ייעוץ זוגי: התרעננות ושינוי

אני נשואה +3 גםעצמאיים וגם שכירים הכנסות יפות חיים ברמה טובה מאד אבל אני מרגישה ריקנות זה בא לידי ביטויי גם במיטה אפרט כשהוא מגיע הבייתה זה הרבה עיתון רביצה על הכורסא וטלווזיה לשעות ארוכות מאד גם חגים גם שבתות היציאות המשפחתיות שלנו דלילות ורק מאילוץ על זה יציאה זוגית כמעט אין לעתיים רחוקות מאד אותי זה מתסכל רוב הזמן לבד נסתי לדבר איתו מספר פעמיים הוא קשה בוויכוח אפילו מעט כוחני מנסה לכפות את הדרך שלו עליי אבל אנני יכולה יותר אני אוהבת אותו אבל לא יכולה יותר אני צריכה לאזור אומץ רב כדיי להרוס לדבריו את מה שבנינו אין לנו חברים כדיי שנוכל לצאת איתם או להתייעץ איתם

מיואשת יקרה,
אני חושב שרצוי מאד שתלכו ליעוץ זוגי של "התרעננות". לא בגלל שהחיים "לא בסדר", אלא משום שהילדים גדלו, שהצרכים השתנו, ושלא עשיתם את ההתאמות הנדרשות כדי שתוכלו לספק זה את הצרכים של זה. חלק מההתאמות יכולות להיות קשורות לעשייה משותפת, וחלק אולי לעשייה בנפרד. אבל בכל מקרה, אתם צריכים להיות מתואמים, וקשה לכם להיות מתואמים. בעיקר, אולי, כי הציפיות שלכם זה מזה אינן מתואמות, ולכן אינן תואמות את הצרכים המשותפים ואת מה שבאמת קורה. אתם במין "סטגנציה" כרגע, מצב כרוני של קיפאון מצב שהיה קודם, והגיע הזמן לשנות. אלא ששינוי של מצב כזה אינו קל, ולכן אני ממליץ על יעוץ.

מיואשת יקרה.
הזדהתי עם מכתבך.גם אני נשואה מעל 20 שנה + 2 ילדים בוגרים.כמוכם, מבוססים כלכלית, אך זה לא מונע את תחושת הריקנות והבדידות.עד לפני שנים אחדות חיינו בהרמוניה, נסענו, טיילנו, יש לנו תחומי עניין משותפים ולעיתים גם רבנו, אך התפייסנו והמשכנו.לאחרונה, לאחר כל ריב יש "ברוגז" ארוך וממושך של כמה שבועות לפחות, כל צד בטוח שהשני צריך ליזום את הפיוס ולא קורה כלום.כשמערכת היחסים תקינה, הכל נעים וטוב, אך כשאני נעלבת ממנו והוא לא מתנצל, אני ממש חשה מעין שנאה כלפיו ולא "בא לי" ליזום פיוס, אני מחכה שזה יבוא מצידו וכשזה לא בא המצוקה הולכת וגדלה ואיתה הבדידות.לצערי, ביתי עוזרת למריבות ביני לבין בעלי, בכך שבכל ויכוח עם ביתי, בעלי מרגיש צורך להביע את דעתו ובדרך כלל מאשים אותי, בנוכחותה ואז ישנה מריבה ואחריה "ברוגז"....גם לנו אין חברים לצאת איתם וגם המשפחה דלילה ולא מלוכדת (בלשון המעטה), חברות עם בנות לא הסכלתי לפתח מאילוצי החיים, המרתון התמידי של להספיק לטפל במשפחה וילדים וגם לעבוד מחוץ לבית.אין לי אומץ לפרק את הנישואין.לאחרונה ניסיתי למצוא לעצמי מסגרות לפעילות מחוץ לבית וכן חזרתי לקרוא ספרים כדי קצת למלא את החלל הריק.אני ממליצה לך לנסות למצוא לעצמך תחומי עניין משלך ולא להיות תלוייה בבעלך ולחכות לו....בהצלחה