לד"ר אורן חסון המשך

שלום,
בתאריך 14/1/10 פניתי אלך לייעוץ בנוגע לבעלי המכור למשחקי מחשב. לא כל כך הבנתי מה עלי לעשות, אך סיפרתי לו שפניתי אלך הוא הבין שאני רצינית מאוד ולמרות התינוקת מוכנה ללכת עד הגירושים!סיכמנו שהוא יכול לשחק רק בשעות הבוקר (לפני שהתעוררתי) או כאשר אני לא בבית. – כמעט חודש חשבתי שזה עובד! גם היחסים שלנו באופן כללי השתפרו מאוד (לפי המלצתך ניסיתי להיות פחות "אימהית")ובאמת כבר האמנתי בסוף טוב לסיפור שלנו.אבל- בערך באותו זמן שכתבתי לך, ראיתי שבעלי נכנס למשחק און-ליין חדש. ביקשתי ממנו מייד להפסיק כדי לא להתמכר גם למשחק הזה. הוא אמר כי אין לי מה לדאוג וכי אני יכולה לשכוח מהמשחק החדש... באמת שכחתי -עד שאחרי כשבוע לא נכנסתי להיסטוריה במחשב שלנו וגיליתי שהוא ממשיך לשחקרבנו מאוד (גם המשחק הזה יותר חשוב ממני?) – אמרתי לו שבפעם הנוספת שאנחנו רבים בגלל המשחק אני עוזבת את הבית. -הוא אפולו מחק את סיסמת הכניסה למשחק החדש וכפי שציינתי קודם שיחק ממש קצת במשחק הישן שלו. (בדקתי כמה פעמים וראיתי שהוא לא משחק... )אך אתמול בערב ראיתי שהוא שיחזר את הסיסמה ושיחק במשחק החדש (משהו כמו 5 דקות) כשלא הייתי בבית. הפעם הוא מחק את הלינק מההיסטוריה של המחשב!!! – רק שהוא לא יצא מהמייל שלו (עםמכתב של שיחזור הסיסמה) וכשנכנסתי למייל שלי נפתח שלו. הוא נכנס ומהר יצא, אבל הוא לא שכח למחוק את הלינק, הוא שוב שיקר!ברור לי שעל רגל אחתמאוד קשהלעזור לי אבל אני חייבת המלצה אופרציונאלית! עוד לא אמרתי לו שראיתי את המייל אבל הייתי לא נחמדה כל הערב...ואני לא יודעת מה לומר לו היוםלמה הוא עשה את זה? הרי הוא לא מכור למשחק החדש עדיין! ומה אני יכולה לעשות? אולי אני סתם עושה "ביג דיל" מזה? אולי זה לא נורה שהוא הבטיח ולא קיים כי זה רק משחק?אני רוצה לקחת חל"ת לעוד כמה חודשים לצורך טיפול בתינוקת ולכן כל שקל חשוב עכשיו אבל אם זה באמת יעזור אולי שווה לנו ללכת לטיפול?בנוסף, מצרפת את מכתבי הקודםסליחה על המכתב הארוך ותודה מראש על התשובה!שלום,אני בת 29 ובעלי בן 33, אנחנו נשואים שנתיים וחצי ולפני חודש נולדה לנו בת.כבר יותר משנה בעלי משחק במשחק און-ליין. בהתחלה זה לא כל כך הפריע לי בכלל כי יכולתי להישאר יותר זמן בעבודה או לא לנקות את הבית. הוא נהיה הרבה יותר סלחן בדברים הללו כי תמיד יכולתי להגיד – קודם תפסיק לשחק...נכון להיוםבעלי חוזר מהעבודה בשעות סבירות, עזור לי עם המקלחת לתינוקת, אנחנו אוכלים ואז...הוא מבקש אישור קצת לשחק. לפעמים אני מסכימה כדי שלא נריב ולפעמים אני מסבירה לו שהוא בכלל לא צריך לבקש אישור ואנחנו מתחילים לריב....אני לא יודעת מה לעשות...אני כל הזמן מרגישה שהוא נחמד כי ברצונו"לקנות"ממני זמן לשחק. הוא עושה הכל, אני לא יכולה להתלונן אבל איפה חיבוק? שיחה? התעניינות? –כלום. דיברנו על זה מספר פעמים וכל פעם הוא מסכים אם כל מה שאני אומרת, אומר שהמשחק באמת מעסיק אותו יותר מדי, מבטיח לשחק פחות...ומחזיק מעמד כשבועאני בטוחה שאם אגיד לו שזה או נישואין שלנו או משחק הוא יפסיק אבל אני חושבת שזה לא פיתרון כי לדעתי הוא יסכים לעשות זאת רק אחרי שיבין שאני רצינית (כשאתחיל לארוז מזבדות למשל) ואז איך אוכל לסלוח לו? ואיך הוא יסלח לי? הרי זו תהיה סחיטה! חוץ מזה, עם הזמן הוא ימצא משחק אחר ואז מה?מה אפשר לעשות?תודה מראש

