ירידה מינית בזוגיות: מה עושים?

מאז הלידה (חודש וחצי, לידה ראשונה, בני 30) אני מרגישה שבהתחלה אני ובן זוגי היינו בהאיי כזה וקרובים, אבל לאחרונה לא מתלהבים כ"כ אחד מהשניה.. אולי זה קשור לעובדה שלא עשינו סקס טוב כבר תקופה, אבל מעבר לזה פשוט מרגישה שהילדה היא כל עולמנו. בעלי מאוהב בה וזה מצחיק להגיד אבל מדבר אליה כמו שדיבר אליי בתחילת הקשר ביננו " יפה שלי, מת עלייך, מכור אלייך" וכו.. והקטע שאני לא מקנאה כי אני מבינה אותו. אני משוגעת עליה וגם אם אני נפגשת עם חברות שאני אוהבת אחרי שעה אני כבר על קוצים ורוצה לחזור הביתה להיות איתה, לא משנה שאני איתה גם ככה כל היום והיא לא עושה כלום חוץ מלישון ולאכול. כשבעלי מדבר אני מחזיקה קשב כמה דקות ואז ישר הראש הולך למחשבות עליה, אם היא בטוב, וכו..
עכשיו אפשר להגיד שזה משתנה כשהם גדלים אבל עד אז מה קורה לקשר ביננו?
בנוסף בעלי השמין , אני גם נראית אחרת מאז הלידה, כל הבית מלא ציוד וריח של חיתולים, ובגדול מרגישה שאני חיה בתוך קלישאה.. ובטח יהיו לזה השפעות ארוכות טווח על הזוגיות וגם אם ישתקם הקשר אז כל פעם ילד חדש שיבוא יתן איזה רגרסיה. מנסה להבין אם אלה החיים שלנו מעכשיו? מה זה מעיד על הזוגיות? שואלת את עצמי לאן נעלמה התשוקה אליו ובכלל לחיים ואם אי פעם היא תחזור?

זוהר יקרה,
הרגרסיה שאת מתארת היא נחלת רבים, גם אם זה נכון בגדול. כי הפרטים שונים מזוג לזוג. בדרך כלל זו יותר האשה שהופכת להיות מינית פחות, וגברים רבים מתקוממים כנגד זה. אולי דווקא זה טוב שאצלכם העניין סימטרי יותר, אבל אז את שואלת את השאלה הזו, ותוהה אם זוגיות יכולה להמשיך מכאן, ואם זה לא יפגע בה בטווח הרחוק. ויתכן מאד שאת צודקת. אני רק שואל את עצמי – האם יתכן שגם הוא חושב כמוך, ורק לא אומר לך?אני חושב שנכון לדבר על זה ביניכם. יש ביניכם שיתוף, בודאי שיש רצון טוב, ושווה לכם לפתוח את זה, ולתכנן את העתיד הזוגי שלכם, לא ממקום של חרדה, אלא ממקום של הבנה לכך שאתם בירידה מסויימת בעניין הזה, אבל במקום טוב בדברים אחרים, ושאתם רוצים לשמור על הגחלת שתמשיך להיות ולהחזיק אתכם בעתיד.

תודה
העניין שדיברנו והוא מודה בזה, אומר שגם הוא מרגיש שהכל פחות בוהק ליד התינוקת, כך מילותיו.. הוא דווקא רוצה אותי ומנסה ליזום נשיקות ומגע , אבל לא באטרף, מסתפק בליטופים ואז כנראה רואה פורנו אני מניחה כדי לספק את עצמו. הקטע שאין לי כח כל כך לשמור על הגחלת.. ומרגישה שגם הוא כאילן השלים עם המצב האדיש שנכנסו אליו, וזה מה שמפריע לי.. אבל לא מצליחה באופן מכוון לעורר את עצמי לזה

זוהר יקרה,
עברנו לימים שבהם יש עוד הרבה הסחות דעת, ולכן – נראה שכך או כך יש הרבה מה לעבור עד שנגיע / תגיעו לשיגרה גם בחיים הזוגיים. כך שכרגע, תיפקוד טוב הוא מאד מאד חשוב.מעבר לכך, אני חושב שאת חוששת מאד גם מכך שלך עצמך אין את ה"כוח לשמור על הגחלת", והיית רוצה שהוא יילחם על הגחלת הזו, כדי שתרגישי בטוחה יותר. אם וכאשר יגיע הזמן לכך, חשוב שגם את תקחי יוזמה, ושלא כל האחריות תוטל עליו. סביר מאד שככל שתקחי גם אחריות עליך, ויוזמה, גם אם בקטן, יהיה לו הרבה יותר קל להמשיך משם, כי הוא יבין מה את מצפה ממנו, ויבין שיש לו מי שישתף פעולה כאשר הוא ינסה, או ימשיך משם.