לחצים לקבלת החלטות בזוגיות

בת 21, נמצאת בזוגיות כבר שנה וחצי.אני כבר כחודש מרגישה לא טוב בקשר. ניהלנו שיחות על העתיד והרגשתי שאנחנו לא משדרים על אותו גל, עם זאת אנחנו כן צעירים וכל אחד מאיתנו יכול להשתנות. אמנם חתונה ומיסוד הקשר זה עדיין קצת רחוק ממני אבל לאחר תקופה ארוכה בקשר אלו כן מחשבות שמעסיקות אותיההורים לא כלכך מרוצים מהקשר וחושבים שהוא לא ברמה שלי (אמרו זאת כמה פעמים)מצד אחד זו זוגיות ראשונה, חוויתי רגעים מאוד טובים, הוא מרעיף עליי אהבה וכשמשהו מפריע לי ואני משתפת אותו, הוא לוקח אותי ואת דבריי ברצינות, הוא רגיש וטוב לב ומכיל מאוד.מנגד, לעיתים אני תוהה האם הפערים בינינו עמוקים מדיי? אני חושבת פעמים רבות בזמן האחרון על פרידה, מרגישה תחושת מועקה לעיתים כשאני בחברתו כי משהו מרגיש לא נכון ולא מתאים ולעיתים מרגישה שהוא ילדותי מדיי עבורי..חשוב לי לציין כי חוויתי תקופה נוספת בעבר בה שקלתי פרידה עקב חוסר תמיכה מסוים שלו בי- לאחר שהחלטתי להישאר חששותיי התבדו והוא הפגין תמיכה משמעותית והקריב עבורי הרבה.לסיכום, אני מתקשה לקבל החלטה על הדרך בה עליי להמשיך, להיפרד? לא להיפרד? אני מרגישה שאני מחפשת שאחרים יחליטו בשבילי כי ההחלטה הזו בעיניי מאוד משמעותית ואני לא רוצה לקבל החלטה שאתחרט עליה

רותם יקרה,
אולי אני יכול להרגיע אותך בכך שהדור שלך דוחה החלטות שכאלה ממילא. אני מניח שהבחור בגילך בערך, כך שגם הוא וגם את בתחילת בניית העולם המקצועי שלכם, ובמידה רבה של הזהות שלכם – שמוגדרת פעמים רבות על פי העשייה המקצועית. לפחות בעוד מספר שנים כך תעשי זאת.יתכן שבן זוגך יהיה "מצליחן" כלכלית וחברתית, ואולי ראית בו דברים שהורייך לא הצליחו לראות בו, ויתכן שלא, ושגם את מבינה את זה, אלא שאת אוהבת את התמיכה שלו בך, שאולי באמת לא תגיע בקלות עם גבר אחר.יתכן שאכן קיים סיכון שהוא לא הגבר שיוכל להיות זה שיהיה החזק, הבטוח, המצליחן, ואולי את תהיי דומיננטית בעניינים האלה (כפי שאולי חוזים הורייך), אבל תאהבי אותו ותהיה לך תמיכה טובה ובן זוג טוב להורות, אבל יתכן שלא. את רואה זאת נכון כשאת אומרת שאתם בתחילת הדרך. נדמה לי גם שאת לא ממהרת לשום מקום, והורייך חוששים שאולי פתאום תקבלו החלטה מוקדמת מדי, אבל היות שכתבת שאתם לא משדרים על אותו גל של ראיית העתיד – אני מבין מכך שיתכן שהוא כן רוצה החלטה מוקדמת. לכן, יתכן מאד שההחלטה שלך תתבצע בסופו של דבר על רקע אי ההסכמות על העניין הזה. אני חושב שנכון לך לקבל החלטות שכאלה בקצב שלך, גם אם יש בהן סיכון של ניתוק הקשר, אם זה באמת המצב, ולא להחליט החלטות מחייבות רק בגלל לחצים.לא קל להתמודד עם לחצים, לא אלו שלו, אם יש כאלה, ולא אלה של הורייך, שאני מבין שיש כאלה. ואם הלחצים הם כאלה שקשה לך להתמודד איתם – נסי לחפש את ההחלטה שאת רוצה ונכונה לך, ולא זו שתקבלי בגלל הלחצים.