כמיהה לילדים: מה לעשות?

שלום רב
ד"ר חסון,אני ובן זוגי ביחד כשנה,אני בשנות העשרים לחיי והוא מתקרב לשלושים, בזמן האחרון יצא לי לשוחח איתו על כיוונים בחיים, לנסות להבין אם אנחנו חושבים דומה על נושאים רציניים כמו מגורים משותפים, חתונה וילדים בעתיד.הוא עדיין גר עם ההורים שלו אך לא ייחסתי לזה חשיבות, אני חושבת שהלחצתי אותו כשדיברתי איתו על זה, הוא לא אומר שאינו רוצה ילדים וחתונה, אבל הוא לא רוצה לדבר על זה ולחשוב על זה, ומצידו לזרום עם הזמן כמה שייקח ומתי שזה יקרה זה יקרה, אבל דברים לא יכולים לקרות סתם כך, צריכים לפעול בשביל זה.ולי יש ציפיות, אני רוצה תוך כמה שנים בודדות להיות אמא, זה חשוב לי ואני רוצה להקים משפחה אוהבת וחמה.ואני תוהה , האם הלחצתי מדי? האם העובדה שדיברתי על דברים שהם רחוקים יחסית לעכשיו זה לא טוב? הרי אמורים מתישהו לדבר על זה.אני מרגישה במבוי סתום, אני כרגע לא יודעת מה להרגיש, לא יודעת מה לעשות.האם באמת תוך זמן קצר בחור פתאום יכול להרגיש שהוא מוכן לזה? לכל התהליך של חתונה וילדים?אני מאוד אוהבת אותו וטוב לי איתו, אך יש לי חששות ענקיים לגבי העתיד.האם אני צריכה להרפות מהנושא או להמשיך ולשוחח עליו?אני בחוסר ודאות ולא יודעת מה פתאום יקרה, כי אני כן כזאת שמתכננת את החיים שלי ומודעת לדברים שאני רוצה בטווח זמן שאני שואפת .אני מרגישה מבולבלת מאוד ואני אוהבת אותו ולא רוצה להפרד.מה לעשות? תודה מראש וסליחה על האורך.

שואלת יקרה,
עשית בסדר. שמת את הדברים על השולחן, ומכאן והלאה, בין אם תדברו על זה ובין אם לאו, הוא לא יוכל לומר שלא ידע שזו המטרה שלך, ולהעמיד פנים שחשב שאת לא רוצה חתונה וילדים. אולי בהמשך, אם לא תדברי על זה שוב, הוא "ישכח" את זה, כלומר, יוכל לומר, ואולי ירצה לחשוב ששינית את דעתך, או שזה לא חשוב לך, ולהמשיך כרגיל. כך שכן חשוב שיידע, ולקבל תזכורת מדי פעם (וגם פעם בחודש וחצי או חודשיים, הוא יזכור). לא בהכרח תזכורת בוטה וישירה עם השאלה "מה אתה רוצה?", אלא כדי לשמר את הידיעה שיש בך כמיהה מעשית לילדים ("מעשית", כצורך להיות אמא, בניגוד ל"תאורטית"). כך שאם הקשר ביניכם יהיה טוב מספיק, ואם הוא אמפתי מספיק ורוצה מספיק שתהיי מאושרת, ואם הוא יכול למען הדברים האלה להתגבר על החרדות שלו, הוא יעשה את מה שהוא אמור לעשות. מתישהו. ואם הוא חרד ממניפולציות, ופחות אמפתי ומתחשב, ופחות מוכן לנתינה, ויותר אגוצנטרי ואדיש לאחרים, אז אולי לא. את מכירה אותו, וצריכה לחוש מיהו בן זוגך (להרגיש, ולא לעשות רק אנליזה של חשבונאות) כדי להחליט. בדקי בחודשים הבאים לאן הרוח נושבת בפעמים הבודדות שבהן תעלי את הנושא, לא כדרישה אלא ככמיהה וכרצון שהוא משמעותי שלך.