כשהוא לא מסכים לטיפול - מה עושים?

לד"ר אורן חסון..אני אישה בת 28 נשואה מזה חמש שנים ויש לנו ילד בן שנתיים. אחרי הלידה שלי בארבעה חודשים סבלתי מתופעות מאוד דומות לדיכאון אחרי לידה, קיבלתי משך שמונה חודשים טיפול פסיכולוגי- שיחות והכל כבר מאחוריי. סיבת הדיכאון העיקרית הייתה האכזבה מבעלי בגלל שלא היה הבן אדם הראשון לידי שתמך בי בזמן המשבר ובכלל לא זיהה את הצרכים שלי (גם עזרה פיזית בבית וגם רגשיתץץ לא ניחם אותי וכו'- הוא פשוט הוסיף שעות עבודה והגיע מאוד מאוחר בלילה משך כשלושה חודשים והרגשתי פשוט לבד!).מאז, אני תמיד מרגישה שיש לי חוסר באמון בזוגיות שלנו ובבעלי ותמיד "בכוננות" לאכזבה הבאה. שיתפתי את בעלי בעניין, הוא לא כ"כ נותן חשיבות רצינית לעניין ואני תמיד בפחד מהעתיד..מה עושים??מודה על התיחסותך מראש..אוהבת זוגיות מוצלחת!

שכחתי לציין שבתקופה האחרונה העניין מאוד מפריע לי וחוסם את הזרימה שלי בקשר שלנו... ברגע שאנחנו דנים בעניין אנחנו כועסים אחד על השני והעניין נהיה מתוח יותר. הצעתי טיפול זוגי אך בעלי אינו מסכים.. ובחודשיים האחרונים התחלתי לחשוב על גירושין כפתרון..

אוהבת זוגיות יקרה,
כנראה שבעלך התקשה להכיל את כל העומס הרגשי שלך, ולא ידע להתמודד איתו. מבחינתו, אולי העובדה שהיית בטיפול איפשרה לו לברוח לעבודה, כי את "נמצאת תחת השגחה", כך ששום דבר רע לא יקרה, לכאורה.מה שאת מבקשת באמת, עכשיו, הוא את הקירבה שלו, ואת היכולת שלו לשאת את הרגשות שלך, ולהיות מסוגל להבין אותך בטוב לך וברע לך. כרגע את לא מרגישה את זה. את יכולה לומר לו זאת בהקשר הזה, ואולי אם תגידי לו זאת כבקשה, יהיה לו קל יותר מאשר אם תגידי לו זאת כתלונה והאשמה. אבל יתכן שכבר ניסית בכל דרך אפשרית, וזה לא עבד. לכן, הייתי ממליץ לכם על יעוץ זוגי: כדי ללמוד לדבר על דברים שהם לא תמיד קלים, ובעיקר, על העולם הרגשי, של שניכם. כדי ליצור את הפתיחות הרגשית שלו, את ההבנה שלך אליו ואולי גם את קבלתך אותו (מה שייקל עליו), ולשפר את יכולת הדיאלוג על דברים שהם לא קלים דרך בניית שפה משותפת שתכלול גם את העולם הרגשי. אם הוא לא מסכים (ראיתי עכשיו את המכתב השני), התחילי לבדך. יתכן שיצטרף בהמשך, אבל גם יש סיכוי טוב שעם הדרכה מקצועית, תצליחי לשנות משהו גם בהתייחסות שלו אליך.

מאוד התרגשתי לקרוא את תגובתך! תודה מכל הלב.. יש לי כיוון..