כעס מוצדק: גבולות עם בן הזוג

שלום
לך!אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל יישמתי חלק מהעצות שלך לגבי מתן מרחב לבן זוגיכך שכשהוא רצה להתקרב - הוא הראה זאת וזה חיזק אותי ונתן לי הרגשה נפלאה אולםכאשר עלה נושא של מיסוד הקשר הוא טען שהוא מאד אוהב אותי ורוצה בי אולם הוא לא מוכן להשלים עם זה שהבת שלי "פרזיטית" - מה שזה לא נכון משום שהיא עוזרת לפעמים אך הוא כבר לא רואה את זה - אתמול הוא טען שהוא לא סובל אותה למרות שהיא בקושי בבית כי היא לומדת ועובדת להנאתה אחר הצהריים ואפילו ממעטת לאכול בבית כדי שלא יתלונן חס וחלילה שהיא לא שטפה את הכוס שלה.נמאס לי מהמצב שהוא מתייחס אליה כך וכשהודיעה לי שהיא תעבוד במוצאי שבת הוא התנפל ואמר לי שלא אקח אותו בחשבון שיקח ויחזיר אותה - למרות שהיא כלל לא פנתה או ביקשה ממנו.הגעתי למסקנה כי הוא מקנא בקשר שלנו ומחפש לחבל בו למרות שהוא מקבל ממני המון אהבה- למה הוא מסכסך בינינו? מה הוא בדיוק רוצה? שאתעלם מכך שיש לי ילדה - הרי זו עיסקת חבילה - הוא בא לגור אצלי עם הכלב שלו ואני מנקה תמיד אחריו ואני עם הבת שלי- לא מפריע לי לנקות ומצדי שלא יעזור לי אבל הוא מרגיש פראיר שהוא עוזר והבת שלי לא למרות שלי זה לא מפריע כלל .הוא גם טען שהוא לא מרגיש בבית ולו ידע שבתי כזו הוא לא היה עובר לגור איתנו ובכלל הוא מצטער על כך שהוא עבר לגור איתנו.מאד נעלבתי ונפגעתי על העברת הביקורת הקטלנית שלו - הוא אטום לגביה ולדעתי לא מספיק בוגר ובשל לקחת אחריות על הקשר הזה.אם הוא טוען שהוא מרגיש כך הרבה זמן אז למה הוא השלה אותי והוא ממשיך לגור איתי? הוא חי אצלי כמו מלך- על מה התלונות? הוא יורק לבאר שהוא שותה ממנהאני מרגישה מרומה וכל מה שנאמר עבר כבר מזמן את גבול הטעם הטובזו הפעם הראשונה שלא הרמתי טלפון אליו כדי להתחנף גם כאשר צדקתיזו הפעם הראשונה שאני מרגישה שיש גם לי זכות לכעוס ולהראות את הכעססליחה על ההשתתפכות אבל העצות שלך מחממות לי את הלב ונותנות לי עוד פרספקטיבה וגישה לחיים בצורה יותר אוביקטיביתאתה אדם מדהים שיש בך את הכוחות הנפשיים לקרוא ולייעץ לנו - עצות שברב המקרים רק עזרו לאנשים לצאת מהמצב שבו הם היו תקועים.תודה רבה על ההקשבהמצפה לתשובה

