כוחנות או פחד? ניתוח יחסים

שלום
ד"ר חסון.
אני פרודה מבעלי שנה ויש לנו 2 ילדים קטנים.
נפרדתי ממנו לאחר תקופה מאוד קשה של שנה שבעצם איגדה בתוכה את כל הבעיות שלנו מתחילת הנישואין ובעצם מתחילת החברות לפני 7 שנים.
אני בת 39 והוא בן 44.
עזבתי את הבית לאחר המון ויכוחים סוערים וחלקם הגדול ליד הילדים. הרגשתי שהילדה הגדולה מאוד מושפעת ממה שקורה . הבעיה המרכזית מבחינתי זו קמצנות קשה של בעלי שמסמלת עבורי חוסר נתינה . זה מתבטא גם ברמה הרגשית. גרנו בבית שלו מלפני הנישואין והוא דאג להזכיר לי בכל הזדמנות שזה לא הבית שלי וניסה בכל דרך לא לתת לי להיות שותפה למה שקורה בתוך הבית. מה לקנות, האם לקנות, איך לסדר, מתי להדליק אור, מתי להוריד מים בשירותים(כדי לא לבזבז מים), מתי להזמין אנשים וכו.... ברוב המקרים שהיו לי רצונות הוא עשה לי את המוות עד שאיפשר לי לקבל את זה. הייתי צריכה ממש "להתחנן" להחליף משהו בבית או לקנות. בשנתיים הראשונות ניסיתי להבליג על מנת לא לריב ואז הרגשתי שאני מוחקת את עצמי ואת הרצונות שלי. לאחר מכן כמו שאמרתי המון שכנועים והסברים למה צריך. אני רוצה להדגיש שלא היתה בעיה של כסף. בזכותו חסכנו המון(קמצנות כרונית).
מעבר לזה היה מתנהג אליי לא יפה אחרי לידת הילד השני. באיזשהו שלב ניסה למנוע ממני לצאת עם שני הילדים לביקור אצל ההורים, וגם שהלכתי דרש שהילד הקטן יישאר איתו בבית. בהתחלה אפשרתי לו כי האמת כבר פחדתי . פחדתי מאלימות...
ואכן חששותיי התקיימו ומספר פעמים אף דחף אותי בנוכחות הילדים. התנהלתי מולו בפחד .
באחת מהפעמים אמר לי :תלכי לאמא שלך ותחזרי בארון מתים...
לאחר כל זה ברחתי מהבית עם שני הילדים להורים שלי.
הבטיח להשתנות. חזרתי. היינו בייעוץ זוגי. היה נראה שיותר טוב . ואז חזר לעצמו. שוב ברחתי.
היום אני גרה בדירה שכורה . הוא גר בבית שלו.
הוא ביקש שלום בית ושוב הלכנו לייעוץ זוגי. לי כואב על המצב בגלל הילדים שלא ממש הספיקו לחוות אמא ואבא באותו בית וחיים נורמליים . ממש כואב לי . בגלל זה נתתי צ'אנס . היינו בקשר 4 חודשים תוך התנהלות בשני בתים נפרדים וייעוץ זוגי. על פני נראה בסדר ושאנחנו משתפים פעולה לנסות לשקם ולשפר. חשבנו לנסות לגור יחד לניסיון. הוא שוב מתעקש שאחזור לבית שלו ולא רציתי. הצעתי דירה שכורה נטרלית. לא הסכים בשום פנים ואופן.
רצה לעשות עכשיו הסכם ממון על הבית שלו. אני בסוף הסכמתי לתת ניסיון בבית שלו ולהשאיר את הדירה שלי שכורה בזמן הזה על מנת שיהיה לאן לחזור אם לא יסתדר. אני אמשיך לשלם שכירות והוצאות. הוא ימשיך לשלם מזונות. הסברתי שאני לא אוכל לשלם על אחזקת הבית שלו(חשמל ומים) כי אני אשלם אצלי. וזה רק לתקופה של חודשיים. הוא אמר שהוא לא מוכן לשלם את זה לבד ושאני חייבת להתחלק איתו. הסברתי לו שוב שאין לי אפשרות כלכלית לכל ההוצאות הכבדות האלו.
בקיצור, הוא לא מוכן שאחזור להתגורר איתו אם אני לא אתחלק בהוצאות אחזקת הבית. לי זה נראה כאילו לא רוצה שזה יצליח ומראה לי איך יתנהג בהמשך הדרךבמקום לנסות לתקן רקמחמיר עוד את המצב. רואה אותי שוב כדיירת שלו.
אני חושבת לסיים את זה סופית אבל עדיין זה מאוד כואב לי וקשה לי לעשות את זה בפועל. כנראה בעיקר בגלל הילדים , אבל גם נורא קשה לי המחשבה לא להיות איתו (בגלל הרגל, יש יגידו הרגל רע... ).
הציעו לנו יועץ זוגי אחר עם מישהו שהוא פרופסור. קשה לי להאמין שיעזור.
אשמח לעזרתך בסידור המחשבות.
וסליחה מראש על האורך... פשוט יצא לי מהלב ומאוד קשה לי כרגע.
תודה