סבטלנה יקרה,
בזמנו,כאן, יעצתי לך לנקוט בשני צעדים מעשיים. האחד – לסייע לו לקבל מוטיבציה, בין אם בדרך של "ניעור" והבנה שבלי זה יש את תשקלי את הזוגיות מחדש, ובין אם זה בדרך של "פיצוי", כלומר, שיידע שכאשר הוא נוהג נכון ברגשותיו ובמעשיו הזוגיים, יהיה לו טוב, ובעיקר, כי לך טוב ותצרי אוירה אחרת לגמרי.אלא ששוב אתם כאן, ושוב מתחילים את המעגל מחדש, של משחקי מחשב שלו, של בדיקה שלך, של הסתרה שלו.אני לא יודע אם את עושה מזה "ביג דיל". אולי. אני לא יודע עד כמה הוא מרגיש אשם, מואשם, מסתיר ולא ראוי, ובכל זאת עושה זאת. אני באמת לא יודע. אני גם לא יודע אם זה מפריע לו לתפקד. אם לא, זה אולי פחות ביג דיל, אם כן, אז יותר. כך או כך, ההסתרות שלו אומרות שהוא לא רק מתפתה, אלא גם לא רוצה להכנס עימותים. אם את רוצה לקבל פרופורציה נכונה, כי את לא בטוחה מה נכון ומה לא, והיכן הגבולות הנדרשים ו/או המותרים– אז לכו באמת ליעוץ זוגי. זה יסיע לא רק לו, אלא גם לתקשורת הנכונה ביניכם. ואם את לא בטוחה שזה הזמן הנכון – אז בעיקר דברי איתו, ותראי לאן נושבת הרוח. הרוח שלך, כמובן.

שלום,
יצאתי עם בחור והייתי מאוהבת בו נורא, היה לי ברור שאיתו אתחתן ואיתו אאבד את בתוליי. כנראה שהוא ראה אותי באור שונה זילזל בי ולבסוף זרק אותי, כמובן, שעברתי תקופה קשה בעקבות הפרידה אלא שכיוםאין לי כלפיו רגשות כלל.הבעיה היא שמאז איבדתי עינין במין וביחסים בכלל ואני נגעלת ממחשבה של קיום יחסי מין למרות שרק לפני שנה וחצי הייתי כל כך להוטה לאבד את בתוליי, בקיצור מבחורה חמה מאד הפכתי לקרה גמורה, מה פשר הדבר? ומה עלי לעשות?

נעמה יקרה,
לא כתבת בת כמה את, וכמה זמן יצאתם. זה אולי יכול לשפוך אור על עוצמת הקשר שלכם. ובכל מקרה, ברור שהיה לך קשר שבו תלית במידה רבה את ההצלחה שלך בחייך, ולכן האובדן הוא לא רק של האהבה, אלא של עתידך. לפחות כך את רואה זאת. את לא הראשונה שזה קורה לה, ואני מקווה שאת מבינה את זה, ואת גם לא הראשונה שתמצא אהבה מחודשת, ואני מקווה שתתחילי לראות זאת בקרוב.התאכזבת מהגבר שאיתו יצאת, ומכיוון שהאכזבה קשה כל כך, ומכיון שתלית בה הרבה, וגם מכיוון שראית את עצמך כאשה של גבר אחד לכל החיים, אני חושש שאת לוקחת את זה כאכזבה מהגברים כולם. שבעצם, זה אומר שזה בעיקר אכזבה מהחיים שלך, נעמה. מהתקווה שתצליחי למצוא גבר שימצא חן בעינייך, ותימשכי אליו. ואני חושב שאיבדת בטחון בכך שתדעי מה הגבר שתהיי איתו חושב. האם הוא באמת רוצה אותך או לא. העובדה היא שהיית בטוחה שיש לך בן זוג לחיים, והוא שינה את דעתו. העובדה היא שלא הצלחת להבין אותו ולקרוא אותו נכון, אז, לדעתך (כך אני חושב), איך תדעי לקרוא נכון את הגבר הבא? ואם כך, אז מוטב לנטוש את כל הרעיון.את צריכה לטפל בזה, נעמה, ואולי בעזרת סיוע מקצועי. יתכן שכל מה שאת צריכה זה זריקת עידוד והכוונה מתאימה לתחילת דרך חדשה, אבל אולי גם עבודה קצת יותר מתמשכת. את צריכה בעיקר לקבל את הבטחון שאת יודעת לקרוא את המציאות לפחות לא פחות מכל אשה ממוצעת (או, לצורך העניין הזה, גם לא פחות מכל גבר ממוצע). זו הדרך לחדש את התקווה, ולכן את האמון במין השני.