לסיים יחסים לא בריאים

שלום.
אני בת 16 ויש לי חבר בן 27. אחרי 4 וחצי חודשים ביחד ואחרי אכזבות מהצד שלו ואחרי צ'אנסים ונסיונות שנתתי לקשר הקשה והמסובך הזה החלטתי שאני רוצה להיפרד.קשה לי עם זה. כול הזמן אנחנו (בעיקר אני) צריכים להתחבא, להסתתר, להסתכן, להילחץ, לשקר.. שחס וחלילה אף אחד לא יגלה עלינו, שזה לא יגיע להורים שלי, שלא יהיו לי בעיות בגלל זה.. אני כול הזמן בלחץ כי כבר יש מס' אנשים שיודעים עלינו והם האנשים האחרונים שהיו צריכים לדעת. ונמאס לי, רוצה לגמור עם זה!אם בהתחלה חשבתי שאני אוהבת אותו אז עכשיו אני מבינה שזה סתם הרגל.. אם בהתחלה סלחתי לו ונתתי לו צ'אנס אחרי צ'אנס אז עכשיו אני רוצה לתת גם הזדמנות לעצמי.. אני תקועה איתו ומצד שני גם מתדרדרת... מתרחקת מהכול, מכולם.. מהורים, מחברים, מלימודים, מחוגים... ואני לא רוצה להתרחק מזה, כי זה החיים האמיתיים שלי! עוד חודש אני עוברת דירה לעיר אחרת.. (ד"א אחת הסיבות לכך היא הבעיות שנגרמו לי בגלל הקשר איתו, בגללו..) אבל העניין עם עיר אחרת לא כ"כ סגור.. ואולי זה יקח יותר מחודש. ואני לא יודעת מה לעשות. כי יש לי גם לא מעט חששות מהתוצאות של הפרידה ממנו.. מה שתכננתי זה להיפרד ממנו בדיוק לפני שאני עומדת לעבור דירה, כך שגם לא ידע איפה אני גרה.. (למרות שבשבילו זה לא קשה למצוא אותי) אבל בכול זאת זה יקח קצת זמן למצוא אותי ועד אז אני מקווה שהכעס קצת ירגע והוא ינהג יותר בהיגיון ושפיות.. אני לא יודעת אם זה מובן מה שאני מנסה להגיד.. אני מתכוונת לזה שאם אני אפרד ממנו עכשיו, כול עוד אני גרה איפה שאני גרה, הוא עלול לעשות משהו.. אני לא יודעת.. אני גם לא סומכת עליו כבר.. אבל אם ניפרד עוד חודש ואני אעבור דירה אז בכול זאת אולי זה ימנע ממנו לעשות משהו מיידי.. אבל מצד שני אני גם כ"כ לא רוצה להמשיך למשוך את זה.. לגמור עם זה כמה שיותר מהר.. ויהיה מה שיהיה?לא יודעת... :S

אלוה יקרה,
יחסים צריכים להיות הדדיים. אם צד אחד רוצה לסיים אותם, הצד השני צריך לאפשר לו את זה. אם הוא לא יודע לעשות זאת, ומנסה לכפות את המשך הקשר, סימן שהקשר אינו בריא, ושלא היה צריך להתקיים מלכתחילה, כי הצד הכופה לא יודע לכבד את רצונו של הצד השני. הבעיה היא שכאשר את כבר שם, מצד אחד את מבינה שאת צריכה לנתק את הקשר, אבל מצד שני את מרגישה מאויימת.הדבר הראשון שאת צריכה לחשוב עליו הוא שינוי כיוון מחשבה. אני מבין את הצורך שלך לשמור על הקשר הזה מפני הורייך, אבל יחד עם זאת, הורייך הם גם אלה שהכי קל להם להגן עלייך מפניו. ולכן, את צריכה לחשוב מה מאיים עלייך יותר. עושה לי רושם שאת מגיעה לנקודה שבה אם הורייך ידעו, חלק גדול מהלחץ עלייך יוסר, ותוכלי לסיים את הקשר. מעבר הדירה רק ירגיע את האוירה. לכן, קחי זאת בחשבון כאפשרות. זה נכון שתשלמי את המחיר, אבל זו האחריות שאת צריכה לקחת על עצמך על טעויות. זה נכון שחלק מהמחיר הוא שהם יבטחו בך פחות, ונכון שחלק מהמחיר הוא שהם ישובו ויגידו לך בכל פעם שאת לא מסכימה איתם, שהנה כבר הראית שאת עושה טעויות. מן הסתם גם הם עשו טעויות בחייהם. תראי להם את ההיפך. אמרי להם שטעית, ואמרי להם שעצם זה שאת מגיעה לדבר איתם, מראה שהתבגרת, ושאת יודעת להודות בטעויות. זה יכול, בטווח הרחוק, ואולי אפילו הבינוני, לתת לך נקודות.ואם הדרך הזו היא בלתי אפשרית, ועל פניו היא נראית הדרך היעילה ביותר (אבל אני לא מכיר את היחסים בינך לבין הורייך), נסי לקבל תמיכה אחרת, כמו ללכת אל היועצת החינוכית של בית הספר, או אולי לדבר עם אחת המורות שלך שאת יכולה לסמוך עליה. חפשי תמיכה של מישהו מבוגר, ורצוי מקצועי, שיוכל לכוון אותך. ובכל מקרה, אם את מחליטה לסיים, עשי זאת באופן ברור וללא מסרים כפולים של אם, ואולי, ואני אוהבת אותך אבל... כל מסר כפול ישאיר אותו שם. היי ברורה בניסוחים של אני לא אוהבת אותך. והיי אפילו חותכת עוד יותר: חשבתי שאני אוהבת אותך, אבל ברור לי שרק רציתי למרוד בהורים שלי. – כלומר, לסגור אפשרות שיש סיכוי שהוא יצליח לזכות בך שוב, ובכלל זה לא להתווכח אלא לומר, ולומר שאת לא רוצה לשמוע ולראות, ולחסום אפשרויות מפגש או הודעות טלפוניות או שיחות. כל תקווה קטנה, עלולה לגרום לו להתעקש יותר זמן.