים בכללי, ושואל ומתחקר אותי לגביהם, ואם אני שוכחת פרט הוא מפרש את זה כזלזול וכאילו אין לי כוח או סבלנות להסביר לו או לתאר לו על מה דיברתי איתם ואז הוא מסרב להסתכל עליי או לבלות איתי, פשוט לא מסוגל לשכוח מהעבר, עד שעוברים יום יומיים וחוזר חלילה.
אני חוששת שזה משהו שבהמשך יהיה בלתי נסבל וזה יגרום לפירוק היחסים. ואני ממש ממש לא רוצה בכך.
אני אוהבת אותו מאוד, והדבר האחרון שהייתי רוצה זה להגיע למצב כזה. הבנתי את ההשלכות של מה שעשיתי והתנצלתי בפניו כמה פעמים.
ועדיין קשה לו לסלוח על זה או לקבל את זה, כי הרי שיחות לא נגמרות סתם כך, חברות שואלות שוב, מתעניינות שוב, חוקרות שוב, ואני צריכה איכשהו לשים לזה סוף. אני באמת לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להרוויח את האמון שלו שוב, וטיפול זוגי לא על הפרק מבחינתו.
מה אני יכולה לעשות במצב כזה?

לילך יקרה,
באיזה שהוא מקום נראה כאילו יש ביניכם מאבקי כוח, שאחד הדברים האופיינייים להם הוא השאלה, והחזרה לשאלה בכל ויכוח, מי צודק עכשיו ומי צדק פעם, ואולי העניין הזה שסיפרת עליו עכשיו, ואולי בכלל חוסר האמון שלו בך, הוא כלי בידיו כדי להרגיש צודק, או כדי לגרום לך להרגיש לא צודקת. והעובדה היא שזה עובד, כי זה מקשה עליך להתלונן על הדברים שאת מרגישה שאת צריכה בקשר. והעניין הזה, עם החברות, הפך להיות סיבה אינסופית לחפור בה ולחפור בה, ולהפגין חוסר אמון, מה שמונע מכם אולי לדבר על דברים חשובים אחרים בזוגיות שלכם.מבלי שתלכי לטיפול, איתו או בלעדיו (תכף, על העניין הזה), הדרך שלך היא ללמוד לשים גבולות ברוך, ובשקט נפשי, מבלי להיגרר לויכוחים, ולעבור כמה שיותר מהר לנושאים אחרים. היות שאני מבין שהוא לא מוכן ללכת איתך לטיפול, אז ללכת בלעדיו פרושו ללמוד איך לעבור את התהליך הזה של הצבת גבולות ברוך, כדי שלא להרוס את מה שיש, וכדי להבין טוב יותר את הדינמיקה של מערכת היחסים ביניכם, ולשפר אותה.ואגב כך, אני בטוח שהוא לא יאהב גם את העובדה שתלכי לבדך לטיפול, כי אז את בכל זאת מדברת על מה שיש לכם עם מישהו אחר, וזה אולי יערער לו קצת את הביטחון, כי לא תהיי לבד, ויהיה לך את מי לשתף ועם מי להתייעץ. אבל יהיה לו קשה יותר לצאת באופן חריף כנגד זה, כי זה דיון מקצועי ודיסקרטי, שאף אחד אחר לא ידע עליו או את תוכנו. מצד שני, מנסיוני, בהחלט יתכן שמתישהו הוא ירצה להשתתף, באופן חלקי, בשיחות, כדי שהמטפל/ת לא יקבל/תקבל מושג 'שגוי וחד צדדי' על מה שקורה, ובמילים אחרות – ירצה להשפיע. אם לא תצליחי להתמודד עם עניין הגבולות, ורגשי האשם ויציאה מהירה יותר מויכוחי סרק, כדאי לחשוב על זה, ובשלב שבו יש עדיין אפשרות לשנות, לפני שהויכוחים וההאשמות והבדיקות החוזרות יעמיקו את הפער והכעסים ביניכם.