טיפול זוגי ומשבר נפשי

שלום
ד"ר חסון,יושבת מול התיבה הזאת כבר דקות ארוכות ולא בטוחה איך להסביר בכלל מה עובר עלי...אני בת 36 עם ילדים, נשואה כבר 16 שנה .הוא איש פשוט וטוב לב, אבא טוב, ובגדול גם בן זוג טוב. ולמה בגדול? כי המשבר האחרון גילה לי צד חדש באופיו, ולא ראיתי את זה מגיע...לפני 3 שנים התעוררה בעיה אצל אחד הילדים שלנו והיא נזקקה לטיפולים רבים. הוא התכנס אל תוך עצמו, הדחיק את המצב. אני נכנסתי לאמוק. הייתי חייבת לצאת למרוץ מטורף נגד הזמן וניצחנו במרוץ הזה, אני והילדה. אני כועסת עליו וכלכך מאוכזבת... כל הנסיונות שלי לגייס אותו לעזרתי ולעזרתה עלו בתוהו, הוא התעסק במתכוון במליון ואחד דברים אחרים רק כדי לא להתמודד עם המצב. ננטשתי בזירה לבד...הוא הפך להיות חסר תועלת, מדוכא מהסיטואציה (שאין לו חלק בפעילות שלה כלל) הייתי אומרת שאפילו הפך להיות נזקק. כמעט כמו ילד. דרש ממני כמויות עצומות של תשומת לב.ואולי תמיד היה נזקק?רק שהעובדה שהכל היה בסדר עד לאותה תקופה לא הציפה את חוסר עמוד השדרה והעדר העצמאות שלוהמצב הביא אותי לסטרס גדול, שבעקבותיו חליתי במחלה חיסונית כל שהיא. לאחר שנה ארוכה החלמתי.התחננתי בפניו שנלך לטיפול ביחד, כי אני לא יודעת מה לעשות עם המצב הנוכחי, אין לי כלים להוציא אותנו מהמערבולת הזאת....הוא סרב בתוקף. למעשה מסרב עד היום (שזה שלש שנים מאז). ואמר שאם אני כלכך סובלת אולי בכלל צריך להפרד. נפגעתי עד עמקי נשמתי וביקשתי ממנו לעזוב. הוא נשבר, בכה (לראשונה בזוגיות שלנו), התנצל, ומאז הוא מפרפר בניסיון להפוך אותי למרוצה.אבל אני מרגישה שאין לי איך לגשר על הפערים שנוצרו ביננו, אפילו בשיח פשוט אנחנו לא מצליחים ליישר קו. ואני כועסת, כלכך כלכך כועסת. ומודעת לכך שהכעס לא יפתור כלום, אבל אוהבת אותו ומאמינה שיש דרך לשקם, אני יודעת שאפשר אחרת.קצת אחרי כל הכאוס הנ"ל, התאהבתי בגבר אחר. והוא בי.הוא איש עסקים חריף, חכם, לבבי, מבין ותומך - ואני מניחה שזה רלוונטי למצב הנפשי שלי. אציין שמעולם לא היה מגע מיני, לא נשיקה ובעצם כלום.רק 2 אנשים שמתפתלים בכסאות שלהם אחד מול השניה ונושכים שפתיים כי יודעים ומבינים שאין מקום לאהבה הזאת, היא לא תוכל להתקיים. יותר מידי אנשים יפגעו בדרך וזה כולל אותנו בתוכם.אני אדם רציונלי, ואני יודעת שאני חייבת לעשות 2 דברים.הראשון זה לפתור את המצב הנוראי עם בעלי - יהיה אשר יהיה הפתרון.והשני זה להרפות מהאהבה החדשה - ואת השורה הזאת אני כותבת ומרגישה שפוצעים אותי פיזית. כלכך כואב שקשה לי לנשום.אני צריכה עצה טובה, ניעור, אולי הכוונה / אהרה. לא בטוחה אפילו מה לשאול. רק מרגישה שאני צוללת ומתרסקת ולא רואה תחתית של כלום.תודה מראש

אוליביה יקרה,
נראה כאילו שניכם הגבתם לא טוב למצבים לא פשוטים, כל אחד בדרכו. את הגבת באופן פיזי, עם פגיעה במערכת החיסונית, הוא נפגע באופן נפשי, בהתכנסות ובהסתגרות, ובהמנעות מהתמודדות נפשית. לכאורה, קל יותר להבין פגיעה רפואית, כי "אין מה לעשות, וצריך לטפל בסימפטומים". לכאורה, בעיה נפשית היא שונה, כי "כל מה שצריך זה לעשות אחרת". אבל האמת היא שבעיה נפשית היא מצוקה בדיוק כפי שבעיה גופנית היא מצוקה, ולא קל "לעשות אחרת".כפי שאני מבין ממכתבך, יתכן מאד שהוא נקלע למצוקה נפשית, שאולי היא חדשה. לפעמים גם בעיה נפשית מתגלה מתישהו, ללא שהיו לה סימנים מוקדמים, בדיוק כמו בעיה גופנית. יתכן מאד שחלק מהעניין, בעיניו, הוא גם רגשי אשם גדולים, ותחושת חוסר ערך עצמי - אולי דווקא משום שאת היית חזקה כל כך ומתפקדת כל כך, מה שהעצים את הניגוד אליו, שגורמים לו להימנע מלעשות, או להתרחק ("אם את כל כך סובלת, אולי בכלל צריך להיפרד") גם אם באמת הוא לא רוצה לעשות זאת.את צודקת בכך שאתם זקוקים לטיפול, גם הזוגיות שלכם, וגם הוא בנפרד. אני מבין שהוא לא רוצה, וגם זה יכול להיות תוצאה של הבעיה - החשש שטיפול יציף על פני השטח את "הבעיה" שלו, ושאז גם הוא ייפגע, וגם את לא תרצי להיות איתו, או חוסר הרצון להתמודד איתה, כי זה קשה וכי זה יהיה כואב.במקרה הגרוע שהוא לא רוצה ללכת לטיפול, התחילי את בטיפול בעצמך. כך או כך, עומדת גם האופציה, לפני שתחליטי באופן חד צדדי להיפרד ממנו, להגיש לו אולטימטום שאת מתכוונת אליו, והוא שתלכו ביחד לטיפול, כי אחרת, את מיואשת ורוצה להיפרד. כך שתהיה לו בחירה, גם אם היא סופית ואחרונה, ללכת איתך לטיפול, לפני הפרידה. הוא רוצה שתהיי מרוצה, הוא רוצה שתהיו ביחד, אבל יש לכם הרבה פערים לגשר עליהם, והרבה טינה שלך כלפיו, ואת רוצה לדעת שהוא יכול להיות אדם שאפשר לסמוך עליו בעתיד. ואם תחליטי ללכת לבדך כי הוא לא רוצה, ועוד לפני אולטימטום שכזה, לכי למטפל שיבין שיש לך צורך ורצון בטיפול זוגי, וינסה לעזור לך להכניס אותו אל הטיפול, באופן ישיר או עקיף. ויש דרכים לעשות זאת.

תודה רבה על תגובתך, עזרת לי מאד.אוליביה