לא מבינים זה את זו - איך לתקשר?

שלום
פורום וד"ר חסון. אני אתחיל בזה שאני מאוד אוהבת את היעוץ כאן- ואשמח לשתף ולשמוע את עצת ד"ר חסון.אני וחבר שלי גרים ביחד מס' חודשים ולמעלה משנה ביחד. אני בת 30 והוא בן 34. בתקופה האחרונה אני חשה שה"גבר שלי", הבן זוג שלי הוא לא הטיפוס שמספיק רגיש אלי. אני נתקלת לעיתים רבות בהסטת נושא השיחה כאשר אני מדברת על נושאים רגישים כמו מחלת אבי, עומס בעבודה, לחץ בלימודים וכו'. אני חושבת שיש תקופות שבן הזוג זקוק לדחיפה ורגש ואני מבקשת את זה (אולי יותר מדי) ואני יודעת שחבר שלי משתדל אבל זה משום מה לא מספיק לי ואני מרגישה מתוסכלת. אני לא בדיכאון אבל אני מרגישה חסר ממנו. במקביל, זה מתבטא בכך שאני עובדת מאוד קשה והוא בחופש בין 2 עבודות, זה מתבטא בכך שהוא ישן ואני צריכה להעיר אותו לפעילויות במקום, לתחשותי, שיעודד ו"יעיר" אותי. אני מקיימת את שיגרת הקניות והחשבונות והוא עושה מה שמתאים לו, אלא אם כן אני מבקשת....ומתאים לו....הוא לא יוזם.אני עצבנית מאוד ומוציאה עליו הרבה כעס. אני מדברת איתו ושופכת הכל לעיתים ואני יודעת שזה לא פשוט לשמוע ואני גם מתבעסת על עצמי אבל חושבת שאני אמורה לקבל תמיכה, עידוד ושיתוף לא מנקודת חולשה אלא כבן זוג לצדי. כי כשיש בן זוג ואין את זה, זה מורגש יותר. אני לא יודעת אם לקבל אותו כ"טיפוס" כזה ופתח לשינוי כלשהו ולתת זמן....או להיות מוצפת במובן מסוים במחשבות שהבחור הזה לא מספק את הצרכים שלי ובמבט לעתיד- הוא לא האדם המתאים לי. זה יושב לי בראש כשאני לידו.אחרי כעס שלי הוא פותר אותי בחיבוק ונשיקה חמה, שאני מתרככת מזה ומצב הרוח שלי משתנה...אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה, להבהיר את מה שאני צריכה ומרגישה בלי לריב איתו. זה מפחיד כי זה גם מרחיק אחרי הכל. לא לצפות שיעשה בדיוק מה שאני מצפה לו....אבל.....מה?מה דעתך?

תמהה ואוהבת יקרה,
אתם פשוט לא מבינים זה את זו. בהחלט סביר שהוא, כגבר טיפוסי, רוצה לעזור לך כשאת במצוקה, ומבין שהוא לא יכול כי את לא מקבלת את "עצותיו", שלפעמים אפילו מעצבנות אותך. כי הן נשמעות לך כביקורת (זה ניחוש, אבל זה כל כך הרבה פעמים מה שקורה). את, לעומת זאת, לא מצליחה להסביר לו מה את כן רוצה ממנו. אז כשאת מדברת על נושאים "רגישים", הוא מעדיף להתרחק, כדי להימנע ממריבה, כי ממילא את לא נעזרת בעצותיו, ועוד כועסת. אולי כדאי שתנסי להסביר לו שאת רק רוצה שהוא ישמע, ושיבין שקשה לך. זה הכל. ושאחר-כך, עוד הרבה לפני המריבה, שייתן לך את החיבוק והנשיקה. אבל בדקי עם עצמך קודם שזה באמת מה שאת רוצה, ושאת מוכנה להסתפק בזה. ותגידי לו שאת בעיקר רוצה שיתעניין. לא כל כך את עצותיו, כי בחלק מהדברים הללו ממילא אין יותר מדי מה לעשות.ואולי, אחרי שתגידי את זה, ותגדירי טוב יותר גם את מה שאת רוצה לעצמך, אולי גם תכעסי עליו פחות. תביני שהוא לא יכול לדעת מה את רוצה, מבלי שאת אומרת לו. את יכולה גם לנסח את זה אחרת:אם תגידי לו מה את רוצה, הוא יבין הרבה יותר טוב.את מבינה שהוא לא באמת צריך להעיר אותך בבוקר כדי שתלכו לעבוד. את רק רוצה שאם לך קשה, לא להרגיש פריירית, שזה מה שקורה לך כשהוא ישן. תחשבי על זה. ואולי תבהירי לו בדיוק מה את רוצה גם כאן. כי בעצם את רוצה שהוא יהיה יותר שותף, ולראות, דרך המאמץ שלו, שהוא מעריך אותך, אוהב אותך, ומוכן לעשות מאמץ בשבילך. תגידי את זה במילים הנכונות, ולא באופן ביקורתי, ותוכלו אולי להגיע למצב שהוא הוא יקום איתך מדי פעם, ושאת תהיי מרוצה, או אולי אפילו תגיעי למסקנה שבעצם זה לא נורא חשוב.ובסך הכל, אם אחרי מריבות וכעסים שלך הוא מצליח להתגבר על זה ולחבק אותך חיבוק חם ונשיקה, זה אומר שהוא גם מאד סבלן אליך. אולי בכל זאת כדאי לך לשמור עליו, ותנסי לדבר איתו כך שהוא יבין. עוד הרבה הרבה לפני שאת מתעצבנת.