יחסים קשים: מה לעשות?

שלום רב,
אני יודעת את הפתרון אבל אין לי כוחות ואין לי אומץכל חיי היתי עצמאית ואמיצה מגיל צעיר חייתי בגפי פירנסתי את עצמי ועבדתי קשההתחתנתי איתו לפני כמעט שנה ונולד לנו ילד בן חודשיים אני אחרי ניתוח קיסרי עם בעיות מתמשכות שקרו לי עקב הלידה {פריחות בכל הגוף ועוד}אני בבית והוא מתייחס אליי לא יפה אומר שאני לא עושה כלום חוץ מלטפל בילד וש... אני לא יחשוב שאני האמא הכי טובה בעולם למרות שאני נותת את נשמתי לתינוק ולבית ,הוא יורד עליי בכל הזדמנות ,הוא משאיר אותנו לבד רוב היום ומעליב ב,,,מילים כמו שהוא המפרנס היחיד ואני לא מביאה כסף הבייתה{למרות שעבדתי עד סוף חודש תשעי}ואני עם פרצוף עצוב כל היום קשה לי שלא להתפרצ בבכי אפילו משטויות אני לא יכולה להפסיק את הדמעות האלה.פתאום כל החיים שלי נראים חסרי משמעות חוץ מהילד שלי כלום לא מעניין אותי,קמה וחוזרת לישון באותה הרגשה .והוא אומר שאני סתם בן אדם רגיש שבכל הזדמנות נפתח אצלי ברז הדמעות ואני לא מסוגלת להמשיך.שונאת אותו הוא רע!

מירב יקרה,
ברור שאת לוקחת קשה את היחסים ביניכם, אין סיבה בעולם שתמשיכי לחיות בזוגיות שנותנת לך הרגשה שכזו. ואני אומר שכזו, ולא אומר בזוגיות איתו. זה לא מגיע לך, ולא לאף אחת אחרת.המסקנה היא שאו שהדברים ישתפרו, או שתחפשי את הדרך הנכונה לצאת מהקשר הזה. קודם כל חפשי לך תמיכה חיצונית – אבא/אמא/אח/אחות או חברה טובה, וכרגע, כדאי לעשות זאת באופן דיסקרטי, כלומר, לא להפוך את זה לידיעת הרבים. תמיכה חשובה לך, כדי שתדעי שאם תרצי לעשות את הצעד הזה, של פרידה, שיהיה לך גב. אחר-כך, כשתרגישי בטוחה מספיק, תוכלי להגיש אולטימטום לגבי אפשרות של יעוץ זוגי. אני מניח שעד לא מזמן הייתם ביחסים סבירים לפחות (כי אחרת לא היית מתחתנת איתו לפני שנה, כך אני מניח). כך שהסיכוי לשפר את היחסים ביניכם הוא סיכוי סביר. ואם הוא יסרב בכל תוקף, או אם איבדת כל תיקווה כבר עכשיו, עשי את הצעדים הנדרשים כדי להיפרד.ואגב כל זאת, ובלי כל קשר לכך שמה שאת מתארת לא צריך לקרות בזוגיות, אני ממליץ לך אולי להתחיל עוד קודם תהליך של טיפול אישי, כדי לוודא שאת לא רגישה מדי בשל השפעת הלידה והשינויים הרגשיים וההורמונליים הנלווים.