יחסים: שינוי התנהגות וגבולות

אני ובעלי נשואים מעל 13 שנה נימאס לי לשמוע את בעלי מעיר לי כל דבר ליד הבנות לדעתי .זה גורם להם לגילאי 12 17 שיורד ממני הביטחון לגבהם. ואז הבנות מקבלות גיבוי מהבעלך ואני כועסת מאוד. כי גם ככה הם כימעט ולא שומעות לי. רק אחרי כמה פעמים יותר זה הבת בת 12 לא מקשיבה לי לשום מילה. דוגמא לכי לצחצח. או להכין את המיטה שלה. בכלל כל דבר לא שומעת. כשהוא מעיר לי אומר לי מילים לא יפות למרות שהוא טוען שאוהב אותי מאוד מאוד. ולא רוצה אישה אחרת ומוכן למות איתי. אני מאוד כועסת עליו על זה שהוא מעליב אותי והרבה הרבה מנסה להגיד שהוא צודק. ואומר לי את סתומה.את רעה . את לא מבינה אני בתוך תוכי מנסה להצדיק את עצמי ליד הבנות. אפשר לומאר אפילו שאנכנו נוסעות באותו יחד עים הבנות. משהו לא בסדר ישר מעיר לי . נימאס לי מההיתנהגות שלו.למרות שאני חושת שאני ויטרתי כל השנים ושמעתי כל מילה שלו כקדוש.היום בעיקבות מצב של דיכאון ומצב שמנסה ללעזור לעצמי ולהתמודד בחיים אני כמעט כבר לא מחשבת לבעל. ויכול להיות שבעיקבות המצב זהז שעד עכשיו שמעתצי לא כל מילה. היום הוא הישתנה וחזר להיות עצבני מאוד מאוד. וחסר סבלנות.למרות שגם אני הרבה מיתוחכת איתו. אני פשוט בעקבות מחלה שלי שיש לי קשיים להצתמודד בחיים בקשיים בבית שהוא ליפעמים עדיש לגבי הבנות. הוא שותק או שאומר לי את הולכת לעשות סדר עים הבנות. או שאנו בא ומטפל בזה ומזה לטפל. זה או לכבות להם את המחשב.או להרביץ לאחת.שאני לא מרשה לא. גם כאשר היה מרביץ תמיד שתקתי ולא היתי מסוגלת לדבר. פשוט היום אני מיסתכלת על החיים שלנו. איפו היתי כל השנים מטה.היום אני לא מקבלת שום דבר ומעירה לא. ומנסה להגיד לא על תיהיה חכם להרביץ לבנות.זה לא שיטה, למרות שאני בילדותי כן קיבלתי מכות. לכן אני מנסה להימנע. כי האמת שהבת בת 12 מסוגלת להרוג פילים מההתנהגות שלה.אפשר לקבל תשובה גם לאימל שלי. כי קשה לי ליפעמים לחפש. ולא תמיד מוצאת.

שששש יקרה,
לא פשוט להחליט לשנות משהו ביחסים שלך עם בן זוגך, כאשר הוא רגיל שאת נכנעת לכל מה שהוא אומר. אבל גם בחברות מסורתיות זה קורה, שככל שהאשה מתבגרת, והופכת לאמא ותיקה, היא גם הופכת להיות חזקה יותר.יכול להיות שהדבר הנכון היה להגיע ביחד, את והוא, לפסיכולוג של ילדים, ולדבר על המשמעות של זה. יהיה לך הרבה יותר קל ללכת איתו לפסיכולוג של ילדים מאשר ליועץ זוגי. כך אני מתרשם, בכל אופן, מהמעט שכתבת. ולדבר על האופן שבו אתם צריכים לדבר ולהטיל משמעת, וגם עידוד לילדות, וגם על האופן שבו אתם מדברים זה עם זו, ואיך זה משפיע על הילדות.הדבר השני הוא שתבדקי את עצמך אם את מדברת בשני קולות. כלומר, שפעם את מרשה לו לעשות משהו, או לדבר אליך באופן כלשהו, ופעם אחרת לא. את צריכה לדבר איתו על זה, שלא בפני הילדות, ולומר לו היכן הגבול שלך, ולבדוק עם עצמך שהגבול מאד ברור. אם הוא עבר אותו, דברי איתו שוב, וכאמור – שלא בפני הילדות. ואמרי לו שזה לא מקובל עליך. הציבי את הגבול בכל פעם מחדש, באופן ברור, אבל לא כהתקפה, אלא כהסבר על מה נכון לך ומה לא נכון לך.וכשאת עושה את זה, תגידי לו, אל תכנסי לויכוח. פשוט, סגרי את הויכוח על-ידי "כך אני מרגישה" או "אני לא רוצה להתווכח על זה. זה פשוט פגע בי" – ולא לענות מעבר לזה. כי ויכוח גורר אחריו התעקשות על עמדות, ואת לא רוצה לעשות את זה. יהיה לו יותר קל לקבל את מה שאת אומרת מאוחר יותר אם לא תתווכחי איתו על זה, גם אם הוא מתנגד לך בהתחלה. אני מאמין שעם הזמן יהיה לך קל יותר איתו.