אנונימית יקרה,
אני לא יודע מה עלה בתהליכי הייעוץ הזוגי שבו הייתם. אני מבין שהייתם בשניים, ולא ברור לי גם אם אתם עדיין בשני וחושבים על שלישי, או שסיימתם וחושבים על שלישי. אולי הייתרון העיקרי שיש ל'פרופסור' כמטפל הוא שהוא אולי ייראה בעיניכם יותר סמכותי, ואולי זה ישפיע יותר. כך או כך, באופן די ברור, נראה שבעלך צריך שליטה במה שקורה ביניכם, ואת השליטה הזו קל יותר, כי לכאורה קל יותר להצדיק זאת, כאשר אתם גרים בדירה שלו. לכן, את צודקת במחשבה שאולי זה יהיה אחרת בדירה שתהייה שייכת לשניכם באופן שווה, ושיהיה 'מותר לך' לקבוע סטנדרטים של התנהלות שלוקחים בחשבון גם את הצרכים והמנהגים שלך.אוליצודקת, כי הוא לא רוצה לעשות זאת, אולי מתוך פחדים שיהיה לו קשה לשמור על הקיים שלו, על המנהגים שלו, ואולי גם על השליטה שלו במה שהוא רגיל אליו, ואם יש בו מרכיב פסיכופתי (מה שלא ברור), אז גם בשליטה בך. קחי בחשבון שגם אם זה נראה כאילו הוא רוצה לשלוט בך, יתכן שההתנהגות שלו נובעת בעיקר מהפחד לשנות הרגלים ומפחד מעתיד בלתי יציב, בעיניו, כמו למשל אם תהיינה 'הוצאות מיותרות' (בעיניו), ולא בהכרח מצורך להשפיל אותך. לכן, בעיניו, לצאת מאזור הנוחות שלו שבו, לכאורה לפחות, יש לו זכות לשליטה במהלך העניינים, זה מאד מפחיד. הביטוי של זה יכול להיות כעס, ולכן זה עלול לבלבל אותך, כי מה שאת רואה זה כעס וכוחנות ולא פחד.כנראה שלא תוכלו לעשות זאת ללא טיפול זוגי טוב, ויתכן שאדם שהוא סמכותי יותר, ולו רק בגלל התואר שלו (אבל אולי גם בגלל האישיות) יוכל לעשות זאת טוב יותר.