המתלבטת יקרה,
נהגת יפה, זה עבד, אבל לא מספיק טוב. ובמצב הז, את צודקת. מותר לך לכעוס. אחרי הכל, סדרי העדיפות שלך צריכים להיות ברורים – הבת שלך היא הדבר החשוב ביותר עבורך, ואת צריכה לשמור עליה מכל משמר. הדבר הזה חד משמעי, ולכן גם כתבתי לך בהתכתבות הקודמת, שאת צריכה לשים כאן גבול ברור. כלומר, שבזה, בבת שלך, הוא לא פוגע. ואם הוא מנסה, הוא צריך ובצדק, להיתקל בקיר הכעס שלך. לא תמיד אני נחרץ בדברי, ובדרך כלל אני נותן רק הנחיות או דרכי פעולה. אבל כאשר מדובר בילדים, אני רואה זאת באופן הרבה יותר חד משמעי: כאן מדובר בבת שלך שצריכה להיות מחוץ למשחק יחסי הכוחות שביניכם.כפי שאמרתי לך, הוא מבין כנראה שהבת שלך היא הדבר שדרכו אפשר להכאיב לך, ויכול להיות שבדיוק בגלל זה הוא עושה את זה. אולי בגלל חוסר בטחון שלו, ובגלל זה הוא בודק אותך בעזרת לחץ על הבת שלך, ואולי בגלל צורך שיש לו בשליטה בך. ואולי הוא עשה זאת גם בשל חוסר בטחון שלך, כשהוא הרגיש שזה מצליח לו. לכן, כפי שאמרתי, את צריכה להבהיר לו שהבת שלך יוצאת מתחום משחקי הכוחות שביניכם, ואם יש לו בעיה עם זה, יש לו בעיה איתך. כפי שאני רואה, את מבינה את זה גם כן, ולכן את כועסת. בצדק. אני מאמין שאם תהיי עקבית בעניין הבת שלך, הנושא הזה יירד מסדר היום. לא בקלות, ולא בתוך יום-יומיים, אבל אולי בתוך שבוע-שבועיים. ואם לא, אז אולי מוטב לך בלעדיו. בודאי מוטב לבת שלך בלעדיו.

תודה רבה לך על הארות ,אתה מאד מחזק אותי בכך שאתה טוען שהבת שלי צריכה להיות מחוץ למשחק.אתמול הוא הודיע לי שהוא רוצה לסיים את הקשר ולא רוצה לגור יותר איתנו כי הוא לא מוכן יותר לספוג אותה הוא טוען שהוא יודע שהיא בגיל ההתבגרות וזה כבר לא מעניין אותו .הוא טוען שהוא בז לה ושהיא מפונקת יותר מדי ולא מחונכת - הקצין את כל המצב ונתן לי להרגיש רגשי אשמה שלא עשיתי מספיק כדי להבהיר לבתי שההתנהגות שלה לא מוצאת חן בעיניו.נפגעתי עד עמקי נשמתי אך אמרתי לו שלמרות שאני אוהבת אותו אני מכבדת את החלטתו למרות שהוא לוקח דברים מעבר לכל פרופרציה והוא מתעסק בדברים תפלים במקום להשקיע בזוגיות שלנו וכנראה שזה באמת תירוץ עבורו או שבאמת הוא כבר לא יכול לספוג את האוירה ושרע לו למרות שהיא כמעט לא נמצאת בבית - הוא נוטר לה על פעמים קודמות.מה שיצא מכך שאני יצאתי מכאן קורבן שהפסיד אהבה בגלל המשולש הזה או אולי ארויח אהבה חדשה.קשה להתמודד אחרי שנה וחצי עם מצב שנכפה עלי אבל בהחלט אני לא רוצה להרגיש אשמה כי בעצם הוא אוהב על תנאי או לא אוהב מספיק כלומר לא בכל מחיר.אני רוצה להתקשר אליו או לשלוח לו מסר שחבל שהקשר יתפרק,הוא כבר יומיים שלא מתקשר אלי כמו שהיה נוהג כל פעם שהיה בהפסקה וזה חסר לי אולם החלטתי לא לנקוט שום צעד כדי לא להרחיק אותו יותר .חבל -אבל כמה שאני מנסה להסביר את ההתנהגות שלה זה לא הולך כי הוא מבחינתו כבר לא מאמין לה, לא רוצה למסד יותר את הקשר ורוצה את המרחב שלו.האם היית מייעץ בכל זאת לנסות לשכנע אותו או לקבל את החלטתו גם כשזה מאד כואב?עברתי גירושין לאחר 18 שנות חיים משותפים אבל זו היתה בחירה שלי כי כבר לא אהבתיכאן המצב שונה אני אוהבת אדם שלא מוכן לקבל את הבת שלי- חוסר צדקלתשובתך אודה

