לאחר פרידה: איך להמשיך הלאה?

שלום
ד"ר חסון,אני מזדהה עם ההודעה של סיגל מכמה הודעות למטה ואני בת 23 ויצאתי שנים עם בחור בן 23, עד ממש לאחרונה.הוא גם התלבט מאוד ותמיד "רצה להיות עם אחרות", אחרי שהיה עם אחרות הוא חזר על ארבע, אבל לא עשה דברים כדי לשנות התנהגויות רגילות שלו שהפריעו לי, וזה היה תנאי שלי לחזרה.החלטתי להיפרד (לאחר תקופת נסיון בהן היו הרבה "פרידות קטנות") בעיקר בשל גודל ההשפלה והכאב שברצון שלו להכיר ו"להיות" עם אחרות, למרות שבאיזשהו מקום ברור לי ומובן לי הרצון הזה וגם ברור לי שזה קטע "גברי" ושהרוב חווים אותו עם החברה הראשונה שלהם. במהלך הפרידה אמרתי לו שאני חוששת שהרצונות שלו יקרו שוב ושקשה לי לשכוח אבל כל השיחה הפכה לתקיפה כנגדי, משום מה. הוא התעצבן שכל פעם העלתי את זה והזכרתי את זה והוא שאל הרבה פעמים בתוקף "למה את לא יכולה לשכוח?".לאחרונה גם התחלתי ללמוד לתואר ובמקביל יש לי עבודה חדשה כדי לממן את הלימודים וזה ממלא לי את הזמן הפנוי שהיה לי למחשבה אבל זה גם מרגיש לי לחוץ מאוד וכאילו שאין דבר טוב בחיים (למרות שרציונלית עבודה ולימודים הם דברים טובים מאוד ויש לי משפחה). אני מרגישה בודדה בעיקר, ואני נוטה להיזכר בדברים טובים שהיו לי עם הבחור.. גם כל דבר ברחוב מזכיר לי אותו (קו האוטובוס לבית שלו ושטויות בסגנון). אני גם לא מאמינה שאני אצליח לצאת עם מישהו אחר אי פעם או לא מאמינה שאתחתן, הרי יש כ"כ הרבה רווקות מדהימות, יפות ומשכילות, אז למה שעניין מציאת הבן זוג המושלם לא יפסח גם עליי? במיוחד כשאני לא יוצאת מהבית לבלות הרבה והיכרות עם גברים חדשים תמיד מביכה אותי ומורידה לי את הבטחון העצמי.אני מרגישה שאני עלולה לחזור אליו ואל האומללות לצידו רק בגלל הרגשות האלה. מצד שני- אני אוהבת אותו והייתי רוצה לחזור אליו בגלל זה, אבל קשה לי לשאת את זה שהוא היה עם אחרות ואני חושבת שאם לא התגברתי על זה במהלך החודשים שניסיתי להתגבר- אני כבר לא אתגבר.תודה על כל עיצה.

אגם יקרה,
לא כתבת אם הוא היה עם אחרות "בהסכמתך", או מתוך החלטה עצמאית שלו. וגם "הסכמתך" אם היתה, יש להניח היתה כפוייה וכואבת.מה שלמדת מזה הוא שהוא מוכן היה, למען הצורך הזה שלו, לפגוע בך, ולסכן את הזוגיות שלכם. מה שקרה לך, לאחר מכן, הוא שהנכונות הזו שלו גרמה לך לאבד ביטחון ברצון שלו בך, וביכולת וברצון שלו להגן עליך ולהייטיב איתך, כבת זוגו, כאשר בא לו לעשות משהו אחר.ומה שחסר לך עכשיו, הוא בעיקר התקווה להגיע לזוגיות חדשה, ולא ברור לי למה. את לומדת ועובדת, מה שאולי גוזל לא מעט זמן, אבל גם מאפשר מפגשים עם חברים וחברות. עשי זאת, הרחיבי את חוג החברים שלך משני המינים – לאו דווקא מיידית בהקשר זוגי, זה יבוא אחר-כך. היפגשי עם אנשים מעניינים, והיתר יבוא מאליו. בטחי בעצמך יותר, ועם קצת יותר יוזמות שלך, ובלי לחץ, את תהיי בסדר גמור.

שאתה לא בעד לחזור לזוגיות עם בחורים שחשים את הצורך להיות עם אחרות ובפרט עם בחורים שמימשו אותו. אני צודקת?נשאלת השאלה אם באמת הם יהיו אי פעם "שבעים" ויפסיקו לרצות אחרות ברמה כזו שתסכן מערכת יחסים יציבה וקיימת.. ברמה כזו שלא מאפשרת להם להסתכל על מה שיש להם ולהגיד "טוב לי ומספיק ליי". הרי גם אני הייתי רוצה להיות עם מישהו אחר ולחוות איתו זוגיות (בדגש על זוגיות ופחות מיניות) אבל הייתי מוכנה לוותר על זה בשבילו.למה גבר לא יכול להיות בחייו רק עם אישה אחת וחייבת להיות לו אחרת לפניה או אחריה? כמה שונים הם גברים מנשים.אוסיף כי ההתנסות שלו עם אחרות הייתה ללא הסכמתי ותוך כדי המערכת יחסים שלנו (לא בתקופת פרידה) ואני מאמינה שזה עושה את זה יותר כואב מאשר אם זה כן היה קורה בפרידה, כך לפחות זה היה הוגן מבחינתי כי אולי גם אני הייתי יכולה למצוא מישהו אחר להיות איתו (ודווקא בתקופה הזו היה לי מחזר מדהים אבל ויתרתי עליו, בדיוק כמו שויתרתי על כ"כ הרבה למען מישהו שלא מעריך).תודה רבה.אגם.

אגם יקרה,
לא בדיוק מה שכתבתי. כתבתי שבסדר העדיפות שלו הוא שם צרכים חשובים יותר או פחות שלו, ונמוך יותר את הפגיעה בך ואת הסיכון שאולי הקשר הזה ייפסק. העובדה שהוא מתחנן אחר-כך שתסכימי להיות איתו לא רלוונטית. הרבה יותר קל לעשות את זה לאחר שסיפק את רצונו ואת מאווייו, מאשר לוותר עליהם מראש כדי שלא לפגוע בך ובקשר איתך. הוא אמר לך: זה מה שאני רוצה, ואת יכולה לעשות מה שאת רוצה, לצרוח או לבכות או להתלונן, או להיפגע, מצידי – זה יותר חשוב. וזה יהיה נכון גם להבא ולגבי צרכים אחרים שלו שעלולים לפגוע בך, כי זו מערכת היחסים שלו איתך. ואם אלו סדרי העדיפות שלו, את צריכה לקחת את זה בחשבון. קראי שוב את מכתבי הקודם אליך. וחזרי וקראי את שניהם כל יומיים, במשך עשרת הימים הבאים. אחר-כך, תבחרי לעשות את מה שאת רוצה, כשבינתיים, תבררי לעצמך בדיוק למה.