לשחרר או לא לשחרר?

שלום,
אני בת 29 ויש לי חבר 3 וחצי שנים (אנחנו גרים יחד שנתיים). הוא בחור מקסים, אוהב, תומך, דואג, אכפתי הכל! אבל אני כל הזמן מתלבטת לגביו (רוב הקשר...) כי טוב לי איתו, נוח לי..וכשאני חושבת על פרידה ממנו קשה לי, כי אני יודעת שיהיה קשה להשיג מישהו כזה עם תכונות כאלה.אבל עדין מפריעים לי חוסר הבטחון שלו, ושהוא דיי שקט ולא מביא הרבה עניין למער' היחסים שלנו. יש לי קושי גדול בקבלת החלטות, ועד עכשיו לא יכלתי להחליט לכאן או לכאן ופשוט המשכתי בזוגיות.לפני שבועיים הוא הציע לי נישואין והסכמתי- אבל מאז אני בלחץ, חרדה שמה עשיתי בחירה לא טובה. ההורים שלי מאושרים ואומרים לי שאין הרבה בחורים כאלה ושאני חייבת ללמוד לשחרר..אני מרגישה רע שאני מתלבטת גם אחרי שקיבלתי את ההחלטה...חשוב לי לציין שהוא מודע לקשיים שלי ושאנחנו מדברים על הכל והוא מאוד סובלני ומבין.במקום לשמוח, אני מפחדת וחושבת מה יהיה? ואיזה אבא הוא יהיה? ומה יהיה אם א' או ב'...וכו'אני מפחדת שאני ישאר לבד, מצד שני אני רוצה להיות בטוחה בהחלטה שלי וללכת בלב שלם לחופה ולהיות מאושרת (כמו בנות אחרות שמציעים להן נישואין) אני פשוט לא מצליחה! מה לעשות?? :(

שיר יקרה,
ההורים שלך צודקים לפחות בדבר אחד – עד שלא "תשחררי", לכאן או לכאן, תמשיכי להתלבט. לעולם לא תוכלי לדעת מה יקרה לו היית בוחרת אחרת. לעולם תדעי בודאות מה קרה לאחר שבחרת את מה שבחרת. ולעולם לא תדעי איך היו מתנהלים העניינים לו חיית אותם ללא חרדות, כשהחרדות מלוות אותך. גם הן קובעות סדר יום, וסדר מחשבה, ושלווה ואושר, גם כאשר לא קורה שום דבר רע.את לא בטוחה, את בחרדות, ואולי את זקוקה לטיפול פרטני. בדיוק בשביל זה – להבין את החרדות שלך, ואת הקשיים, ואת אי ההבנות ואת אי ההשלמה שלך. וכדי שתהיי שלמה יותר במקום שתבחרי להיות בו. ומוטב לך גם שלא לאחר בזה יותר מדי, שכן מתישהו גם הסבלנות שלו עלולה להתפוגג.