המתלבטת יקרה,
צר לי שהוא לוקח את עניין הבת שלך לכיוון הזה, אבל את גם לא צריכה להרגיש אשמה אם זה נעשה על רקע הנסיון שלו להפריד בינך לבין הבת שלך.אני מבין את התסכול שלך. את הרי בסדר ואוהבת אותו, והנה היחסים ביניכם נופלים על רקע שלכאורה אינו רלוונטי לך, אלא על רקע של תנאים אובייקטיביים ומצב נתון. כן, זה מתסכל. אבל עושה לי רושם שהוא ניסה לשלוט בך, או חיפש סיבות לעזוב. יכול להיות שהוא גם אמר דברים שהיה לו גם קשה לחזור מהם, וכך תיעל את עצמו לעזיבה, כי לא ויתרת לו בנושא הזה. אם זה המצב, יכול להיות שהוא יתחרט ויחזור. את יכולה בעדינות להושיט לו סולם שירד מהעץ, אבל באותה מידה גם להבהיר, בכל פעם שהנושא עולה, שהבת שלך חשובה לך מאד, ושאת היא זו שמחנכת אותה לפי דרכך. יש לו מספיק דברים ועניינים להיות בהם שותף לך, ואם קשה לו עם הבת שלך, שילמד להתרחק מהעניין.תחשבי טוב איך לנהוג כדי שכל זה לא יפגע ביחס שלך לבת שלך, ושלא תטילי עליה כל רגשי אשמה בעניין הזה. היא צריכה לחיות את חייה, ולבנות אותם באופן הטוב ביותר עבורה, ובכלל זה גם לקבל ממך אהבה וגם להילחם על העצמאות שלה, איתך אם צריך, כדי להתחזק ולבנות לעצמה אישיות בריאה, ואת צריכה לסייע לה לעשות זאת, כי זה האינטרס שלך, וכי היא הבת שלך, וכי את אוהבת אותה. הבחירה בו היתה בחירה שלך, ולא שלה. לא סיפרת לי על כך שהיא עשתה במכוון דברים נגדו כדי לקלקל לך, אלא להפך – שהחבר שלך היה זה שהתערב במקום שלא היה צריך להתערב. ולכן, מוטב שלא תכניסי אותה קרוב מדי לאכזבות שלך, שלא תרגיש אשמה.

אלפי תודות על כך שאתה שוב ענית ליאני יודעת היום שאין שום גורם בעולם שיגרום לי לשנות את היחס או את האבה שלי ללא תנאי לבתי.מאז שהוא הודיע שהוא רוצה לעזוב - זה כבר היום ה-3 שהוא לא מתקשר אלי במשך היום ואתמול כשחזרתי הביתה הוא ניסה קצת לגשש כדי לראות את התגובות שלי - הוא הציע לי לשתות או לראות סרט אך שמרתי על איפוק ולא האתי כל התלהבות כי אני עדיין פגועה שהוא החליט אחרי שנה וחצי ללא שום שיחה מוקדמת בינינו שרצונו לעזוב.אני לא יודעת כעת מה המטרה שלו אם הוא התכוון לזה באמת או שהוא רוצה למשוך קצת זמן אבל בכל אופן הבטחון שלי העצמי מתחיל לחזור אלי כפי שאני מכירה את עצמי ,אני לא מנסה לפייס ולא מתקשרת כפי שנהגתי כל פעם שהוא קצת כעס או התנתק .הגיע הזמן שאחזיר לי את הכבוד האבוד שלי כי לא יתכן שזה מגמתי לתת לי כל פעם להרגיש רגשי אשמה גם כשהוא לא צדק בכלל. אך שוב אני מתלבטת אם לשאול אותו מתי הוא מתכוון לעזוב או לחכות לראות כיצד העניינים מתפתחים?החלטתי להעביר את השישי שבת אצל המשפחה שלי ולאור המצב שהוא לא מתקשר היום במשך היום אין סיבה שאיידע אותו על כך - מה דעתך?האם לא לפחד להיות זו שתחליט מה קורה עם הקשר? האם זה בסדר אם אני אציב את השאלה הגדולה אם הוא רוצה לעזוב לגמרי ומתי או שמא אני עלולה להתחרט על כך שזו אני שנותנת את המילה האחרונה?אם הוא לא התכוון לכך באמת הרי הוא היה צריך רק את הספייס שלו- איך אדע?שבת שלוםתבורך

