ילדים ומחויבות: מבט אישי

אנו בני 30 נשואים 4 שנים. ללא ילדים עד עכשיו מבחירה (יותר מהצד שלי) . גם עברנו תקופה שלי עם וסטיבוליטיס וההתמודדות עם זה .עכשיו המצב משתפר למרות שיש עוד כאבים מידי פעם.אני מתחילה יותר לרצות ילדים אך חוששת מכמה דברים:השינוי שזה יעשה בחיים,איבוד החופש, הלידה ושינוי הגוף במהלך ואחריה,והעובדה שזה ישנה את חיי לתמיד. לא נעים לי אפילו לחשוב על כך , אבל בכל זאת: אבל אם משהו לא בסדר תמיד אוכל לקום וללכת אך שיש ילדים זה כבר קצת יותר מסובך.מצד שני שמעתי שילד משותף יכול לתרום לזוגיות במקרים שונים ואולי זה מה שיגרום לזוגיות שלנו "להמריא". כי יש הבנה ואהבה והתאמה אך משהו תקוע .ואולי אם נמשיך בדרך הטבעית :חתונה-ילדים-משפחה...כמו שזה "אמור" להיות אז דברים יסתדרו.השאלה אם זו סיבה מספיק טובה . אני לא רוצה להכנס להריון מבלי להיות ממש מוכנה-איך אדע שאני מוכנה?אני לא רוצה להצטער על זה אח"כ.מצטערת אם זה לא כ"כ ברור, אני מקווה שתצליח לדלות את הבעיה מהמכתב ולהבהיר ליתודה מראש

רונית יקרה,
ילדים ישנו את חייך לתמיד. הזוגיות שתהיה או לא תהיה בעקבות זה היא לא רלוונטית. ילדים ישנו את חייך לתמיד כי ילד הוא מחוייבות שתהיה לך לכל החיים. ואולי גם מחוייבות שתהייה לילד, בערוב ימייך. ולכן, השאלה אם ילד או לא ילד אינה קשורה לזוגיות בכלל. היא קשורה למוכנות שלך למחוייבות הזו. ואני מציע שתחשבי על המוכנות בהקשר האישי שלך, ולא בהקשר הזוגי. הוא ממש לא רלוונטי.

קודם כל תודה על תשובתך אבל למרות זאת ילד כן ישפיע על מערכת היחסים באיזשהו אופן. וזה כן משהו שבני הזוג יוצרים יחדיו .

רונית יקרה,
בודאי שילד משפיע על מערכת היחסים שבין בני זוג. אבל זה יכול להשפיע גם לטובה וגם לרעה. תלוי במערכת היחסים. ולכן, אם את מחליטה להביא ילד, קחי בחשבון שזה קודם כל את והילד, ורק אחר-כך את ובן הזוג שלך.