התפשרות בזוגיות: מה לעשות?

אני בת 36, רווקה, מזה כ-10 שנים אני נימצאת במערכות יחסים שונות,בכולן התחושה זהה אני נישארת בזכות הטוב שבבן הזוג אך פוחדת למסד בגלל החסרונות.ראוי לציין כיבד"כמדובר ב-3 חסרונות עיקריים:וולגריות, בעיה כלכלית ומראה חיצוני, חסרונות אלו היוגם אצל אביבצורה מאוד בולטת.לאורך כל השנים אני בקשר עם בחור מסויים , הקשר איתו התהדק בתקופות שהייתי לבד,נחמד לי איתו, אך גם איתו אני לא יכולה למסד הקשר, אני פוחדת!(אצלו אני נירתעת מהבעיה הכלכלית וחוסר בגרות),אך החסרונות של בני הזוג ניראים לי שוליים(הרי לכולם יש חסרונות) העיניין הוא הפחד מלהתמסד ,החסרונות הן רק הצדקה לפחד!ראוי לציין כיאני פוחדת להתחייב בדברים מהותיים(גם בקניית דירה)לאורך השנים ניסתי לטפל בעצמי בעזרת טיפולים שונים אך ללא הועיל,השבוע ניפגשתי עם פסיכולוג, הוא אמר לי ש:1. אני לא סומכת על שיקול הדעת שלי בדברים מהותיים.2. אני מחפשת דמות אב בקשרים שלי.3. יש בי פחד מהתמסדות(הוא עוד לא איתר הסיבה)בילדותי ידעתי עוני רב, גם כלכלי וגם נפשי, בית שלא נתן אהבה.רוצה לצאת מהמעגל האינסופי הזה.לא יודעת איך!

מיטל יקרה,
אני לא יודע מה סיפרת לפסיכולוג שלך וכמה זמן היית באותה פגישה, אבל הרושם שלי הוא שדיאגנוזה כזו היא מוקדמת לפגישה אחת. יכול להיות שכל מה שחסר לך הוא לדעת להשלים עם מה שיש.לפי מה שאת מספרת, הסיבה היחידה שבגללה עוד לא "התמסדת" היא שעוד לא החלטת לעשות את זה, אבל גם שלו היית רוצה היית עושה זאת. כלומר, שהכל תלוי בך, בעצם. זה אומר שבעקרון את במצב מאד טוב. יש לך אופציות, אלא שאת לא משלימה איתן, ומחפשת את גבר החלומות שלך. יכול להיות שעל זה את צריכה לעבוד. אין ספק שאת מרגישה את הבל הפה של הגיל נושף בעקבותייך, ואת מבינה שאת צריכה להתפשר, כלומר, להשלים עם מה שיש. לכן המודעות הגדולה יותר שלך לכך, ולכן את כותבת לי. את יודעת שאת צריכה להשלים עם מה שיש, אבל נדמה לי שעוד לא השלמת עם זה שאת צריכה לוותר על חלום, והשלים עם מה שיש. נכון? ואולי זה הדבר שעליו את צריכה לעבוד.ואנא, היי קצת יותר סבלנית וקשובה למה שקורה מסביב. גם זה יכול לעזור לך לקבל את מה שיש (זה בעניין ההודעה קצרת הרוח שלך...).

תודה רבה,יש בדבריך הרבה מהאמת,אני מתחברת לדברעם,זה מחמיא לי, זה מקל עלי,אך לא רוצה לנוח על זרי הדפנה רוצה לעבוד על עצמי כדי להתגבר על הילדותיות, חומנות, פרפקזיוניזים,חושב שתווכל לעזור לי בכך?

מיטל יקרה,
אני כמובן לא יכול להבטיח, אבל אני מאמין בהצלחה של עבודה משותפת, כאשר יש נכונות לקבל ולעבוד רגשית. ומה שכתבת עכשיו מעיד על נכונות כזו.