המתלבטת יקרה,
לא ברור לי לגמרי מה קרה ומה לא קרה, שכן כתבת שזה היום השלישי שהוא לא מתקשר אלייך, אבל אתמול הוא ניסה קצת לגשש והציע לשתות או לראות סרט. איכשהו זה לא מסתדר לי ביחד. אני מבין שהוא כן ניסה ליצור איתך קשר. את לא צריכה לגלות התלהבות, אבל את כן יכולה לגלות רצון טוב. אם את אוהבת אותו, ורוצה לתת לזה בכל זאת סיכוי, אין סיבה שלא תיעני לו. אבל בכל מקרה ובכל תנאי, תוציאי את הבת שלך מהויכוח ביניכם. שיבין שאלה הכללים. איכשהו, לפי הגישושים שלו, נדמה לי שבסופו של דבר הוא יהיה מוכן לקבל את זה. ובכל מקרה, אם זה סדר העדיפות הנכון שלך, הבהירי אותו, הפעילי אותו, אבל אין סיבה שתתרחקי ממנו כל עוד הקשר איתו אינו עומד בקונפליקט עם הקשר שלך עם בתך.

שלום
לך!ביום שישי הרמתי אליו טלפון כדי שנלבן את העניינים כשאחזור וביקשתי שיתן צ'אנס למערכת היחסים בינינו.כשחזרתי היה ויכוח בינינו עד להרמת קול על ידי שנינו ובו ביקשתי שאם הוא עוזב שיעזוב עם הכלב שלו והוא טוען שגרשתי איתו.במקום ללבן את הדברים בינינו ולדבר על שיפור הזוגיות בינינו ,הוא שוב הזכיר את בתי כתנאי להצלחת היחסים ולא יכולתי לספוג את זה יותר וטענתי שהאהבה שלו אלי צריכה להיות ללא תנאי, הבת שלי תתנהג כפי שהיא מוצאת לנכון ובלי שאף אחד ינשוף בעורפה , היא צריכה ידיד ולא אויב שמנסה להשתלט לה על החיים או לשנות אותה ובכלל אם היא תרצה לעזור זה רק בגלל שהיא תעשה זאת בשבילי.כאשר הוא שמע את כל זה הוא טען שאין מה לדבר על מיסוד הקשר כל עוד בתי לא תשתפר גם למענו ואין לו חשק לעשות עבורה שום דבר- הוא מתחשבן איתה ואני זהיתי לפני אדם קטנוני, לא מתפשר, לא גמיש שמוכן להרוס מערכת יחסים איתי רק בשל עקרונות.הוא טען שהוא מרגיש פראיר שהוא עשה למענה דברים ואני שואלת את עצמי- איך זה קרה שהכנסתי אדם לביתי, נתתי לו להרגיש הכי טוב שאפשר שיקום יום בהיר וינסה להשתלט עלי ועל בתי והוא בתואנה שהיא לא מחונכת בכלל? - מה שזה לא נכון כי היא לא חיה לפי החינוך הנוקשה שקיבל.כששאלתי מה הוא חושב על מיסוד הקשר , שוב התנה זאת בהתנהגותה של בתי ואז החלטתי שאם הוא רוצה באמת לעזוב אז לטובת כולם.הוא טען שבעוד יומיים יפנה את כל חפציו ובנתיים ביקש עוד טובה שאשגיח על כלבו עד למחרת ולא סירבתי.אני לא מבינה איך הייתי טיפשה להבין שהוא היה מסוגל לחיות איתי עוד כמה שנים כך בגלל שהוא טוען שכלכלית הוא עדיין לא מוכן- ומה לגבי? האם אי פעם הוא חשב שאני כבר בת 40 והשעון הביולוגי שלי מתקתק? מה הוא חשב לעצמו? למשוך עוד כמה זמן איתי ואח"כ לעבור הלאה?אני מרגישה מרומה כי כן דיברנו על מיסוד הקשר למרות שהוא טוען שלא הבטיח לי דבר, כעת הוא מתנער מהכל ובורח מאחריות.יכול להיות שהוא רק עושה לי טובה בזה שהוא הולך כי כנראה לא שמתי לב שאיבדתי מזמן את עצמי.בכל השישי שבת המשפחה שלי טענה שאולי אני מסנוורת מאהבה ואיך אפשר לאהוב אדם שלא מכבד את בתי ומציב תנאים בבית שלי?טענו שהוא אופרטיוניסט ונצלן ושאני טיפשה שלא זיהיתי את זה שהוא מנסה להשתלט לי על החיים לאט לאט.לוקח לי זמן להבין שבאיזשהו מקום הוא לא היה מספיק הוגן כלפי.בדיעבד לא יצאנו לבלות, מעולם לא היינו ביחד בבית מלון או בטיול למעט טיול לאילת ל-3 ימים מטעם העבודה שלי.היום אני מבינה שבכלל לא הייתי מאושרת וויתרתי על הרבה דברים למענו, על בילויים, ריקודים, הצגות ,סרטים וחייתי רק סביבו במשך שנה וחצי- חבל שהוא לא ידע להעריך את זה והתנגח בי בכל הזדמנות שרק אפשר כדי להוריד לי עוד קצת את הבטחון העצמי.לפני שהוא יצא למשמרת הלילה שלו (הוא עובד בהיי טק) הוא עוד טען שחבל שקילקלתי הכל כי היתה לו כוונה טובה ושעוד אצטער על כך - נותן לי להרגיש רגשי אשמה עד הרגע האחרון אבל משום מה זו הפעם הראשונה שאני עם כל אהבתי אליו הרגשתי הקלה בזה שהוא עוזב במקום הרגשת הצער והכאב שהיה לי בסוף שבוע זה.לפני שהלך אמרתי לו שהכל היה פשוט יותר אם היה יודע לאהוב באמת אותי ואת בתי ללא תנאים - לדעתי הוא פשוט לא מסוגל.האם לאור כל מה שרשמתי ואני בטוחה שהלאתי אותך בסיפורים אתה חושב שאם הוא יעזוב וירצה אי פעם לחזור - יש סיכוי שאדם מקובע שכזה ישתנה אי פעם? האם אתה מאמין שלאחר שלא היה איתי תקופה הוא יצטער על כך שהיה לו טוב אך הוא כלל לא ידע להעריך כראוי אותי ואת מה שהיה לו?אודה לך גם הפעם תוכל לייעץ לי

