כעס על תיקון של בן/בת הזוג

אני בת 30 + , הבעיה היא שקשה לי לשהות עם אימי, היא משעממת אותי, מעיקה עליי, אני אוהבת אותה אבל מרגישה גם תחושת זרות וניכור מולה.אני מנסה להיות חביבה ונחמדה אליה, מה שיוצא לי זה קורקטיות מרוחקת, מעט חוסר סבלנות ותחושה של "אני עושה טובה"..אני רואה את התחינה בעיניה, את האכזבה, את הבקשה שלה ממני, וזה מכעיס ומגעיל אותי ובו זמנית מעורר בי רגשות אשמה על שכך אני חשה כלפיה, על שכך אני מתנהגת אליה.הלוואי שיכולתי להיות יותר חמה, מתעניינת ואוהבת כלפיה, בייחוד על רקע כך שאמי התאלמנה בגיל צעיר וגידלה אותי ואת שתי אחיותיי בכוחות עצמה, אני הבכורה.היא נתנה הכל בעבורנו, הקריבה את עצמה, ויתרה על עצמה, כדי שלנו יהיה.יחד עם זאת אימי היא אשה קשה, השרדותית, חסרת בטחון, חרדתית, קורבנית, ביקורתית, עצובה, קשה לה במצבים רגשיים, לתת תמיכה רגשית, בטחון, ובילדותנו עשתה גם דברים שפגעו בבטחון הרגשי שלנו, כי לא ידעה אחרת..( יש בה גם דברים טובים ויפים כמובן, אבל בבעיות עסקינן...)לה עצמה היתה ילדות קשה וטראומטית והחיים שלה היו ועודם לא קלים.כיום היא הרבה פחות עצבנית משהיתה והרבה יותר סבלנית וחמה, אבל היום אני חשה מעין תחושה של "התחננתי אלייך כל השנים ועכשיו את נזכרת כשאני כבר לא צריכה, וכשאת בודדה וצריכה?"ומייד אני מרגישה רגשות אשמה קשים על כך שאחרי כל מה שעשתה, אני לא מצליחה לתת לה חום, הקשבה, לסלוח לה על חטאי העבר ולעשות את המעשה הנכון.מה עושים? איך סולחים? משנים? משקמים? מוצאים את הקבלה והשלווה שהיא מביאה איתה?

בת יקרה,
לפעמים זה קורה לנו. שהכעס מגיע דווקא כאשר הצד השני מתקן את דרכיו. כי אז אנחנו חושבים לעצמנו: הנה, הוא (היא) יכול(ה), אז למה לעזאזל זה לא קרה קודם, ולמה הם גרמו לנו להפסיד את כל השנים הללו?אולי היא יותר סבלנית היום כי היא פחות לחוצה. כי עכשיו היא כבר לא צריכה לגדל שלוש בנות בכוחות עצמה, שאולי היה למעלה מכוחותיה. ועם החולשה הזו שלה קשה לך. קשה לך להרגיש חמלה כלפי מה שפגע בך כל השנים, בין אם היה ביכולתה לעשות משהו בעניין הזה, ובין אם לאו.אנשים רבים הולכים לטיפול בדיוק בגלל סיבות דומות. כי חוסר היכולת לקבל ולסלוח להורים לוקחים אותם למחוזות אחרים, הקשורים לתדמית העצמית, לרגשי אשם, לפגיעה ולכעס. בדקי עם עצמך מה קורה, ואם את מסוגלת לקבל את עצמך מספיק כדי להפסיק להאשים אותה בחולשות שלך, ולהיות חזקה מספיק כדי לאהוב את עצמך, ואולי להבין שהיא איפשרה לך להתפתח, בדברים מסויימים, לפחות, גם אם הגבילה אותך באחרים, ודרך זה לקבל אותה. ואולי זה משהו אחר. אולי היום את לחוצה בעניינים שלך, ובלחץ הזמן, ההישרדות והרצון לפרטיות וליצירת זוגיות משלך, אין לך סבלנות אליה בימים אלה, ובעצם, נוהגת בדיוק כפי שהיא נהגה בך כשהיא היתה לחוצה.