לא פראייר: איך להתמודד עם קושי בקשר

שלום
ד"ר אורן חסון,אני שמח שמצאתי מקום שבו אוכל לקבל הכוונה.נושא הפנייה הוא בכוונה להמשיך מחדש ואני אפרט.הסיפור הוא כזה (מצטער אם הוא קצת ארוך אבל קיצרתי המון):היינו בקשר 4.5 שנים,קשר מדהים, מלא אהבה, הערצה, גאווה, פירגון,אפשר לומר כמעט מושלם, השקענו הכל במערכת יחסיםאבל,בשנה האחרונה היחסים נכנסו לשגרה, קיפאון, לא היתה התקדמותלשום מקום, זה הפריע גם לי וגם לה אבל לא עשינו כלום, היינו שקועיםבשלנו במחשבה שזה ישתנה, ופה התחילה הבעיה.כחודשיים לפניי שנפרדנו היא התחילה לעבוד במקום עבודה חדש,מנהל המקום התחיל לקרקר סביבה לפי מה שהבנתי מהיום הראשון,ובמהלך החודשיים לאחר מכן הם התקרבו יותר יותר.זה התחיל במכתבים, לאחר מכן בשיחות ארוכות לאחר העבודה,גם בארבע עיניים וגם בטלפון, SMS-ים ווכו'היא הסתנוורה מתשומת הלב האדירה שהיא מקבלת ומהעובדהשהוא אומר לה שהוא אוהב אותה.אני רק רוצה לציין שגם אני הקדשתי לה המון תשומת לב, בדיעבדמסתבר שלא כמוהו.לאחר חודשיים במקום העבודה החדש נפרדנו,אני יודע שהוא לא היה הסיבה לפרידה אלא ה"טריגר",אני עד היום מאמין שנפרדנו מהסיבות הלא נכונות, אני אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אףאחת אחרת, לא לפני ולא אחרי, והיא טוענת את אותו הדבר, פשוט הרימה ידיים.הוא הרעיף עליה, אני לא יודע אם לקרוא לזה אהבה, אך כך היא חשבה.בשיחות האחרונות בהם הוחלט שכל אחד יפנה לדרכו הועלו כמה דבריםשרלוונטים למה שמפריע לי,היא אמרה שזה לא בגללו והיא לא רוצה להיות איתו ביחד ושלא יהיה ביניהם שום קשר, האמנתי,לא הייתה לי סיבה לא להאמין,היא אמרה שהיא מאוהבת בי ושהיא בטוחה שאני ה"אחד" ושאנחנו נתחתן אבל היא רוצה לבדוקאם אנחנו ביחד מאהבה או מהרגל ולכן היא צריכה את הזמן לבד, קיבלתי, לא הייתה לי ברירה.היא אמרה שהיא בטוחה שנחזור להיות ביחד היא רק רוצה לוודא עם עצמה ש"זה זה", פיקפקתי,בכל זאת לא נולדתי אתמול.נפרדנו כואבים מבולבלים ובטוחים שטעינו, נפרדים מאהבת חיים.(רצוי לציין גם שזה היה התכנון שלה כל הזמן. להפרד, לבדוק, לחזור ולהתחתן. ואני כל הזמן אמרתי להשזה לא מקובל עליי, אני פשוט לא כזה)החודשיים לאחר הפרידה היו קשים, כמובן, אבל חייבים להתקדם, אז התקדמתי, והייתי בטוח בכל ליבי שלאנחזור להיות ביחד ושהקשר נגמר, לא ציפיתי שיהיה פרק ב', לא הקדשתי לזה יותר מידי מחשבה.לאחר כשבעה חודשים של נתק מוחלט מאז הפרידה היא החליטה להתקשר וביקשה להפגש, נהניתי בחיוב.נפגשנו לארוחת צהריים חלומית על שפת הים בשבת בצהריים וכל הרגשות שנעלמו להם במהלך הזמן (אצלי) חזרווחזקים מתמיד, דיברנו השלמנו את החסר בקיצור היה נהדר.בסוף הפגישה ישבנו ודיברנו והיא נפתחה לדברים שבשבילם היא רצתה להפגש, היא התודאה לפניי שהיא הייתהבקשר עם המנהל שלה בעבודה, קשר רציני, מיותר לציין שלא הייתי מופתע, גם לא היה ענייני כל כך.נפגשנו גם למחרת ודיברנו שעות על גבי שעות, עליי, עליה ועלינו, על כך שלא עבר יום שהיא לא חשבה עליי,כך שהיא דיברה איתו בטלפון ופרצה בבכי, בכתה בעבודה מול לקוחות, בכתה בלילות כשהוא לידה, בארוחות ערב איתו, ואפילו סתםכך, היא אמרה שהיא לא הרגישה כך אף פעם ושהיא לא מצליחה לאהוב אותו כמו שאהבה אותי,וכמה שהיא ניסתה להדחיק ולנסות בקשר החדש, היא הבינה שהיא מאוהבת בי ושהיא רוצה להיות איתי.טוב, במצב רגיל הייתי אומר תודה, מחמיא, אולי אפילו מסמיק אבל בסופו של דבר הייתי אומר - לא!