המתלבטת יקרה,
את רוצה לדעת אם יש סיכוי שהוא ישתנה, ואם ירצה פעם לחזור. אין לי תשובה בשבילך. אני לא יכול לדעת. אבל מה שאת אומרת לי במכתב שלך הוא שאת, לפחות, עוד לא השלמת עם זה שאתם נפרדים. יכול להיות שגם הוא לא השלים עם זה. אבל כל אחד מכם רוצה את הקשר בתנאים שלו, ולא מסוגל לוותר. את לא מוותרת על הקשר שלך עם הבת שלך ועל הדרך החינוכית שלך (ולמיטב שיפוטי את גם לא צריכה), והוא לא מוותר על היכולת שלו לשלוט ביחסים שביניכם. לפיכך, בדרך הזו, כל עוד שניכם עומדים בדעתכם, עושה רושם ששום דבר חדש לא יקרה. אלא שהדרך היחידה שמשהו יקרה ביניכם הוא שאיכשהו הוא יצליח לרדת מהעץ. לא ברור לי מדוע הוא טיפס עליו, ולכן אני גם לא יכול להגיד לך איך להושיט לו את הסולם. אם אתם מעוניינים להיות זה עם זו, וזו המכשלה היחידה, אולי כדאי שתגיעו ליעוץ זוגי כדי ללמוד מה באמת קורה מתחת לפני השטח, וכדי ללמוד לתקשר באופן שתוכלו לגשר, עם הזמן, לבדכם, על מחלוקות מהותיות כאלו, ואולי אפילו לא ליצור אותן.

