להיפרד או להתחתן? התלבטויות וחששות

הי אורןאני בת 31, בקשר מזה שנתיים וחצי עם בחור בן גילי. הקשר שלנו תמיד היה קשה עבורי. בן זוגי הוא אדם לא קל, ועל אף שאני מבינה מהיכן זה מגיע (בית קשה, אני יכולה לראות בו ובאחים שלו את החינוך הקשה והתובעני של האבא), קשה לי. על אף שאני בעצמי מטפלת, בא לי בזוגיות שלי שיהיה לי קל וזורם. הוא לא יודע להנות, רק לעבוד, הוא פרפקציוניסט וביקורתי ברמה שלא מקובלת עלי. פעם פחדתי מהביקורת שלו, עכשיו שזיהיתי את זה אז כבר לא, זה סתם נראה לי סותר (אין שם את הקבלה והפיוס שצריכים להיות מבחינתי כלפי מי שאוהבים).עברנו הרבה בשנתיים וחצי שאנחנו יחד, וכל כך הרבה פעמים רציתי לקום וללכת. לפעמים הרגשתי שההישארות שלי סותרת את האינטואיציה שלי, ותמיד נשארתי, כי זה מה שהאינטואיציה אמרה לי.עם זאת בנזוגי הוא איש בעל יתרונות מדהימים. גם מול העולם וגם מולי, הוא אמנם לא ממלא ציפיות מסוימות שלי, אבל מצד שני מספק לי מענה ופתרונות שקולעים בדיוק למה שצריך, הוא מאוד מיוחד ואני מרגישה שלא אמצא מישהו עם התכונות האלה שלו.עכשיו עברנו למדינה אחרת ואנחנו עובדים יחד. זה אמנם זמני, אבל זה היה מאוד לא נעים והביא אותנו לנקודה שבה אני צריכה להחליט אם אני נשארת או לא. יש כבר טבעת בארון (גיליתי אותה בטעות), הוא רוצה להיות יחד למרות הקושי. זו אני שמתלבטת. ההחלטה הסופית שנדחתה עד עכשיו צריכה לקרות עד עוד שבוע וחצי. ואם אני נשארת - אז זה לחתונה.מה אני עושה עם הדברים שמפריעים לי? חוסר היכולת להנות, ההשתעבדות מרצון לעבודה, הביקורתיות, וגם הסקס שלצערי לא מספק אותי (עניין של נתונים, לא של השתדלות, וזה גורם לי לפנטז קצת על אחרים כל פעם שאנחנו רבים ונוצר ריחוק). מצד שני הדברים שאני אוהבת, והחשש שאולי לא אמצא מישהו שמתאים לי כמוהו בדברים המסוימים האלה. וגם ההרגל, והחיבה, והחברות, והמחשבה שהדברים ישתפרו...אני מיואשת מהמחשבות, ההתייעצויות, אני חייבת להחליט.אולי אתה תגיד משהו שיעזור? מצטערת שלא הצלחתי לכתוב קצר...תודה מראששירי

שירי יקרה,
מצד אחד, כאשר אני רואה כותרת "להיפרד או להתחתן?", אני נחרד. ואת בודאי מבינה למה. בגלל כל הסיבות שכתבת. ומצד שני, אני בהחלט מבין את הסיטואציה. יש שלבים מסויימים בחיים שברור שאם נשארים, יהיו גם צילומים על רקע השקיעה באופק, ואם לא, אז צריך להתחיל לחפש מחדש תחליף לדמות שלצידך בתמונת החתונה. וכאשר זו השאלה, אני מניח שחלק מהשואלים מתחתנים, וחלק נפרדים, ואני מניח שחלק מאלו שהתחתנו, מגיעים אחר-כך לספת הטיפול, אם הם רוצים להישאר ביחד למרות הקשיים.אני מבין את לחץ הזמן. אבל חשוב גם לנסות ולהוריד את מפלס הקונפליקט ככל האפשר, ולנסות ללמוד אחרת. עשית צעד חשוב בכך שהצלחת להתגבר על הפחד מביקורת. ואכן, אם הוא רוצה להתחתן איתך, סימן שבכל זאת יש בך דברים טובים, ולכן אולי אין מה לפחד מהביקורת. בדיוק כפי שאין מה לפחד מהמגרעות שלנו, ולכל אחד מאיתנו יש כאלה.נדמה לי הדבר שהכי מאיים עלייך הוא החשש לחיות חיים שיהיו נטולי שלווה, רוגע ויכולת ליהנות ללא מאמץ מכל אותן הנאות קטנות שהחיים יכולים לספק. וכן, גם שאחת מהן היא מיניות טובה. דברים שתוכלי להביט עליהם ועלייך, ולומר לעצמך "טוב לי". זה לא חייב דברים גדולים. להפך, זה הרבה דברים קטנים ביומיום, שאומרים לך שבשביל זה כדאי לחיות. שהצלחת. כמה פעמים זה קורה לך עכשיו? כאן אולי את צריכה לחפש את התשובה לשאלה שלך. וגם... האם אני מרגישה את מה אני מרגישה בגלל מחשבות אובססיביות, ולופ חשיבה שאפשר לצאת ממנו בקלות, או אם זה בגלל שבאמת אני לא מקבלת את מה שאני צריכה (קרי: שלווה, רוגע, והנאות קטנות)?