למה נשארת איתו?

אני ובן זוגי ארבע שנים יחד. בני 30.
בן זוגי יש לו בעיית עצבים שהפסיכולוג טען.
מהתחלה יש לנו שלושה ריבים שתמיד עולים גם אם מתחילים ויכוח על נושא אחר יעלו בהמשך הויכוח.
אחד העניין שאני לא הסכמתי על תנוחה מסוימת ומאז הוא לא מפסיק להאשים שאני כלאתי אותו במערכת בלי אפשרות להתנסות אולי בכל חיוו ושזה ממש מכעיס אותו וגורם לו לא להגיד תנוחה אחרת אז אשמתי
ריב שני שאם הוא תוקף אותי בשמות או אשמות איך אני מעיסה להגן על עצמי ולא לומר צודק בשם או אשמה שנתת.
ריב שלישי ניקיון הבית הוא טוען שאני לא מנקה טוב או שבכלל לא ניקתי אפילו שאני עובדת יותר ממנו שעות וימים ביום היחידי החופשי הוא אומר אני לא יכולה לנוח ולעשות דברים חוץ מלנקות, אבל בתוך תוכי אני לא רוצה כבר לנקות כי אני יודעת שאפילו אם ינקה במשך חמש שעות והבית יהיה נקי ומסודר הוא יצרח עלי שאני עצלנית שלא ניקיתי בכלל ויחפש ממש טוב להוכיח דבר שלא ניקיתי או שחכתי לנקות פירור. אפילו לא פעם אחת שמעתי אחרי שניקיתי מילה טובה אפילו שאנשים באים ואומרים הבית נקי הוא יגיד שהם שקרניים ויראה להם פירור קטן, כשהוא מנקה אני לא יוכל לומר הערה כי הוא יתחיל להשתגע ולהגיד שהחלקים שלא ניקה זה רק התחום שלי למרות שהוא תמיד אומר שהוא מסרב שיהיה לנו תחומי ניקיון

מה לעשות?
תודה

אבודה יקרה,
קראתי את מכתבך, ואני מבין את הקשיים, שהם באמת לא קלים כלל וכלל. אם כך, הייתי רוצה לקבל גם תשובה על השאלה: למה בעצם את נשארת איתו? - אני מניח שיש לך סיבות כלשהן, שגם הן צריכות להילקח בחשבון.

סיבה ראשונה כמובן אהבה שלי אליו
סיבה שנייה כשאין את הריבים אז טוב לנו יכולים לצחוק, לדבר או סתם לשבת בשקט
אבל כמו שבהתחלה כתבתי הריבים האלו מאד מקשים ולא יודעת בדיוק מה לעשות ולנסות לדבר אחרי על ליבי אף פעם לא צלח כי ישר התחיל להתעצבן ולתקוף.

שחכתי לציין שהלכנו פעם לטיפול זוגי אבל
מהר בן זוגי אמר שלא רוצה ללכת יותר כי המטפל אמר לו שיחס שנותן ומדבר זה לא ראוי והרגיש שהמטפל בצד שלי על כל בעיה ושהמליץ לו לגשת לפסיכולוג כי הרגיש שיש לו בעיית עצבים וטראומת עבר מהילדות.

אבודה יקרה,
את כותבת שהוא מנסה לכפות עליך את רצונו, גם בתנוחות המיניות, שהוא לא מאפשר לך לומר את דברך כאשר הוא רוצה להשיג משהו, או כאשר הוא מאשים אותך, שהוא כועס הרבה ותוקף אותך, ושמה שלא תעשי הוא יצרח עליך שלא ניקית את הבית מספיק טוב. בעצם, נראה שהוא מחפש אותך, ולכן שלא משנה מה תעשי, הוא ימצא במה להאשים אותך ולתקוף אותך, מילולית.האם זה יותר מאשר מילולית? – כי נשמע כאילו המרחק מאלימות פיזית אינו גדול כל כך.אני יכול להבין שיש זמנים שבהם טוב לכם ביחד. אבל נראה כאילו כל זה כל עוד טוב לו.כתבת שיש לו "בעיית עצבים" ולא הבנתי מה זה בדיוק. האם הכוונה לכך שהוא מתעצבן מהר? האם זה איבחון של איזו הפרעה כלשהי שהוא לא מטפל בה? – הבנתי ממך שהוא מתקשה לקחת אחריות, ובורח ממנה (מהטיפול הזוגי, למשל), כאשר הוא מבין שיצטרך לשנות משהו.זה לא מצביע על עתיד טוב. ממש לא. אני יכול להבין שהרגעים הטובים יוצרים את האשליה שזה הכי טוב שיכול להיות. יתכן גם שברגעים טובים הוא אולי אומר לך שהוא אוהב אותך הכי בעולם, ושאף אחד לא יאהב אותך כמוהו. אבל האם הוא מבין שאהבה זה היכולת לדאוג לבן או לבת הזוג שלך מפני פגיעה, ולוותר גם על דברים שאתה רוצה? האם הוא מבין שאהבה היא גם הצורך שלבן או לבת הזוג שלך יהיה טוב, או שהוא חושב שאהבה זה לא לרצות מישהו אחר?גם אם כתבת על שתלטנות, לא כתבת על קינאה. פעמים רבות זה הולך ביחד. לא כתבת גם אם את חוששת, לאחר שהשקעת בקשר הזה ארבע שנים, שתפספסי את הרכבת. אם הרכבת הזו תוביל לתאונה, אז אולי עדיף.אם הוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי – לכי לבדך. בשבילך. אני לא רוצה שתסמכי על מה שכתבתי לך כאן, כי אני מסתמך רק על התכתבות קצרה בינינו וזה לא מספיק. חשוב מאד שתשבי עם פסיכולוג או מטפל (גבר או אשה), ותקחי את הזמן כדי להבין טוב יותר מה נכון לך, מה מגיע לך ואיך צריך להיות קשר זוגי, ואיזה דברים לא טובים לא מגיעים לך. ולעזור לך להחליט מה לעשות.