לחץ משפחתי: התמודדות עם אתגרים

אני נשואה כשלוש שנים, מיד אחרי החתונה נקלטתי להריון ויש לנו ילד חמוד.בעייתי היא שבעלי צמוד לאימא שלו ולמשפחתו אנו גרים במרחק כ10 דקות ברכב, הוא חייב להגיע לאמא שלו (שמגדלת את אחיינים שלו מאחיו) כל יום - באחת משעות היום. לי זה נמאס , חשבתי שאחרי הלידה המצב ישתנה אבל לא, תמיד יש לו תרוצים למה הוא שם: "אמא שלי אלמנה", "רק עברתי על הדואר", "הלכתי לעשות לה קניות" וכו' תמיד אני בתחושה שאני בעדיפות שניה.בעיה נוספת בשבתות אנחנו נוסעים לסרוגין להורים שלי ולאמא שלי, לי מאוד חשוב להגיע להורי זה נותן לי כוח להמשיך לחיות, הענין הוא שכל יום שישי יש וכוחים, אפילו סתמיים, אבל הוא מצליח להוציא אותי מדעתי כל פעם מחדש, ביום שישי הוא הולך לאימא שלו ואז מגיע מאוחר, והכל בלחץ כדי להספיק לסוע להורים שלי שהם במרחק של שעה נסיעה - הורי שומרים שבת כך שאני לא יכולה להגיע מתי שאני רוצה.ואז כשאנחנו כבר מגיעים אני עצבנית, כולם בלחץ של שבת, הילד אומלל, וזה מאפיל על הימים הבאים, ניסינו לדבר על הכל הוא אומר שאין מה לעשות,"אני איטי ואין מה לעשות". רק שתבין זה לא משנה מתי נכנסת שבת, שעון קיץ או שעון חורף תמיד אנחנו מגיעים בשניה האחרונה, בקיצור לי נמאס, חשבתי שאני מתחתנת עם גבר עצמאי שעושה מה שבא לא אבל מסתבר שרומתי, הוא כ"כ תלותי.מה לעשות???

שולה יקרה,
יש לי כמה תהיות על העניין הזה, בעיקר על תפקיד אמו של בעלך בחיי נכדיה. את אומרת שהיא מגדלת את האחיינים שלו מבניה – היכן הבנים? מה קרה להם? ברור לך שזו שאלה מאד חשובה להבנת ההתנהגות שלו, כי אם קרה משהו לאחיו ולנשותיהם, והסבתא לקחה על עצמה את המשימה הקשה של גידול נכדיה בעצמה ולבד (כי היא אלמנה), אז אני בהחלט מבין את בעלך ואת הדאגה שלו לשלומה ולשלום אחייניו, וגם את הנסיון שלו להקל עליה. האלטרנטיבה שלו במקרה כזה, אם הוא גבר בעל מצפון, המרגיש מחוייבות משפחתית עמוקה לאחיו המנוחים (או אולי הנמצאים בכלא לאחר עברות סמים – אין לי הרי מושג מה קרה להם, כי לא סיפרת לי), היא לגדל אותם בעצמו. לא נתת לי מספיק נתונים לומר לך שזה לא מוצדק, ושצריך לעשות משהו בעניין הזה.מצד שני, נותר פתוח עניין הלחץ של הרגע האחרון שלפני כניסת השבת. זה לא קשור לאמא שלו, אלא לארגון הפנימי שלו, כי הוא יכול הרי להספיק לעשות את שני הדברים בזמן. אני יכול לתאר לעצמי שאת לא אוהבת את העובדה שביום שישי הוא הולך לאמא שלו, ולכן את לא מזרזת אותו בדרך לשם. אבל את מבינה שבזה את גם משיגה את ההפך ממה שאת רוצה?אני מציע לך לשלוח אותו ביום שישי אל אמא שלו מוקדם, ואפילו מוקדם מאד. במילים אחרות, גרשי אותו מהבית ביום שישי, וזרזי אותו ללכת אל אמא שלו מוקדם ככל האפשר! תפסידי אולי בזה שהוא יהיה שם יותר מהרגיל, אבל תרוויחי את השקט של יציאה בזמן ביום שישי אל הורייך, ואת העלמות המריבות שלכם. לא שווה?ואם כבר, אני מציע שתבדקי גם את האפשרות של שיתוף פעולה עם האמא שלו! דברי איתה, ואמרי לה שאת תדאגי לשלוח אותו אליה מוקדם ככל האפשר, ובקשי ממנה שתעשה גם היא אותו הדבר למענך - שתזרז אותו לצאת ממנה בזמן בדרך הביתה, כדי שלא תכנסו לדוחק זמן ולמריבות מיותרות.

