ייאוש מקשר חדש - מה עושים?

שלום
לד"ר אורן חסון,אני לא בטוחה מה מטרת כתיבתי אבל הייתי רוצה לספר לאדם בעל נסיון את שעבר עליי. אנסה לקצר כמה שיותר.בגיל 19 התחלתי לצאת בפעם הראשונה בחיי עם בן גילי בקשר שנמשך כשלוש שנים. היינו בצבא והמערכת סבלה מהרבה קשיים שנבעו מהמפגשים הלא תכופים שלנו. כשהשתחררנו, עדיין לא נפגשנו הרבה והכל בגלל שבן הזוג שלי לא הראה נכונות. במשך כל השנים שלנו יחד הרגשתי שאני זו שיוזמת, אני זו שאיכפת לה והרבה פעמים הרגשתי שאני ממש כופה את עצמי עליו מכריחה אותו להיות איתי.זה החמיר עם הזמן והפך להיות יותר ויותר בולט גם לצופים מהצד. הוא התייחס אליי בזלזול והיה לי מאוד רע, במשך שלוש שנים פלוס לא הייתי מאושרת אפילו לא לדקה. האהבה הזו גרמה לי בעיקר לעצב תהומי שמעולם לא הרגשתי בסיטוטציה אחרת.אני בחורה יפה, חכמה, אינטיליגנטית מאוד ולרוב מחוזרת (תקופות כאלה ותקופות כאלה), אני לומדת ואני משכילה ו"מה אין בך?" מישהו פעם אמר לי.. אבל עדיין המשכתי במערכת ההרסנית שהייתה לי ולא העזתי לצאת החוצה.לאחרונה קרו דברים מוגזמים שגרמו לאהבה שלי להיעלם אט אט ובפעמים שנפגשתי איתו רק רציתי שהמפגש ייגמר ושאוכל ללכת ללבד שלי בלי בלבולי המוח שלו. הרגשתי שזה צעד טוב בדרך החוצה. אחרי כמה זמן של הרגשה כזו באמת סיימתי את הקשר..למרות שסיימתי אותו בלב שלם, אני מרגישה עצב, אולי יותר כעס על זמן שבזבזתי, על יחס שקיבלתי ולא הגיע לי, על זה שהייתי רוצה יותר מבן הזוג שלי, שלו הקדשתי הכל. במקביל כואב לי הלבד.. הוא היה בן הזוג שלי אבל גם החבר שלי איתו יצאתי וביליתי (עד כמה שאפשר היה..) ויש פעמים שאני מרגישה עזובה בעולם למרות שיש לי חברות.החשש הכי גדול שלי הוא שבשל האופי שלי שלכל הדעות הוא בוגר מאוד לגילי, לא אמצא מישהו חדש, הרי בקושי מצאתי גם אותו (רק בגיל 19). אני לא אוהבת את בילויי בנות גילי, אני לא שותה אלכוהול ולא אוהבת לרקוד. אני גם לא מתחברת לגברים בני גילי והפער המנטלי בינינו עצום (היה גם ביני לבינו), אבל נשאלת השאלה- איפה אני מוצאת בחור מבוגר ממני, או אפילו בחור בן גילי אך בוגר..?והאם הכאב והאכזבה הזו אי פעם יעברו..תודה..

כואבת יקרה,
לא כתבת לי בת כמה את, ולכן לא ברור לי אם הייאוש שלך מהאפשרות שתגיעי לקשר חדש מוצדקת או לא. כלומר, הקשר ההוא נגמר כאשר היית בת 22. אם את היום בת 52, ולא היה לך קשר מאז, אז באמת, יוסטון, יש לך בעיה. אם את בת 22 וחצי (ונדמה לי שזה בערך המצב), אז את רואה דברים במסגרת זמן מצומצמת בלבד. עוד חמש שנים לא תביני בכלל מאיפה זה בא לך. ואולי גם בעוד שנה. את בתחילת דרכך המקצועית, יש לך עוד אפשרויות רבות מאד בחיים החברתיים והסטודנטיאליים אם את מתכוונת ללמוד, ועוד תראי גברים רבים סביבך בשנים הקרובות. יש כל כך הרבה דרכים לפגוש גברים, אלא שאת מיואשת מכדי לראות. במקום להתייאש, לא כדאי לראות בכל העניין הזה הזדמנות למצוא מישהו מתאים, ולהתחיל להסתכל על העולם באופן מפוכח, וליזום, במקום להיות קבורה, כפי שיכולת להיות, עם מישהו שאינו מתאים?

תודה על התגובה ד"ר חסון.אני אכן בת 23..