המתנה לטיפול: מה לעשות בינתיים

ד"ר אורן שלום,אני באמת זקוקה למתן "עזרה ראשונה",לפני הטיפול הזוגי שאמור להקיים בסוף החודש,בתקווה שבעלי באמת קבע אחד כזה.אני נשואה כשנתיים,עוברות עליי ועל בעלי שנתיים לא קלות כלל.בייחוד עקב הנסיון ללמוד לחיות אחד עם השנייה.הבעיה העיקרית היא,שהמריבות שלנו יוצאות מכלל שליטה,הן כוללות- קללות,גידופים,צרחות,השפלות ואף סטרתי לו מס' פעמים,כפי שאתה רואה,המצב גרוע מאוד.לאחר שכנועים רבים,בעלי טוען כי קבע טיפול זוגי,שאליו אנחנו ממתינים כבר 3 חודשים..אני צריכה את עזרתך הדחופה,בשביל לדעת איך להתמודד עם כל המצב הנוראי הזה,ועוד לפני הטיפול.ממש ברגע זה אנחנו אחרי מריבה מאוד גדולה ואכזרית.מה עושים?? אני לא יודעת איך להפסיק את "מעגל הקסמים" הקשה הזה.האם לשתוק?? האם לצרוח?? מה עושים?? מבחינתי הייתי מעדיפה לעזוב את הבית (גם כך אני לא בטוחה בנישואים האלה..),אבל ההורים שלי מסרבים שאעבור אליהם,עד שאנסה לטפל בנישואים.בבקשה..עזרה ראשונה ודחופה..מה עושים בנתיים??

מיואשת יקרה,
אני מניח שהטיפול מתחיל בסוף החודש רק כי המטפל/ת שלכם תפוס/ה עד אז (שלושה חודשים?! מה זה, קופת חולים, או מישהו שהוא מבוקש במיוחד?), ולא בשל עיכוב שלכם. השאלה מה עושים עד אז, כי בקצב שלכם, יתכן באמת שעד אז כבר אפשר יהיה לעשות רק פוסט-מורטום לגופת הנישואים שלכם.ברור שהתסכול שלך הוא עצום, אחרת לא היית מגיעה לתגובות חריפות כאלה. מצד שני, אלו תגובות חריפות בכל קנה מידה, שלא צריכות להיעשות. אני חושש שאולי אי תמיכת ההורים היא חלק מזה, שכן לו היתה לך אפשרות מילוט, היית אולי מתוסכלת פחות. כי לפחות יש, גם אם זמנית, איזה שהוא "מוצא". כשאין מוצא, את נלחמת על חייך. חבל שזו התחושה. נסי לראות אם יש לך, בינתיים, דרכים אחרות. הראשונה שבהן, עד תחילת הטיפול, היא לא לצפות ליותר מדי, ולכן גם לא להתאכזב. אז הוא לא בסדר. התאפקי. הוא מקלל – צאי מהויכוח, ולכי למחשב, לראות טלויזיה או לסיבוב רגלי. זה בסדר להיפגע, וזה עדיף להיות ולהיראות פגועה מאשר לתקוף חזרה במצכם. זה לא הופך אותך ליותר חלשה, אלא מכוון את העימות למקום אלים פחות, ומתוסכל פחות, ועם פחות הסלמה של העוצמות שלו. חשבי על זה, ונסי לממש את זה בשבועיים הקרובים. ואני חושב שגם הורייך לא יתנגדו אם תבואי לביקור לסופשבוע אחד עד אז, אם הם ידעו שאת באה רק כדי להרגע, כדי שיהיה לך קל יותר ביום ראשון.