כעס וטיפול זוגי: איך להתמודד?

הי,אני ובעלי בגילאי ה30 פלוס, 3 ילדים. בסה"כ זוגיות יציבה ומכבדת.יש משהו אחד שתמיד גורם לנו למריבות נוראיות ומשגע אותי (נניח פעם בחודש): לבעלי יש הרגל מגונה, שלפעמים הוא יכול לדבר ממש בזלזול או בהתנשאות (בדיוק כמו אבא שלו..), ואני מאוד מאוד רגישה לזה (אפילו 2 מילים כאלו שיוצאות לו מהפה יכולות ממש ממש להעליב או לעצבן אותי ו"להקפיץ לי את הוריד").בדרך כלל מה שקורה, זה שהוא ממהר/צריך משהו דחוף/לחוץ/קצת עצבני, ואז הוא פתאום (כמו משום מקום. אין לזה הקדמה. אני יכולה לעשות הכול בסדר) צועק עליי על משהו ממש בעצבים/בזלזול (לדוגמא, בפעם האחרונה - צרח עליי ש"אסגור כבר את הדלת!!!!" כשנכנסנו הביתה כי נכנס קור, כי שכחתי לסגור, כי הייתי עם שלושת הילדים לבדי..). ואז, בבת אחת, אני נכנסת לעצבים ויכולה לצרוח עליו שלא יעיז לדבר עליי ככה, ואז אנחנו נכנסים למעגל קסמים כזה, וממש מקללים אחד את השנייה קללות נוראיות. אנחנו בדרך כלל אנשים "מתורבתים", אבל מי שיראה אותנו ברגעים אלה יהיה בשוק.. (אנחנו משתדלים איכשהוא לא לעשות את זה לפני הילדים).בדרך כלל אחר כך אנחנו מפסיקים בגלל הילדים, ומתנהגים כרגיל, וזה איכשהוא נבלע. בעלי לא מוכן נלדבר על זה אחר כך בדרך כלל. הוא אומר "נדבר על זה שנרגע, נדבר על זה מחר. לא מוכן לדבר על זה עכשיו". ואז כמובן בדרך כלל יוצא שאנחנו בקושי מדברים על זה וזה נבלע.תכלס זה מאוד מטריד אותי. אני ממש שונאת כשזה קורה לנו. אשמח לתובנות ...

ג יקרה,
את צודקת. קשה לפתור את זה מבלי לדבר על זה. אלא שכאשר הכל טוב, מעדיפים להשאיר את זה שם, מתחת לשטיח, עד לניעור הבא שגורם לכם "להתעטש" שוב.כמובן שעדיף היה שלא היה מגיב כך לעולם. הכל היה בסדר אז, ללא המריבות הללו של פעם בחודש. אבל כמעט באותה מידה גם כמובן שעדיף היה לולא את היית מגיבה לדברים האלה בעוצמות שאת מגיבה. הפגיעה הראשונית היתה קיימת, כמובן, אבל הכל היה מסתיים מהר, העוצמות פחותות, וגם הפגיעה שלו בך היתה פחותה. הדבר היחיד שלא היה מסופק דיו הוא תחושת הערך העצמי שלך, כי הוא פגע בה ולא הגבת.יש לחיכוכים הללו שני צדדים. חשוב שתקחי אחריות על הצד שלך. האם את יכולה? – יתכן שכן, כי העובדה שאתם מצליחים להפסיק "בגלל הילדים". אולי תלמדי או תלמדו שלא להתחיל את זה, ואם זה יהיה בגלל הילדים, גם זה טוב.חשוב לנסות ולדבר על זה בכל זאת דווקא כשהכל שקט, ולא מתוך כעס ולא מתוך ניסיון לפגוע בחזרה, ולא כהאשמה, אלא ממקום של עצב וצער על כך שזה ישנו. ואם הוא מחזיר את חלקך אליך – קחי אחריות על זה. אבל תגידי לו שלא פשוט לך, ושאפילו עצוב לך שהוא מתקשה להתגבר. אם את מרגישה שקשה לו, אל תבקשי ממנו להודות בזה, כי זה עלול לגרור מריבה. אבל מותר ורצוי לבקש ממנו לשמור על עצמו. מתוך קירבה אליך, וכשאת קרובה אליו ויש לו רצון טוב להיות בטוב איתך.ואם כל זה קשה לך, אולי כדאי ללכת לטיפול זוגי שיעסוק ספציפית בדברים האלה – זוגי, לשניכם. הן על חלקך והן על חלקו. ובעצם, שיעסוק בדרך התקשורת ביניכם בעת לחץ.