לפני הפרידה: תקשורת וזוגיות

אני מושפעת מחיצוניות שהשתנתה לבן זוגי... אין לו שום מודעות עצמית בקטע החיצוני גם כשאני מעירה לו בישירות הוא לא לוקח את זה עמוק לתשומת ליבו. הוא אומר שהוא מקבל את עצמו כמו שהוא והבעיה היא שלי. הבעיה שאני פחות נמשכת פיזית ומהרהרת האם זו סיבה לפרידה ואם כן אז אם אני אדם גרוע כי אני לא מסתכלת על הפנימיות והחיובית שלו את המסירות שלו למשפחה האם הזה פייר להרגיש ככה אחרי 20 שנות נישואים. (בני 45)

קרן אור יקרה,
אנא קראי שתי תשובות שנתתי היום, שיש בהן נגיעה לתחושות שלך, ובעיקר לתקשורת שיש לך או אין לך עם בן זוגך:א. תשובתי לדניאל, שאלה מתחתייך.ב. תשובתי השניה למבולבלת, 6 שאלות למטה.בעיקר אני מתייחס לזה שאולי את מרגישה שהצורך שלך לא מצליח להיות מספיק על השולחן, ומסיבות שונות. העניין הוא שחלק מאותן סיבות קשור אולי למה שאת חושבת על עצמך כשאת מעמידה עניינים חיצוניים במעמד משמעותי שכזה. זה יכול לקרות גם לאנשים טובים ומוסריים. אבל יתכן שתרצי ללכת לטיפול לבדך, וגם לך אציע לך לעשות זאת עם מטפל זוגי, כדי לעזור לך אולי לבנות לגיטימציה לשים דברים מסויימים על השולחן, כדי לשנות את מה שקורה ביניכם, כי כפי שאת מרגישה, האלטרנטיבה עלולה להיות פרידה שתרגישי בה רע. כדאי שתנסי שיחות עם איש מקצוע קודם.

כמה פעמים "שמתי על השולחן" את מה שמפריע לי אצלו בחיצוניותו והוא תמיד גרם לי להרגיש שההתייחסות לחיצוניות אצלו היא רדודה ושטחית ושיש נשים שהן באש ובמים אחרי הגבר שלהן כך שהרגשתי שהבעיה היא שלי. הוא באמת אדם שמאד שלם עם עצמו שעבר הרבה בחיים אך תמיד אופטימי ועם ביטחון עצמי מלא. בגלל זה כשאני מנסה להאיר את עיניו הוא לא ממש אמפטי לקושי שלי... ודבר נוסף ברור לי שהוא היה מקבל אותי בכל אבל בכל מצב בכל שלב האהבה שלו אלי היא כמעט ללא תנאי בכלל. ניסינו פעם טיפול זוגי בנושא אבל המטפלת ראתה דווקא את החיבור הנפשי החזק מאוד שלנו ושוב החיצוניות ירדה למקום אחרון...

קרן אור יקרה,
בדיוק בגלל זה הצעתי שכדאי שתלכי לבדך לטיפול, לפחות בהתחלה.