דר' אורן היקר
!לאחר שהודיע לי שהוא רוצה לעזוב והוא ראה שלקחתי זאת ברצינות , החלטתי כי מוטב כך לכל הנוגעים בדבר ואפילו הוצאתי מהארון שלו שבחדר השינה שלי את כל מה ששיך לי כדי שיבין שהפנמתי את זה. החלטנו שאנחנו לא מסיימים את הקשר שלנו כי עדיין אנחנו אוהבים אבל שלא נשלה את עצמו שזה יהיה אותו דבר כי מבחינתו זה חזרה לאחור ומן הסתם לא תמיד נוכל להתראות אם יגור במרחק גיאוגרפי רחוק יותר ממני.לאמיתו של דבר בהתחלה נבהלתי אך מיום ליום הרעיון של פסק הזמן מכל הכאב הראש הזה יכול בהתאם להועיל.הוא טען שהוא מבין מדוע הבת שלי מתנהגת כך הוא לא יכול לספוג את זה ומבחינתו היציאה שלו זה הניצחון שלה.הוא ביקש ממני לא להלחיץ אותו במציאת הדירה כי זה לא קל למצא והסכמתי, הוא מנסה להרעיף עלי אהבה יותר מתמיד ואפילו יצאנו ערב אחד כדי להתאוורר מכל המצב.כשאני מדברת על כך שאני מתכננת מה לקנות ואך לסדר את הבית לאחר שיצא הוא נהיה שקט יותר ולא מגיב. אני מזהה כאן מצב של אדם שטיפס יותר מדי על עץ גבוה , שמצפה שאומר לו להשאר אך אני לא מוצאת לנכון לעשות זאת כי כנראה שגם לי זה מתאים כרגע.דיברנו על מיסוד הקשר בעתיד כי הוא לא רוצה לוותר עלינו ואני חושבת שהוא יחשוב טוב כשיהיה לבדו אם זה מתאים לו כל הקומפלקס הזה או שלא.כעת כשאני טוענת שהכי חשוב לי זה שיהיה מאושר ואם כל כך רע לו אז אני מכבדת את ההחלטה שלו- הוא לא מגיב ונראה די עצוב בעיני כאילו באיזשהו מקום הוא לא היה רוצה שאשלים עם זה ושוב אתחנן שישאר והכל יהיה בסדר.אני לא רואה שהוא מתמהמה לחפש דירה וכעת אני שואלת את עצמי מה יקרה אם באמת הוא ינסה לדבר איתי שוב על אפשרות לצ'אנס להשאר במגורים ביחד ושוב הכל יחזור לעצמו כי הבת שלי כבר לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו והיא מאיימת לעזוב אם הוא לא ייצא.הבת שלי מפחדת שאכנע ואתן לו להמשיך להשאר.איך מעירים לו בעדינות ומבלי לפגוע שאני מתכננת לעצב את הדירה אחרת כי רב הריהוט שלו עדיין אצלי?הרי אני רוצה להמשיך איתו בקשר ולא רוצה שהקשר יתנתקאני מודה לך מאד שנתת לי כיוון כי אני מסתכלת על כל הדברים קצת אחרת, פחות מעורבת רגשית וחושבת יותר רציונליתודה על כך שחזקת אותי בכך שהבת שלי מעל הכל למרות שאני כועסת בתוך תוכי שהיא שמחה לאידי בגלל שהיא לא יכולה לסבול את נוכחותו - הוא יצר אנטי אצלה שרק אם היא תרצההיא תקבל אותו כפי שאני מצפה שהוא יקבל אותה כמו שהיא.אני בדיעה כרגע שאם שנינו מאד נרצה אז הזוגיות תשתפר , אני אהנה מתקופת חיזורים כפי שהיא מתחילה עכשיו כמו שהכרנו ואולי גם בתי תתבגר ותנסה לקבל אותןשתהיה לך שנה טובה ומוצלחתשתמשיך במלאכת הקודש שלך לעזור, לכוון ולייעץ לאנשים תועיםקוראת בהנאה כל עיצה שלךושוב תודה

המתלבטת יקרה,
עד עכשיו כתבת שהוא מתנגד לאופן החינוך שלך לבת שלך, ולהתנהגות שלך כלפיה. עכשיו הוספת לראשונה שגם היא מפחדת שהוא יישאר שם. כלומר, גם היא משפיעה עלייך להתרחק ממנו. גם זה לא צריך לקרות. כלומר, גם לה את צריכה להבהיר מה הסטאטוס שלך: את אוהבת אותה ותעשי הכל בשבילה, אבל גם לך יש חיים. את תעשי הכל, מצד אחד, כדי שהיא לא תיפגע, אבל מצד שני, היא מחוייבת להניח לך להיות מאושרת בדרך שאת רואה לנכון, ובדרך שמתאימה לך. קחי אותה לשיחה בעניין הזה, ואולי יותר קל לך עכשיו, כאשר היא יודעת שאת תומכת בה. אבל גם היא צריכה לדעת את הגבול בין להיות בת אוהבת ואהובה, לבין לקחת שליטה על החיים והאושר של אמא שלה.

