יש לך זמן - על לחץ וזוגיות

שלום
ד"ר חסון,אני בת 24, הייתי בקשר רומנטי עם בחור בן גילי במשך 4 שנים. לאחרונה נפרדנו לאחר תקופה ארוכה של ריבים ובגידה. לאחר מספר חודשים שלא דיברנו, הוא יצר איתי קשר ומאז אנחנו מדברים די הרבה בטלפון.אני מרגישה שטוב לי לדבר איתו, אני מרגישה שהוא כמו ידיד שלי, במיוחד בתקופה זו בה אין לי הרבה חברים ואני מרגישה יותר טוב חברתית ונפשית מאז שחזרנו לדבר בטלפון.אני לא יודעת אם אני רוצה לחזור אליו.. גם אם תשתפר ההרגשה שלי לגבי הבגידה שהייתה, דברים אחרים מפריעים לי ובניהם מרחק פיסי (הוא קצין בצבא שלא חוזר כל יום הביתה) וכן מוכנות נפשית או יותר נכון- חוסר במוכנות נפשית שלו לעבור לגור ביחד ולעבור למיסוד יחסים. במקביל לזה- אני מאוד רוצה כבר את המיסוד הזה ולא רוצה לחכות עוד כמה שנים כדי שזה יקרה (אחרי שחרור שלו מהצבא) או חלילה לחכות כמה שנים ואז להבין שזה לא זה, או שהוא יבין שזה לא זה וינטוש אותי בגיל מבוגר (ולמרות הליברליות, החברה עדיין מסתכלת מוזר עם בחורה רווקה ללא חבר בגיל 28-27).הייתי רוצה בעיקר לשמוע את דעתך על עניין הזמן.. איך אפשר לקחת את הסיכון הזה של להישאר לבד בגיל מבוגר? האם כדאי לי פשוט להמשיך הלאה ואולי למצוא את אושרי עם מישהו אחר שכן בוגר יותר נפשית?אני גם תוהה אם בכלל קיימת אהבה לנצח, הרי רוב האנשים שנפרדים מאהבה גדולה מוצאים אהבה גדולה אחרת ומשאירים את הקודמת מאחור. אז למה לנו להתעקש עם דברים שלא עובדים?תודה

בלה יקרה,
עניין הזמן הוא כל כך יחסי... את בת 24. אני יוצא מתוך הנחה שבסופו של דבר את רוצה להיות נשואה עם שלושה ילדים (ייתכן שלא, אבל זו השאיפה הממוצעת – שבדקתי בלמעלה מאלף שאלונים של גברים ונשים שהם פחות או יותר בגילך). אם כך, כדי להגיע לזה, יש לך זמן. הרבה זמן. אלא שתחושת הזמן היא עניין יחסי. אם את חרדתית יותר, את רוצה לוודא ש"זה" ישנו, כדי לוודא שלא תחמיצי את הרגע, כי את חושבת שבעוד שנתיים תהיי "זקנה" מדי (או נגיד, מושכת פחות) ומי יסתכל עלייך, כי תרגישי "פחות" ביחס לאחרות.אז על פי נתונים שאספתי, בעזרת סטודנטים, אני יכול לומר לך שאת עכשיו רק מתחילה להיכנס לגיל המבוקש ביותר באתרי הכרויות. במילים אחרות, יש לך זמן. לחץ עלול לגרום לך להתפשר על מישהו שאינו באמת ראוי לך, וחבל. וזו בדיוק הסיבה שגורמת להתעקשות על דברים שלא עובדים. אז אל תתעקשי. באמת יש לך זמן.

(הודעה ללא תוכן)