ייעוץ זוגי: תקשורת ויחסים מרחוק

לד"ר חסון שלום ,אני מבולבלת וממש שלא יודעת מאיפה להתחיל....ולכן אני מתנצלת אם הדברים יהיו קצת לא ברוריםבניסוכם.אני נשואה מזה כ 4 שנים בחו"ל עם ילד בן 15 חודשים, אני בת 25 ובעלי גדול ממני ב 16 שנים.לפני שנולד בני - שאני אוהבת אותו בכל ליבי - נישואי היו די טובים כמובן מדי פעם היו מריבות חלקם גדולות יותר או פחות- פחות או יותר "כמו כולם".בעלי הוא אדם שאוהב ומפנק שלא יראה אף פעם שהוא קצת חלש או שלאשתו- (אני) יש יותר מדי השפעה עליו.לצערי בכל פעם שרבנו בעלי התגלה כאדם עם המון כעס וכמעט בכל מריבה זה גלש לצעקות מטורפות העלבות וכמובן האשמה תמיד תלויה בי- הוא לוקח כל מריבה לקיצוניות ורואה בי כאויב שהוא צריך לרמוס- הוא משתמש במילים וטונים שבכל פעם קשה מחדש לשכוח, לסלוח או להסתגל.ביקשתי ממנו שוב שוב לא לעשות זאת - שיחשוב ושיקול לפני זה - שימתן את כעסו - אך בכל פעם זה חוזר שוב ושוב.בחודשים האחרונים הכל לא הולך - אנחנו רבים כמעט על הכל וגם שכבר משלימים קשה לי לשכוח או לסלוח,בחודש האחרון אנחנו כבר ממש בריב מתמשך וכבר העלינו את נושא הגירושים - הוא כמובן הצהיר שלא יתן לי לקחת את הילד ושאני אאלץ לעזוב את הבית - כל זה כמובן גרם לי להבין שהוא לא באמת אוהב אותי -אני כועסת עליו על כך שהוא ישר הלך לכיוון של גירושים שהסכים לוותר על התא המשפחתי בקלות כה רבה, שהוא דחק אותי ככה לפינה כהוא הרי יודע שמאז הילד אני בבית ולא עובדת ואני עוד יותר מתוסכלת מכך שזה נראה שבאמת הכל הולך להיגמר ואיך אוכל לשרוד- לדאוג לבניאיך אוכל לעבוד ולהשאיר אותו - עם מי? איך אוכל לדאוג לצרכיו?משפחתי כולה - שתמיד תומכת ואוהבת כולם בארץ - והרי הויתור על החיים בארץ היה פחות כואב כשהכל היה טוב - אבל עכשיו זה פשוט קשה לי עם הגעגועים והלבד הגדול הזה שאני מרגישה.לפני כמה ימים דיברתי עם הורי והודעתי להם על כך שכנראה נתגרש - הם היו בהתחלה בהלם ואחר מכן ניסו להבין למה וכל הזמן היו מאוד תומכיםבסופו של דבר הם גם דיברו עם בעלי ולאחר שבעלי התייעץ עם עורך דינו הוא הציע שנלך ליועץ נישואים או בכלל לדבר עם מישהו- בהתחלה התנגדתי בתוקף ולאחר מכן הבנתי שאולי זה לטובה .הוא רצה רב מקומי (למרות שהוא לא אדם דתי) ואני העדפתי איש מקצוע .אני ובעלי גם החלטנו להתחיל דף חדש ובאמת זה החזיק יופי - לשבוע...עד שסיפרתי לו שמצאתי יועץ נישואים ושאני רוצה שנלך הוא שאל למה? הרי לכאורה הכל נראה שחזר להיות כשורה רק שאני עוד נשארתי עם הכעס וחוסר מענה לדברים שמציקים לי .מציק לי שהוא לא מחשיב את הדעות שלי - במיוחד בנושאים שקשורים לגידול הילד הוא רוצה שדברים יתנהלו בדרכו שלו בלבד והרבה פעמים הוא טועה או שאין לו את הידע הדרוש- אבל הוא בטוח בצדקתו ובדרכו.את האמת גם מאז שרבנו והוא אמר לי מילים כל כך פוגעות קשה לי להמשיך במחשבה שזה באמת מה שהוא חושב עליי, שאני טיפשה רדודה שאני עושה מניפולציות לילד - ועל זה בדיוק אני כועסת אם היה לו את הידע הנכון הרי הוא היה מבין שאי אפשר לתכמן ילד בן 15 חודשים - וגם אם אפשר זו לא מטרתי!!!הוא חושב שלהיות עם הילד זה גן שעשועים אחד גדול - וזה מעצבן אותי שהוא לא רואה את כל העבודה הקשה שלי במשך כל היום - מעבר לכך שאני משתדלת שהוא יחזור בכל יום לבית נקי ומסודר עם ארוחה.כשאני משכיבה את הילד לישון בשעה 8:30 הוא מתעצבן בטענה שהוא לא הספיק להיות עם הילד ומרמז שעשיתי זאת בכוונה , מציק לי מאוד שהוא לא מקבל את זה שהילד פשוט היה עייף ושאין שום מניפולציה מאחוריי זה, מעבר לעובדה שבסוף היום מגיע לי איזה שעתיים של שקט לעצמי- אבל הוא לא מבין את הצורך שלי בזמן הפנוי הזה.מעבר לכך הוא מרשה לעצמו לעשות דברים שאם אני הייתי עושה אותם הוא לא היה עובר עליהם בשתיקה או בסלחנות- וזה מתסכל שלא משנה מה שאני לא עושה - או כן עושה - זה יוצא שאני אשמה.לטענתו כל הבלגן הזה נוצר בגללי -בגלל הורמונים שלאחר לידה ולכן אני זו שכביכול אחראית על כל המצב שנוצר והפיתרון שלו הואשאניילך לטיפול לבד ובמקביל ישתנה ולחזור לבחורה היותר שמחה ואוהבת שהייתי.רק שאני מרגישה שזה שטויות - אני מרגישה מתוסכלת מזה שהוא מעביר ביקורת על כל האימהות שלי לבני, שכל הזמן יושב לי בראש שכל מה שהוא חושב עליי זה שאני טיפשה, ושיותר מכל - שום דבר לא עומד להשתנות.הרי צריך 2 לנגו- לא? אני אומנם לא מושלמת אבל אני לא מסכימה לקבל את העובדה שרק אני צריכה להשתנות בכדי לתקן את המצב.כי הוא לא מכיר במעשיו ולכן גם לא ישנה אותם.בגלל כל זאת ועוד אני מוצאת את עצמי בוכה המון מאוד מתוסכלת ופגועה...אשמח לקבל את עצתךתודה.