היי ד"ר חסון. תודה על תשובתך.
ברור לי שלבעלי יש פחד מאוד גדול לזוז מהמוכר והידוע ולכן יוצא שבעצם אני זו שאצטרך תמיד להתאים את עצמי אליו ולהפך בכלל לא. לצערי אני לא רואה זאת כמתכון לזוגיות ובטח לא מוצלחת אלא כמו שקרה לנו שבסוף זה מתפוצץ. הבעיה העיקרית זה שבעלי הוא כמו קיר, אם החליט משהו אי אפשר להזיז אותו וטוב לו במקום הזה, גם במחיר לאבד את המשפחה שלו.
אל תשכח שגם אני במקום של חששות לאור מה שעברתי איתו וגם אני פוחדת ממה עלול לקרות בעיניין השליטה שלו (פחד מכך שאולי יהפוך לאלים אם ירגיש בחוסר שליטה). לפעמים אני אומרת לעצמי שאם יש ספק אז אין ספק.... אולי תחושותיי לא מטעות אותי ועליי להיזהר במהלכים שלי פן אפגע אני או ילדיי.
אולי כבר פיתחתי רגישות יתר להתנהגויות שלו שבעצם נובעות מפחד יותר מניסיון להשתלט. אולי גם וגם. אין לדעת.
השאלה אם הוא לא היה אמור להגיד לעצמו שהוא עלול לאבד את הכול ולפחות לנסות ולהבין מאיפה נובעת הבעיה אצלו?
הצעתי שיילך לטיפול פרטני אבל הוא מסרב וכאילו מציג שהכול בראש שלי .
אני כבר מיואשת מאוד, המשפחה זה הדבר הכי יקר לי אך אני כבר עייפה מאוד מלנסות ולהסביר לו מה לא בסדר.
אני כבר חושבת לסיים את זה וזהו. חושבת אם טיפול זוגי יכול לשנות משהו שאין מודעות לבעיה .
חושבת שאולי זה עניין לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי .

מה דעתך?

אנונימית יקרה,
המצב קצת הפוך מכפי שאת רואה אותו, מכיוון שהטיפול הזוגי אמור דוקוא להעלות את המודעות לבעיה, גם כאשר מגיעים אליו ללא מודעות. ופעמים רבות מגיעים אליו דווקא כי אין מודעות. אני חושב שאולי תוכלי לגרור אותו לטיפול זוגי, אבל כנראה שלא תצליחי לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי. כך שתוכלי להגיד כמה שאת רוצה שהוא צריך טיפול כזה, ואולי אפילו להיות צודקת, אבל רק תעוררי התנגדות נוספת.כך שאת צריכה לבחון את המצב, ולהחליט: אם את לא יכולה לחיות כך, והוא לא רוצה ללכת לטיפול זוגי, החליטי אם הקשר הזה מתאים לך או לא מתאים לך או אפילו מסוכן לך. אבל אולי רגע לפני שתעשי את ההחלטה הזו, כדאי א. להציג אולטימטום שיביע את מה שאת באמת חושבת - שאם לא תלכו ביחד לטיפול זוגי, את עוזבת (וזה בסדר גם אם תקחי את האחריות עליך, ותגידי שאת לא יודעת איך לתקשר איתו, ושהוא צריך לעזור לך בעניין הזה בטיפול הזוגי, כי זו חובתו וזה גם טוב לו - ובטיפול עצמו הדברים כבר יצופו מן הסתם, וגם דרך התקשורת ביניכם, והמטפל ישתלד לעזור לשניכם ליצור את התקשורת המתאימה והלא אלימה וכוחנית כדי שתוכלו ליצור זוגיות סבירה לפחות, אם לא יותר מזה). או: ב. אם הנסיון להגיע לטיפול זוגי לא יילך, קיימת לך עדיין האופציה, לפני הפרידה, ללכת לטיפול לבדך. זו לא צריכה להיות הודאה בכישלון, זה פשוט חלק מהמאבק עדיין להישאר ביחד. הליכה למטפל זוגי לבדך תאפשר לך לבנות כלים להתמודד איתו טוב יותר, ואולי גם להניע אותו לשנות דברים בדרכים שונות שיהיה לו יותר קל לקבל, ואולי גם להכניס אותו לטיפול בדלת האחורית, בין אם ישירות (כלומר, לגרום לו להגיע לטיפול עצמו כדי להבהיר בעצמו נקודות שהוא חושב שחשובות לו), או באופן עקיף (לבקש ממנו לענות על שאלות שאת והמטפל תחליטו ביחד שאולי כדאי לשמוע בהן את דעתו, ובאופן כזה להניע דברים. או: ג. אם שני אלה לא יועילו, לפחות תדעי שעשית הכל, ותוכלי לקבל בטיפול את הכוח, המוסרי לפחות, להיפרד, ואולי גם ייעוץ בהבנה איך לעשות זאת במינימום נזקים, בנתון הנפשות הפועלות