לחץ בהתמודדות בזוגיות

שלום
ד"ר חסוןאנחנו זוג נשוי בני 32 נשואים 4 שנים והורים לילדה בת 2.5אני מצטערת מראש אם אשמע מבולבלת !אני מיואשת !לא יודעת איך להגיע לבעלי בדיבור, כל שיחה שיש לנו נגמרת בעצבים וצעקות בילתי נשלטות . אני מרגישה שאיבדתי כל שליטה ביחסים ביננו .. קראתי כבר הכל על איך צריך לריב באופן ספציפי למקרה ולא לערב מקרים מהעבר אבל זה פשוט לא עובד כל וויכוח הכי קטן נגמר אצלנו בנוסטלגיה של 5 שנים אחורה..אני מודה אני לחוצה ומלחיצה ובזמן האחרון עצבנית מאוד וברוב המקרים אני גוררת את הריב למקום הזה. בסוף אני מתחרטת על הרבה מין הדברים שיוצאים מפי אני יודעת שאני פוגעת בו ולא מצליחה לשלוט בזהבעלי הוא מסוג האנשים שלא מביעים רגשות ובכלל אדיש באופן כלליתמיד הוויכוח מתחיל בכך שאני מספרת על משהו שפגע בי שהוא עשה או לא עשה ונגרר למקומות כללים ולא מפורטים ספציפית והוא לא מדבר ..ולא יודע להתפייס לא נותן את החיבוק איפה שצריך וזה עוד יותר פוגעבקיצור אנחנו כמו 2 זרים בבית מגדלים ילדה בשקט בלי שיחות ביננו בלי צחוקים ובלי שמחת חייםהמצב הזה כואב לי מאוד כי יש אהבה !!!אנחנו פשוט לא מסתדרים והימים עוברים ולא כיף לשנינומה לעשות ??אני יודעת שזו שאלה כללית מאוד אבל אשמח לשמוע כל דברתודהאנו 2 אנשים אינטילגנטים שלא יודעים

גאיה יקרה,
עושה רושם שיותר מאשר אתם שני זרים, אתם זוג שהיום הוא לחוץ מאד. אולי בעיקר את, לפחות לכאורה, אבל כנראה גם הוא לחוץ מהלחץ שלך, ולכן הודף אותך. ואין ספק שזה מלחיץ אותך, ואולי גם פוגע בך עוד יותר.אתם צריכים יעוץ זוגי. ללמוד ליצור תקשורת מחדש, ולבטוח ביכולת שלכם לעשות את זה. כאשר אתם לא בטוחים בזה, אתם הודפים או לוחצים, ומפסיקים להקשיב. לעשות את זה לבד אפשרי, אבל קשה יותר. בעיקר כי יהיה לכם קשה, לבדכם, להתקדם בבניית האמון ההדדי, שזה תהליך איטי, מבלי להתייאש לאחר נפילות. ותהיינה בדרך נפילות. אבל מתוך הרצון שלך, והנכונות שלך לפתוח את זה, אני מעריך שאתם יכולים לעשות את זה.

ד"ר חסוןתודה רבה על התשובה הכנה ! הצצתי באתר שלך אני מתחילה להבין שהכעס והעצבים ממש מנהלים אותי ולא ההפך ובעלי ממש נרתע ממני וממש לא מוכן להתקרב אליי {מפחד להפגע ממני}ואני עוד יותר פגועה מכך שהוא רק מתרחק ואין שום מגע ביננו !אני מאוד מפחדת מהמצב שנוצר כי זה ממש מעגל שאין לי מושג איך לצאת ממנו והוא לא ידחוף קדימה ומצד שני אין סיכוי שיבוא איתי לטיפול זוגי מפחיד אותי שהרעיון של גירושין עולה לי בראש כל פעם ואז אני אומרת לעצמי שאני כל כל אוהבת אותו וצריכה אותו אבל הוא כל כל מעליב ופוגע בי אז כבר לא יודעת מה במאזניים יותר כבד ...הוא חושב שאני צריכה להשלים עם עצמי קודם ושאני כל הזמן מחפשת את מה ש"חסר" ולא מתמקדת במה שיש. לא מצליחה לפתח אופטימיות אני כל הזמן בוכה ואני מרחמת על הילדה כי אני יודעת שהיא מרגישה הכל בעיקר את הריחוק והשקט ביננודרך אגב זאת פעם ראשונה בחיים שאני כותבת בפורוםושוב אין שום שאלה בסוף...אני אתקשר

גאיה יקרה,
אם הוא לא רוצה, התחילי לבד. מבחינתו, את משלימה קודם עם עצמך. אלא שבתהליך הזה את יכולה גם להשפיע עליו דרך השינוי שלך, ומאוחר יותר, יש אפילו סיכוי שגם הוא יצטרף. גם אם זה יהיה רק כדי לסייע לך, הוא יידע וילמד מה לעשות כדי להקל עליך, וכדי שגם לך יהיה טוב. ובתנאי שהוא לא ירגיש נלחץ מדי.