ללמוד על עצמך לפני זוגיות

אני בת 17. יש לי חבר בצבא שאותו אני רואה פעם בשבוע,הוא בן 21,הוא החבר הראשון שלי.הוא רואה את הקשר ביננו כרציני ושאחרי שהוא ישתחרר זה יוביל מבחינתו לחתונה. נכנסתי לקשר איתו בעיקר כי רציתי חבר לא כי היו בו ספציפית תכונות שגרמו לי להמשך דווקא אליו.אנחנו ביחד כבר 6 חודשים.הוא בנאדם רגוע ושקט . בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש שהוא קצת משעמם אותי,שיש לי ידידים שהשיחות שלי איתם הרבה יותר נמשכות וזורמות ויש ביננו יותר כימיה.וחוץ מזה המשפחה שלי גם לא ממש מרוצה ממנו.מצד שני אותם ידידים הם מין "פרפרים" נמצאים פה, ואז שם,לא יציבים והוא בחור מאוד יציב ונאמן,אוהב אותי ונמצא איתי וזה היתרון שבו.ואני גם לא יודעת איך אותם ידידים מתנהגים בקשר ארוך טווח. אבל עם זאת בזמן האחרון אני מרגישה שאני כבר לא מתגעגעת אליו כל כך.שבזמן שאנחנו יחד אנחנו בעיקר בחדר שלי, נוגעים הרבה,מתנשקים, בקושי מנהלים שיחות מעניינות או מאתגרות,הוא בעיקר עייף כי הוא חוזר מהצבא ואז אנחנו גם לא יוצאים ובלי קשר לזה גם באופי שלו כמו שהזכרתי הוא שקט ורגוע ולא מרבה לדבר ובעקבות כך השיחות ביננו לא כל כך מתפתחות.תמיד הרגשתי בוגרת לגילי,אף פעם לא נתתי לאהבה לסחוף אותי ולעוור אותי אבל אני מרגישה איתו כמו זוג נשוי 30 שנה ואני רוצה לחוות יותר התלהבות. חסר לי גירוי אינטלקטואלי בקשר,חסרה לי התרגשות ועם זאת מה שכן יש לי זה בטחון מלא שהוא אוהב אותי ורוצה רק אותי ונאמן לי ויש ביננו משיכה.אם נתחתן אז אני לא רוצה שיימאס לי ממנו,כי אם כבר אחרי חצי שנה יחד אני חשה בירידה אז זה בטח לא סימן טוב.ומצד שני ברור שאחרי כמה שנות נישואין ההתלהבות יורדת גם בקשר שבהתחלה הייתה בו התלהבות,אבל לא חוויתי בכלל התלהבות ואין ביננו חיבור מושלם ושיחות שיכולות להמשך על גבי שעות.אני לא יודעת אם מה שיש ביננו מספיק או לא,אני פוחדת שאם שאני אפרד ממנו אני אתאכזב מגברים לא יציבים אחרים ואני ארגיש שהייתי ילדותית מדי שחפשתי זיקוקים ופרפרים כשבעצם היה לי דבר טוב בידיים. מה עליי לעשות?

ובנוסף יש לי ידיד טוב שהרבה זמן,בערך שנה היינו מדברים בטלפון וגם נפגשים ומדברים.אף פעם לא הרגשתי שיש לי רגשות כלפיו או שאני מאוהבת בו.לפני כמה שבועות הוא אמר לי שיש לו רגשות כלפיי,באחת מהפעמים שנפגשנו כמעט הגענו לסיטואציה של נשיקה אבל מנעתי מזה לקרות. כבר שבוע שלא דברתי איתו בגלל שהוא הבין שיש לי את חבר שלי וזה אומר שלא יקרה ביננו דבר.אני מתגעגעת לאותו ידיד,הוא חסר לי ואני חושבת עליו יותר מאשר אני חושבת על חבר שלי.

מעיין יקרה,
מן הסתם, את עוד לא שם. עוד לא בחרת את הגבר שאיתו את רוצה להתחתן, ואני לא בטוח מתי תרצי לבחור אותו. כרגע, כפי שכתבת, רצית חבר. את עוד לומדת מה טוב לך, וההשלמה שלו עם הקשר איתך, והצפי שלו לעתיד משותף וקרוב מפחיד. אז נכון שמצד אחד זה מושך ומפתה, להרגיש שהנה, את בת 17, אבל עוד רגע קט כבר "מסודרת בחיים". אבל מצד שני, את פשוט עוד לא שם. עוד לא למדת מה את רוצה, ואולי גם אם את רוצה להתחתן קודם לפני שתלמדי, או תפתחי קריירה, או אולי משהו אחר. והרי האפשרויות כולן לפנייך. הקושי האמיתי הוא שבכל פעם שנוצר קשר זוגי, גם אם את לומדת תוך כדי הקשר מה את רוצה יותר ומה את רוצה פחות, מישהו אחד לפחות נקשר, וקשה יותר לוותר עליו מאוחר יותר רק כי את רוצה ללמוד עוד ואחרת. אבל כך הם קשרים. הם כואבים כאשר מתירים אותם.