לבעלי יש אח אחד בלבד שגר מעל אימא שלו וכדי שיוכל הוא ואישתו לעשות שעות נוספות 2 ילדיו נמצאים אצל הסבתא מהצהרים עד הלילה, וכן בבוקר.בעייתי היא שחמותי ממגנתת את ילדיה אליה. מה לעשות?? אני שונאת לראות את בעלי אצלה, אין לי בעיה ללכת אליה פעם בשבוע עם בעלי אבל המציאות הזו שבעלי אצלה מעצבנת אותי, האמת שמאוד נוח אצלה, תמיד של אוכל, תמיד יש בלגן לא צריך להכין ולא לסדר כלום היא עושה את הכל, אני לא רוצה להתחרות איתה, גם אצלנו בבית לא חסר כלום, בעלי פשוט לא מרגיש קשר לבית שלנו ורואה בבית רווקותו את ביתו גם כעת לאחר נישואיו, כשהוא אומר היתיבביתהוא בדרך כלל מתכוון לבית של אימא שלו ולא לבית שלנובקיצור יש לך דרך שאוכל למגנת אותו אלי???

בכל אופן תודה על תשובתך והתיחסותך, אני ממש נהינת להיכנס לאתר שלך, אתה עונה מקסים

אורית/שולה יקרה,
הסתחררתי כמעט מחילופי הכינוי המהירים שלך, שלא לדבר על המחמאות... תודה... :)את מתארת את היחסים שלו עם אמו, ואת היחסים שלו איתך כאילו שהם מתחרים ועל אותו מישור. אבל את יודעת בדיוק מה ההבדל, מבחינתו, בינך לבין אימו. וההבדל הזה הוא בדיוק מה שאת נותנת לו, ואמא שלו לא. זה הבדל משמעותי מאד.אבל קיימים כמה הבדלים נוספים. לפי מה שאת מספרת, הוא מרגיש שם בנוח, וטוב לו, כי הוא לא צריך לטרוח. אצלך הוא כן צריך לטרוח (ואני לכן אומר אצלך, ולא אצלכם, כי כך את מתארת את הראייה שלו). מן הסתם הרי כך צריך להיות, כי אצלכם הוא אמור להיות שותף שווה חובות, נכון? ואיך את יכולה להתחרות עם הבית של אמא שלו, ששם הוא רק שותף שווה זכויות?ההבדל היחיד, אורית/שולה יקרה, הוא אופן התגמול. אצל אמא, אנחנו מקבלים את מה שנותנים לנו בטבעיות, אבל ללא ריגוש יתר. ממך הוא יכול לקבל, על כל נתינה שלו, תגמול (לא, לאו דווקא סקס, אבל גם זה) שיעשה לו טוב יותר מכל תגמול שאמא שלו יכולה לתת. לכן גברים עוזבים את אמא שלהם מתישהו. תאמיני לי שחיוך שלך שווה לו הרבה יותר מאשר חיוך של אמא שלו, ושחיבוק שלך שווה לו הרבה יותר מאשר חיבוק של אמא שלו, ונשיקה שלך שווה לו יותר, וליטוף שלך שווה לו יותר. ואם לא, אולי שם הבעיה שלך. בדקי מה קרה לו, או לך, שהמטבע העובר לסוחר שלך, שבעזרתו את משלמת לו על טובות הנאה שאת מקבלת ממנו, לא עובד עליו כמו שצריך.ועשי הסכם עם אמא שלו לגבי ימי שישי. זה גם יעזור לה, כך אני חושב, לראות את הצד שלך, ואולי גם לראות שאתן יכולות לשתף פעולה. אחרת, אני די בטוח שהעוינות שלך ליחסים של בן זוגך עם אמו, משפיעה לרעה גם על היחסים שלה אתך.