תודה רבה על הכלאתה צודק שאני אמורה להבהיר לה חד משמעית שאלו החלטות שלי והחיים שלי אבל אני אצטרך כנראה לטפטף לה בהרבה שיחות שצריך גם לכבד החלטות של אחרים ובמיוחד כאשר מדובר באמא שלה שמשתדלת לא להחסיר ממנה דבר כמו כן גם אם היא לא מאמינה שאני מאושרת איתו עדיין אין לה את הזכות להחליט שמישהו אחר יהיה טוב יותר עבורי.מעולם לא זלזלתי באינטואיציה של בתי אך עדיין זה לא נותן לה לגיטימציה להחליט עבורי.אני מקווה שהזמן יעשה את שלו ותהיינה ההחלטות אשר אקבל בסופו של דבר אני אצטרך לשאת את המחיר ואני מקווה שלמרות שאני נמצאת על פרשת דרכים אצליח אולי לבחור את הדרך הכי נכונה עבורישנה טובהתודה רבהאתה אדם יקר ונפלא

אני לא יודעת אם קראת את המייל האחרון שכתבתי אך כבר שבוע הדברים שלי שהיו בארון שלו נמצאים ארוזים על הרצפהבחדרים ואני לא רואה שום התכוונות מצדו לעזוב.למרות שאני אוהבת אותו והחלטנו שנמשיך יחד , אני עדיין רוצה שיעמוד בהצהרתו שהוא מתכוון לעזוב כי רע לו. ואני שואלת את עצמי - האמנם באמת רע לו עד כדי כך שהוא עדיין נמצא כאן למרות שהבהיר לי שהוא לא יכול להשאר שניה יותר?האם זו היתה הפגנת שרירים כדי לראות כיצד אגיב?תמיד הייתי מוכנה להתפשר ולא רציתי שיקום וילך אךלא בקשתי ממנו לראשונה להשאר אלא ההיפך - עם כל הקושי שבדבר אמרתי כי אני מוכנה להבין אותו ואי מכבדת את החלטתו.הוא ביקש כמה ימים להתארגן ושאל אם זה בסדר מצידי - לא רציתי לתת לו את ההרגשה כי אני מגרשת אותו והסכמתי - ומה יקרה אם הזמן יעבור והוא לא מתכוון למצא בכלל דירה- למען האמת כל השבוע הוא עבד משמרת שניה מהשעה ארבע אחה"צ ועד חצות - מדוע הוא לא מחפש בבקרים?אני חוששת שאם אשאל אותו יפגע ויחשוב שאני מזדרזת שיצא - מה שזה נכון.אני מדגישה שאני לא רוצה שהקשר יתנתק אלא התחיל למצוא חן בעיני הרעיון שגם אני צריכה את המרחב שלי- כיצד להגיב?תודה רבה

המתלבטת יקרה,
זה שהתחיל למצוא חן בעינייך המרחב החדש, זה טבעי, כי כבר הכנת את עצמך לשלב הבא. את יכולה לצאת מזה אם תעשי שוב שיקול מה עדיף, הוא איתך או המרחב הזה, ונדמה לי שתעדיפי אותו בבית. אלא שאת חוששת מלהיפגע שוב, ולכן כרגע את מעדיפה שלא לתכנן לעצמך את האפשרות הזו.בהחלט יכול להיות שהוא הפגין שרירים, מתוך מטרה להשיג סטאטוס קוו בבית שמתאים לו. זה לא עבד, ושהיום הוא מנסה לרדת מהעץ. נדמה לי שכבר כתבתי על זה. אם את רוצה לתת לו סולם, תני לו סולם, אבל עדיין, בצמוד לסולם, שימי פתק ברור לגבי גבולות האפשר והאי-אפשר.

תודה רבה על הכלאני ארמוז לו בעדינות מה הוא מתכוון לעשות כדי שאהיה בטוחה שהוא רוצה להשאר מרצונו ואם לא אז כנראה שאני אעשה את הצעד הבא כי לא כל כך נוח לי עם המצב הזה.חג שמחכבר לא כל כך מתלבטת