לבטוח יותר זה בזה?

שלום,
בתקופה האחרונה לי ולאשתי יש המון רגעי "מבוכה" ביננו, הכוונה היא להרגשה של חוסר נעימות מהאינטראקציה וסוג של "הליכה על ביצים" אחד ליד השני. התנהגות לא טבעית ויותר פוליטקלי קורקט, כאילו אנחנו זרים שרק נפגשו ועוד לא יודעים איך להתנהג בטבעיות אחד ליד השניה.
המצב הזה מתסכל נורא ואני לא מצליח להבין ממה הוא נובע.
אנחנו מכירים 5 שנים ונשואים 3 מתוכם.
זה קורה בעיקר אחרי ריבים והתפייסות, אבל יכול לקרות גם באופן ספונטני בלי התראה או סיבה.
אנחנו מאוד דומים באופי שלנו וברצונות שלנו וחברים מאוד מאוד טובים.
אשמח להכוונה,
תודה.

שמואל יקר,
נראה לי ששניכם מאד חוששים מעימותים, וחוששים מלומר זה לזה הסתייגויות, ואולי עוד יותר צרכים, מתוך החשש שהצד השני ייקח את זה יותר מדי ללב (בין אם התוצאה תהיה מריבה לא נעימה, או אולי הסתגרות וריחוק לא נעימים. זה אולי אומר שאתם לא מרגישים מספיק חופש לשתף, אולי כי אתם נזהרים מדי לשמור על הצד השני מפני פגיעה. כפי שאמרתי, אולי מתוך דאגה לצד השני, ואולי מתוך חשש למריבה. וטבעי שזה קורה יותר דווקא לאחר התפייסות, כי המחשבות הלא טובות עדיין שם, אבל הכוונות הטובות גם, ואז נזהרים יותר.אולי זה רעיון טוב לדבר איתה דווקא על זה. כלומר, על העובדה שיש לך, וכנראה גם לה, זהירות רבה בשיחות של אחר כך, שאולי גורמת לאי נוחות מסויימת. אולי כי זו זהירות רבהמדי, שזה אומר שאולי כן היה רצוי להרגיש יותר חופש, שיעשה לכם טוב, ואולי זה דווקא בסדר שאתם נזהרים, כי אתם שומרים גם זה על כבודו של זה בשל האיכפתיות שלכם. אבל – ככל שתאמינו יותר זה ברצונו של זה להיות ביחד, ולהתגבר על קונפליקטים כאשר יהיו, והרי תמיד יהיו כאלה מדי פעם, וככל שתאמינו יותר זה ברצונו של זה לכבד זה את זה, ולא לפגוע זה בזה (וכאן – הרבה תלוי ביכולת שלכם לעשות את זה גם כאשר אתם בויכוח ובאי הסכמה), כך יהיה לכם קל יותר לעשות את זה. כי תבינו שזה מגיע ממקום שהוא באמת טוב, ולא מתוך כעס שעלול לגרום לכם לפגוע זה בזה. זה בסדר לכעוס, במידה ובשליטה, כי לפעמים נפגעים. אבל אז צריך לדעת לומר את זה ולדעת לקבל את זה, וככל שתבטחו יותר זה ברצונו הטוב של זה, כך תצליחו לעשות את זה נכון יותר.