כעס על בעל: ניתוח מעמיק

שלום רב
אני ובעלי נשואים כבר 3 שנים. לפני כחצי שנה, בזמן שהייתי בהריון מתקדם, גיליתי שבעלי בוגד בי. עברנו משבר והחלטנו להמשיך יחד. לאחר הגילוי הייתי במשבר נפשי קשה, ובסופו של דבר ילדתי פג בלידה מוקדמת (אני מעריכה שהכל כתוצאה ממצבי הנפשי). בזמן הלידה ובזמן שהתינוק היה בפגיה, בעלי המשיך להיות מנוכר וקר אלי, וכשכבר הגענו הביתה עם התינוק, שוב התברר כי הבגידה ממשיכה. שוב המשכנו יחד (לא הייתי מסוגלת להיפרד עם תינוק בן חודש) ושוב התפוצץ הכל אחרי חודש נוסף כשגיליתי שהוא ממשיך. לאחר משבר שלישי זה, הלכנו ליעצת נישואין ולכאורה חזרנו לשגרה. הפסקנו את הטיפול היות ונראה כי המשבר הסתיים.אני מאמינה שהיום מבחינת בעלי הכל בסדר והוא מצטער באמת ובתמים על כל מה שהיה. אבל, הבעיה הינה אצלי - אני לא מצליחה להתקדם וכל הזמן משחזרת את התקופה הנוראית שעברה עלי (אשפוז קשה, לידה נוראית, פגיה, בגידה שלא נפסקה וכו') וכל הזמן מתעמתת איתו שוב ושוב. לטענתו, אם בסופו של דבר נתגרש, יהיה זה באשמתי כי אני זאת ששוברת את הכלים כל הזמן והוא מצידו בסדר גמור (מה שאכן נכון - הוא מאד משתדל ובסדר איתי ועם התינוק).ברצוני לציין כי לפני כל המשבר הנ"ל היו לנו יחסים מצוינים ומאד אהבתי את בעלי, ולכן כל מה שקרה הותיר אותי המומה לחלוטין וניפץ לי לגמרי את אשליית האושר שלי. בעבר הייתי מאושרת מאד, והיום אני אומללה רוב היום ומדוכאת.שאלתי - מה לעשות ? איך אפשר לשכוח ולהמשיך אחרי הפגיעה הזאת ?

שירה יקרה,
חשבי היטב מה גורם לך לכעוס על בעלך. נדמה לי שזה לא תוצאה של הבגידה שלו בך, אלא ביטוי של הפחדים שלך מזה שהוא יחזור על הבגידה שלו, ומכך שלכן את היום לא בטוחה בו, ולא בטוחה בעתידך. את נשמרת ממנו, ולא מוכנה להתמסר בקלות כקודם.חשבי היטב מהו הדבר את מרוויחה מזה שאת כועסת עליו. נדמה לי שהדבר הזה הוא עמדת כוח מוסרית בויכוח איתו על מי טוב יותר ומוסרי יותר וצודק יותר. הוא, בעקבות כך, מתחיל להעביר את הכדור הלוהט הזה אליך, ולהאשים אותך בפרידה העתידית. כפי שאת מבינה, שירה, זהו מאבק כוחות לא בריא.חשבי היטב מה את מפסידה מזה שאת כועסת על בעלך. עשי לך את המאזן, ואם תחליטי שאת באמת רוצה לצאת ממנו, קחי אותו ליעוץ זוגי, שיעזור לשניכם לפתור את הקונפליקט. אני לא מאמין שרק לך יש חלק בזה, אלא שמה שעובר עליך הוא תוצאה של תהליכים שלשניכם יש בהם חלק.