אבל פה זה קצת שונה בגלל הדבר הקטן שהיא פשוט אהבת חיי, אני מאוהב בה כמו שלא ידעתי שאני אוכל,היא הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים, אני רואה אותי איתה גם בעוד 50 שנה.לאחר התלבטויות החלטתי ללכת על זה, לא היה לי ספק שאני אוהב אותה ושאני רוצה להיות איתה,אלא ספק שחשבתי שהוא פחד הוא זה שגרם להתלבטויות.נכון לכתיבת מגילה זו אנו חודש וחצי ביחד מהחזרה, חודש וחצי שאני לא יודע מה אני מרגיש,מבחינתה אני יודע שהיא בטוחה ושהיא אוהבת אותי וזה הדבר שהיא הכי רוצה בעולם, היא עזבה את העבודה,ניתקה איתו קשר לגמרי והיא שלמה עם זה.היא אפילו אמרה לידידה משותפת (שהיא לא יודעת שאני בקשר טוב איתה) שמבחינתה זהו, אני האחד,שהיא מאוהבת בי עד השמיים ושהיא בטוחה, ושהיא רואה אותי כבן זוגה לעתיד, בעלה.מהצד השני יש אותי, מבולבל, מתוסכל ופגוע, אני יודע שאני רוצה להיות איתה, אין לי ספק, אני אוהב אותה ורוצהלחיות את החיים איתה, אבל יש משהו שכבר חודש וחצי מפריע לי, אני לא ישן טוב בלילות, ירדתי 2 קילו בשבועיים מחוסרתאבון, לא מרוכז בעבודה, אני כל הזמן חושב חושב וחושב, ואני לא מסוגל לשים את האצבע על הגורם.יש מספר השערות, עצם הפרידה ומה שקדם לה, הבגידה כבייכול, אני בן-אדם מאוד מאוד נאמן, וזהאחד הדברים היותר חשובים במערכת יחסים, וההרגשה (שהייתה לי כשנפרדנו ועד היום) שהבחורה שאתה בוטח ומאמיןבה יותר מאשר על עצמך פוגעת באמון הזה ובכך פוגעת בך, זו הרגשה איומה שאני לא מאחל אפילו לשונאיי,אני אפילו רואה בגידה רגשית כיותר פוגעת מבגידה גופנית.אז נכון שהיא מצטערת על זה מכל הלב, ואני באמת מאמין לה שהיא מצטערת, וכל פעם שהיא חושבת על איך שהיאפגעה בי היא פורצת בבכי תמרורים ומצטערת מחדש ושהיא לא מאמינה שהיא עשתה לי את זה ושהיא פשוט לא חשבה,אבל ההרגשה פשוט לא עוזבת אותי.גם הבגידה, וגם הקשר איתו, לאחר שהיא אמרה אין ספור פעמים שלא יהיה כלום ושהיא לא מרגישה אליו דבר, מעלים בימחשבות על הקשר שלהם ביחד ופתאום יש התקפת רגשות של כעס וקינאה שאני לא מצליח להרגיע,ייתכן שזה גם הידיעה שהכל היה כחלק מ"תוכנית על" שלה להפרד לנסות אנשים אחרים ואז לחזור גורמים לי לכך.פשוט קשה לי לקבל את העובדה שהיא הייתה עם מישהו אחר כדי לבדוק אם היא אוהבת אותי.אני באמת רוצה לסלוח ואם לא לסלוח אז לקבל ויותר מהכל להיות איתה, אני מוכן לעשות הכל והקריעה הריגשית הזו שאני עובר היאגם הוכחה לכך. אפילו העלנו את הרעיון ללכת ליועץ זוגיות כדי לנסות ולהבין.היא לא תרים ידיים פעם שנייה, וגם אני לא !אנחנו רוצים להיות ביחד, מה עושים?

בן יקר,
עושה רושם שאתה צועק בראש חוצות שאתה לא מרים ידיים, בעת שהידיים שלך מורמות. אתה אומר שאתה "מוכן לעשות הכל". ומיד אחר-כך אתה אומר ש"אפילו העלינו את הרעיון ללכת ליועץ זוגיות"... יפה שהעליתם רעיון, אבל האם עשיתם?אתה אומר ש"אנחנו רוצים להיות ביחד" ומיד אחר-כך שואל "מה עושים?" אם אתה רוצים להיות ביחד, תהיו ביחד, זה מה שעושים. אלא שאתה אומר יותר ממה שאתה עושה.שלא תבין לא נכון: אני מבין את המצוקה הרגשית שלך, שכן אתה רוצה לבטוח בה, וזה קשה לך. אבל אולי, אם תבין שאתה עדיין לא רוצה מספיק את הקשר הזה, תדע מה לעשות. ואם לא תבין שחלק מהקושי שלך בלקבל אותה נובע מהצורך שלך ללמד אותה שאתה לא פראייר ושיש לך כבוד עצמי – כדי שלא תעשה את זה שוב, לא תדע איך להתמודד עם זה.