התלבטויות בגיל 18: מה לעשות?

שלום רב
אני בת 18 ויוצאת עם מישהו כבר 4 שנים ואני מאוד אוהבת אותו.הוא בנאדם מקסים, הוא תומך הוא אכפתי, מכבד אותי ודואג ליהוא ממש ...אני לא מרגישה שאני אוכל או יכולה בלעדיולפני שנתיים בערך, באמצע מערכת היחסים שלי איתו הכרתי מישהו דרך האינטרנט ונפגשנו.לי ממש לא מתאים להפגש עם אנשים דרך האינטרנט אבל הוא היה ממש ממש מקסים ומהעיר שלי והייתי משתפת אותו המון במה שעובר עליי,בין היתר עם החבר, כי בעצם נעשנו ידידים טובים.באותה תקופה הרגשתי חסר בגלל החבר שליאחרי כל כך הרבה זמן ביחד הוא התחיל לקחת אותי כמובן מאליו ולדבר אליי באופן שהרגשתי מושפלת בגללו, היה לי באמת רע וניסיתי לדבר איתו על זה המון פעמים והוא לא היה מבין כל כך ושותק..בעיקר שותק.הייתי מעירה לו גם כשהרגשתי שהוא לא מתנהג אליי באופן שנוח לי או נעים.והשתיקות לא פסקו.עם הזמן התקרבתי מאוד לידיד הזה שלי והתחלתי להרגיש שהוא נותן לי יחס כמו שאני רוצה ושהוא מתנהג אליי בצורה כל כך טובההחלטתי שאני מסיימת את מערכת היחסים עם החבר שלי והודעתי לו על כך.הבעיה היא שלא חשבתי על מה יהיה לי בעקבות זה, ומה שהוא עשה לי היה טרור:בכיות,וטלפונים שלא פסקו..התחנן שנשאר יחד ולא הפסיק לומר עד כמה הוא אוהב אותי...הבטיח שהוא יהיה בסדר מעכשיו ושהכל יחזור לקדמותו שהוא לא הבין כמה הוא טעה עד לרגע הפרידה.בינתיים נקשרתי נורא לידיד שלי ואני יודעת בברור שהוא אחת הסיבות לפרידה הזו - גם רציתי משהו חדש.נקשרתי ולידיד הזה שלי וגם הגענו למצבים אינטימיים ביננו לאחר הפרידה שלי..אבל אז אחרי תקופה קצרה למדי שהטלפונים מהחבר לא הפסיקו נשברתי...הוא התחנן שאני אחזור אז חזרתי אליוסיפרתי לידיד שלי שחזרנו והוא נפגע נורא, התאהבנו קשה אחד בשנייהואז היה מצב של פרידה וחזרה ושוב פרידה ושוב חזרה עד שנשארנו ביחד סופית,אני והחבר.מה שקרה הוא שנשארתי עם החבר שלי ועד היום ,אחרי שחלפו כמעט שנתיים, הידיד שלי לא יודע על כך.אני חייבת לציין שגם הייתי איתו במקביל לחבר שלי וטעיתי נורא אבל אני לא מסוגלת להשתחרר ממנואני מרגישה שאני אוהבת אותו כל כך ומצד שני גם את החבר שליאני חייבת לדבר איתו כל יום(עם הידיד)ואני מקנאה לו כשהוא עם אחרות(לא בקשר), אני ממש קשורה אליו רגשית.אף אחד לא יודע על השני היום והחבר שלי חושב שהידיד הוא פשוט ידיד(אבל כשהיה ביננו קשר סיפרתי לחבר שלי על כך)והידיד שלי חושב שהחבר שלי הוא האקס שליאני בבעיה ממש ממש רצינית, אני קרועה בין שנייםאני חייבת לציין שאני מרגישה שאני אוהבת את החבר שלי נורא, אהבה לא פוסקת..לעומת זאת עם הידיד,אני אוהבת להרגיש שהוא שייך לי,וכשאנחנו לא מדברים אני מתגעגעת וחושבת עליו אפילו כשאני עם החבר,אבל לעיתים אני מרגישה דחייה כלפיו.אני לא יודעת כבר מה לעשות...אני אובדת עצות ומרגישה כל כך רע עם עצמיאני מתנהגת באופן שלא אופייני לי לחלוטין ואני מרגישה נוראמה עליי לעשות? איך אני מתמודדת?בתודה מראש, מחכה לתשובה..קשת.

קשת יקרה,
את לא יכולה לומר שאת מתנהגת באופן שלא אופייני לך לחלוטין, כאשר כך את מתנהגת כבר במשך שנתיים, ואת רק בת 18. את יכולה להגיד שזה לא מתאים למה שאת מרגישה או חושבת שאת צריכה להתנהג, או למה שציפית מעצמך, אבל כעובדה, כך את במרבית חייך כאשה צעירה.את שואלת שני דברים שונים, שעל אף אחד מהם אני לא יכול לענות. את שואלת איך את מתמודדת? -אני עוד לא יודע עם מה, כי לא אמרת לי מה את רוצה לעשות.והשאלה השניה ששאלת אותי היא: מה עלייך לעשות? התשובה היא שמה שאת צריכה לעשות הוא או להחליט או שלא להחליט. ואני רציני לגמרי. כלומר, תחליטי אם את רוצה להחליט, ואם את רוצה להחליט – אז קחי עצמך בידיים, ותעשי מעשה, גם אם אינו קל. החיים אינם ורודים בלבד, קשת יקרה, אלא יש בהם צבעים שונים... עשי מעשה בוגר, שפרושו ביצוע (אם כי בוגרים רבים אינם יודעים לעשות את זה... אבל זה מחוץ לנושא שלנו).ועם זאת, אם תחליטי שאינך רוצה להחליט, אל תחליטי. יש לך יתרון, קשת יקרה, בכך שאת רק בת שמונה עשרה, ולמרות שאת חושבת אולי על בן זוג לחיים, הרי באופן מודע את יודעת שזה קצת מוקדם מדי להתחתן עכשיו, נכון? אז מותר לך היום להתנסות יותר, ולבחון את עצמך ואת הגבולות שלך, ואת מה שאת רוצה או לא רוצה, ואת כושר העמידה שלך, ואת היכולת שלך להגיע להחלטות קשות ולבצע אותן – כאשר באמת תהיי מוכנה לזה. רק שתצטרכי לקחת בחשבון שאם זה יתגלה, את עלולה להשאר קרחת מכאן ומכאן. תרגישי עם זה לא טוב אולי, ואולי זה בלשון המעטה, אבל כאמור, את צעירה, ועוד יהיו לך אהבות נוספות גם אם את לא רואה את זה עכשיו כך.