כעסים ושוויון בזוגיות

שלום.
אנחנו זוג לקראת גיל ה- 30, ביחד כמעט שנה, גרים ביחד בדירה השייכת להוריי, ומשלמים עבור המחייה בדירה את השכירות והחשבונות חצי חצי.בן זוגי עבר לגור איתי ממש מההתחלה, ומדובר בדירה מרוהטת לחלוטין, משופצת ויש בה את כל מגוון מוצרי החשמל, הכל עוד טרם הוא עבר לגור איתי כאן.רוב הקניות נופלות עליי כי בן זוגי לא יוזם לקנות אותן, ואם הוא כבר קונה - אני צריכה לתזכר אותו לפחות 5-6 פעמים על הקנייה.פתאום השבוע, אחרי כמעט שנה שאנחנו גרים פה, תוך כדי מריבה הוא זרק לי "במילא אני מממן אותך". לא הבנתי מאיפה זה בא. שאלתי למה הוא התכוון והוא ענה לי בעצבים שנמאס לו לשלם כל כך הרבה ושאנחנו לא משלמים חצי חצי, ושאני מנצלת אותו ואת הכסף שלו. נותרתי המומה. אמרתי לו שהכסף לא נכנס לי לכיס, ושהוא משמש עבור השכירות והחשבונות ושאין לי בו שום שימוש עצמי. אגב, החשבונות חשופים וגלויים בפניו כל הזמן.מיותר לציין שזה נגמר במריבה ענקית ובברוגז ענק? הוא אלוף הברוגזים, עוד דבר שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתו, ולא משנה כמה דיברתי, הסברתי שזה פוגע בי, אמרתי שזה מאמלל אותי - הוא פשוט ממשיך בהתנהגות הזו ומסרב לדבר או להתמודד.שאלתי אותו אם הוא חשב לעצמו שהוא צריך לגור איתי בדירה בחינם והוא פשוט לא ענה.זה כ"כ פגע בי. הוא נכנס לדירה מרוהטת מ-א' עד ת', לא השקיע עליה דבר, וזה בסדר, גם לא רציתי ואני גם לא רוצה, ופתאום אחרי שנה עושה לי נקיפות מצפון על זה שהוא משלם עבור השהייה שלו כאן.חטפתי "בום" רציתי בלב.איך ממשיכים מכאן?

מישהי יקרה,
אנשים מוציאים לפעמים אמירות מכאיבות ופוגעות בעת מריבה, וזה מה שקרה. האם זה כי הוא גם באמת מאמין בזה? - יתכן שכן ויתכן שלא. כך או כך, רצוי היה שלא היה מוציא זאת כך, בעת כעס, ואם הוא באמת מרגיש חוסר שוויון, שיגיד זאת באופן ברור ושקט כדי לברר את הנקודה הזו איתך, ובאופן שקול, שזה אומר שלא בשעת כעס.וכדאי להבין שאת אותה מציאות בדיוק אנשים יכולים לקרוא באופן שונה. כלומר, יתכן מאד שהוא לוקח בחישובים שלו רק את ההוצאות הכספיות של התחזוקה,ששניכם עושים, שזו ההוצאה השוטפת, מבלי לקחת בחשבון את התשתית, שהיא שלך. אולי כי הוא אומר לעצמו שאת זה היה לך ממילא וממילא תשתמשי בזה גם בלעדיו, ולכן זה "לא נחשב". אולי. ויתכן שבגלל ההשקעה הראשונית שלך, את עושה לעצמך קצת "הנחות" בתשלומים אחרים. אני אומר "יתכן", כי מנסיוני זה קורה לפעמים. יכול להיות שזה לא נכון ואת לא עושה זאת. יכול לקרות שאת עושה זאת בקטן גם בהיותך אישה שרוצה להרגיש מחוזרת ושמשקיעים בה, וגם זה קורה פעמים רבות בתחילת הדרך.זה משהו שצריך לבדוק ולברר כאשר אתם שלא בעת כעס. וקחי בחשבון שיתכן שראייתו היא שכל התשתית היא השקעה שלך לעצמך, שאינה קשורה אליו, ולכן הוא לא לוקח אותה בחשבון.ויתכן מאד שה"בום" העיקרי שהרגשת הוא ההתקטננות על הדברים הקטנים, שטבעי שהיא מגיעה בעת מריבה, אבל היא פוגעת ולא ציפית לה. האם הכסף הוא הבעיה העיקרית שלכם? - סביר להניח שלא. הסיבה הראשונית למריבה ולכעסים ולטרוניות היא אחרת, וכשיש סיבה אחרת, כל מקור לתחושת אי צדק שהיה קיים קודם לכן, מוצדק או לא, ואשר אפשר היה לחיות איתו קודם, יוצא החוצה. ואם זה בכל זאת קשור לכסף בלבד, זה יקרה אם תחושת חוסר הצדק עצמה, והקיפוח שהוא מרגיש, הולכים וגדלים עם הזמן, ושוב - בין אם התחושה הזו מוצדקת, ובין אם לאו. רגישות גדולה שלו לנושא הכספי, מסיבות כלשהן שאולי את צריכה להבין טוב יותר (ולא אמרתי לקבל, אלא להבין, קודם כל), יכולים להשפיע יותר על התחושות הללו.היכן שהוא התגלעה ביניכם בעייה של תקשורת, של דברים שלא נאמרו ועלו בבת אחת, בין אם באופן ישיר ובין אם באופן עקיף, בתחושת קיפוח, חוסר צדק וכעס - שהם יכולים להיות על הרקע הכספי, אבל אולי בכלל על רקע אחר, בין אם הוא נאמר במפורש או במרומז מתישהו ובין אם לאו. אם לאחר שהרוחות יירגעו תרגישו שהזוגיות הזו עדיין חשובה לכם, תצטרכו לחפש היכן היה הכשל התקשורתי, ולעבוד עליו - לבדכם, או בעזרת סיוע מקצועי. זה לא צריך להיות סימן להודאה בכישלון, ראי בבקשה אתהדף שלי העוסק בייעוץ זוגי בתחילת הדרך.