יצירת קשר מחדש: מה לעשות?

הסיפור שלי הוא כזה, אני בחורה בת 30 לפני כמה חודשים החלטתי לסיים את הקשר עם החבר הקודם (קשר של שנתים)ולהמשיך הלאה בחיי. באותה התקופה זה היה נראה כדבר הנכון והרצוי ביותר לעשות כי לא הכי הסתדרנו למרות שהייתה ביננו אהבה גדולה, אבל מה לעשות שעם אהבה לא הולכים למכולת... ולא הכל מסתדר בעקבות האהבה - לצערי. אני יודעת ומאמינה בכך שבכל מערכת יחסים זוגית יש מריבות אבל כשזה עובר את הטעם הטוב... זה כבר לא טוב.לדעתי היה בו קמצוץ של קנאה אלי (עבודה שהצלחתי בה השאיפות שלי בחיים וכו') וכל הכעסים שלו והמריבות שלנו נבעו מזה ויכול מאוד להיות שאני טועה.הרגשתי שהוא מנסה להרחיק אותי מהחברות שלי, דבר שאולי נובע מחוסר ביטחון מסויים שאולי הוא פחד שהאנשים הקרובים אלי יגלו עליו דברים באופי או בהתנהגות וינסו להרחיק אותי ממנו, גרנו ביחד ואף פעם אף חברה שלי לא הייתה אצלנו בבית כי תמיד חששתי מהתגובה שלו, למרות שאני הגעתי מבית פתוח מאוד שתמיד יש בו אנשים ואורחים.אחרי הפרידה, הרגשתי טוב עם עצמי ובכלל, הרגשתי שהורידו ממני משקל כבד ושאני שוב חופשיה לעשות כל מה שאני רוצה כי בקשר הרגשתי כל הזמן שאני מדווחת לאן הלכתי ומתי עם מי, כמה ולמה (שזאת זוגיות בעצם, אבל במידה סבירה) אני כל הזמן הרגשתי שאני מספרת לו בצורת התנצלות שאני הולכת לשתות קפה עם חברה למשל.אחרי הפרידה שהייתה לדעתי שוק עבורו, כי פה אני אמרתי את המילה האחרונה ולא הוא כמו שהיה במהלך הקשר, הוא ניסה ליצור איתי קשר אבל לא הרגשתי שהוא מתאמץ יותר מידי, כלומר הקשר היה בהודעות כתובות לנייד שלי ואימליים הוא לא ניסה להתקשר או להגיע למקום עבודתי. בהתחלה לא עניתי לו כי לא חשבתי שיש טעם וכשכבר עניתי זה פתח פתח לשיחה בטלפון שגררה אחריה פגישה, מאז הפגישה אני מרגישה רע, כי כנראה רק אז הבנתי כמה אני אוהבת אותו... הוא רצה לחזור ולדעתי עדיין רוצה לפי ההודעות האחרונות ששלח אלי...חזרתי לצאת עם חברות ואפילו הכירו לי בחור מקסים והכל היה נראה ורוד, אלא שאחרי כמה שבועות מאסתי בעניין המסיבות והפאבים שאליהם אנו יוצאים, הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך את הקשר עם אותו בחור כי אני עדיין לא נקייה ריגשית מהחבר הקודם שכל כך אהבתי...ועדיין אוהבת....פתאום אחרי כמה חודשים אני מוצאת את עצמי עצובה... והרבה... פתאום מתגעגעת ורוצה לחזור אליו אל אותו הדבר ה"טוב" שאני כבר מכירה כל כך טוב...המשפחות שלנו מכירות כי גם עמדנו לפני מיסוד הקשר ובכלל אני כל כך אוהבת את משפחתו ומתגעגעת גם אליהם... מאוד...אני מרגישה במבוי סתום, כל בחור שמנסה להתחיל איתי ולהכיר אותי אני דוחה על הסף כי הוא (החבר לשעבר) תמיד שם בראשי. לפעמים אני מוצאת את עצמי עוצרת את היד מלחייג למס' הטלפון שלו ולדבר איתו או לשלוח לו הודעה כתובה.מצד שני הקונפליקט שנוצר אצלי הוא שבתקופה שהיינו בקשר היה לי יותר לא טוב מאשר טוב... למרות האהבה...המשפחה שלי לא ממש מחבבת אותו, כי הוא לא ניסה לתת מעצמו כמו שאני נתתי מעצמי למשפחתו... ומצד שלישי אני כבר "מלאה" מכל היציאות הבילויים והשטויות, אני רוצה את הפינה הקטנה שלי, להקים משפחה, ובעצם להיות בצד הזה שרוב החברות שלי נמצאות בו היום (משפחה ילדים).אני מיואשת ולא יודעת מה לעשותסליחה על אורך המכתב... ותודה על עזרתך

אושרית יקרה,
יש לך שתי נטיות, ושתיהן טבעיות: האחת, לשכוח את הדברים המוצלחים פחות ביניכם. השניה, שהקשר הרגשי שלך אליו, בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא מדומה, פוגע באפשרות שלך ליצור יחסים אחרים. ואני אומר שאולי הוא מדומה, כי אולי יותר חסרה לך תחושת הזוגיות המרגיעה, כשאת רואה לעצמך עתיד עם בן זוג ועם ילדים, מאשר האדם הזה עצמו. וכאן את צריכה לעשות החלטה.אם את באמת ובתמים רוצה ליצור איתו את הקשר מחדש, אני חושב שאת צריכה תיווך, ורצוי תיווך מקצועי. כלומר, בעזרת יועץ זוגי, שיוכל לא רק להקל עליך ליצור את הקשר מבלי להרגיש שאת משפילה את עצמך (וזה חשוב מאד להתבססות קשר טוב), אלא גם להגיע לתהליך שבו הקינאה שלו תרד, ושלא תרגישי כבולה מדי ומבודדת מדי כפי שהרגשת כשהיית איתו בקשר.