צריכה יקרה,
זה קשה עוד יותר, כאשר נמצאים לבד, רחוק, ואין תמיכה מספיק קרובה, וגם כשאת מרגישה שאת תלויה בו, מכיוון שהוא המפרנס, ואת לא דאגת לעצמך לעצמאות (מעשית וחוקית זה לא נכון, כי א. הוא לא יוכל לקחת ממך את הילד, ב. גם הרכוש שהוא עושה, כשאת נשארת בבית, שייך לשניכם – אבל כדאי שתבדקי מה קורה עם ישראלים במדינה בה את נמצאת, מבחינה חוקית). פער הגילאים ביניכם יוצר בו עוד יותר את הרושם שהוא יודע הכל, ושאת ילדה קטנה ומפונקת.הצעד הנכון הוא באמת להגיע ליעוץ זוגי. שניכם. לא כדי לתקן אותך, ולא כדי לתקן אותו, אלא כדי לתקן את התקשורת ביניכם. לזה צריכים שניים. ואם את שוגה בתקשורת, הוא יכול לסייע לך, ואם הוא שוגה, את יכולה לסייע לו – והכל, בתיווך היועץ. לכן, כשאת מסבירה לבן זוגך את הצורך ביעוץ זוגי, הסבירי שהבעיה היא של תקשורת, ושאם לך יש בעיה, התפקיד של היועץ הוא לעזור לו לעזור לך, כדי להגיע לסיום העניין מהר יותר. חבל על הכסף לעשות זאת בכפול זמן ופגישות, כשאפשר לזרז את העניין, לא?אם הוא יסרב, לכי ליועץ זוגי בנפרד, ויש סיכוי טוב שהוא יצטרף בהמשך. היועץ הזוגי יוכל להדריך אותך בדרך להגיע לכך.

דר חסון שלום,
אתה בהחלט צודק בכל מילה!!!ואני בהחלט מתכונת לשמוע להצעתך,אני מודה לך על זמנך היקר.אני יעדכן אותך בהתקדמות...תודה רבה