יחסים: פרידה איטית מהמשפחה

שלום
לכם,לפני כחצי שנה התחתנתי , אני חייב לציין באושר מאוד חיכינו לזה מאוד,למרות שאנחנו דיי צעירים כבני 21.אני עזבתי את עיר מולדתי, ועברתי לגור בעיר של אישתי כדי שיהיה לה יותר קל בשנה הראשונה לנישואינו.ישנה בעיה מאוד גדולה שמלווה אותנו כבר כמה זמן.1) היא ממש "דבוקה" להורים שלה ולאחים שלה, היא מבקרת שם במקרה הטוב 3 פעמים בשבוע, בזמן שאני רואה את ההורים שלי פעם בשבועים שישבת(לא מבחירה פשוט יש מרחק) - הדבר מאוד מפריע לי, ואנחנו לא מרגישים את הזוגיות שלנו.2) לפני שהתחתנו היא ממש נוצלה ע"י המשפחה שלה, הייתה שם ממש עבד, ברור שעכשיו זה ירד לפחות ב80%, אבל עדיין כשאנחנו שם שבת או סתם ביום רגיל אז מנצלים אותה בניקיונות בביביסיטר על האחים שלה.3)כל שיחה על לנסות לעבוד לגור בעיר מולדתי, לפחות לנסות כמו שאני באתי לקראתה, היא שוללת כאילו לא רוצה להפנות גב להוריה ולמשפחתה(לא אכפת לה שאני עשיתי זאת) , יש לי סיבות טובות לעבור לגור שם , זול שם הרבה יותר בשכר דירה, יש אפשרויות איפה ללמוד באותה עיר, וההורים שלי לא יחפרו לנו. וגם עזרה מההורים שלי בהרבה כסף (לתחילת הון עצמי) לקנית דירה באותה עיר.4) לדוגמא: אם יש לאח טיול אז היא קופצת בראש ללכת , גם אם זה אומר שאני יהיה לבד כל אחר הצהרים עד השעות הקטנות של הלילה. כל פעם אם האמא מבשלת משהו היא רוצה להיות שם , אם הם נוסעים לאנשהו היא רוצה להיות שם... וכו' היא מסוגלת אפילו ללכת אליהם לבית לעזור לדוגמא בניקיונות כאשר הבית שלנו הפוך כולה או לגהץ לאבא שלה את כל החולצות בבית בזמן שהחולצות שלי לא מסודרות. כאילו מחפשת הטרקציה במקמות אחרים.עוד בעיה גדולה שהיא לא מסוגלת להיות בבית לבד (לפי טענת, למרות שהרבה פעם קורה שיא שם לבד...)בנתיים אני יעצור כאן...אני לא יודע איך לצאת מזה...

יצחק יקר,
דברים כאלה משתנים עם הזמן, ובעיקר כאשר הצרכים האישיים גדלים. לפעמים לאט, ולפעמים לאט מדי. כך שהנה, אתה רואה שהניצול של המשפחה שלה ירד בשמונים אחוזים, וגם זה משהו. אשתך היא בחורה צעירה, ועוד קשורה לביתה. עוד קשה לה להיות לבד, היא אולי עוד מפונקת ואוהבת הרגלים ישנים, ומרגישה בטוחה עם הוריה ומשפחתה. כי לזה היא רגילה יותר. במשך הזמן, אם תדע לתת לה את התמיכה הראוייה, ואם תשמרו מריבות וחיכוכים למינימום, היא תדע להישען עליך יותר. היא תדע גם לסמוך על שיקול דעתך, ולרצות להיות אתך יותר, וגם לעשות למענך יותר.צריך לדבר איתה מתוך הבנה לצרכיה. היא אמנם רגשית ורגשנית, היא אמנם קשורה להוריה והיא לכן פחות "רציונלית" בעיניך, ולכן קשה לה להסכים לשיקולים שלך, אבל אם תגלה הבנה, ואם תגלה אמפתיה, ואם תקשיב לה, יש סיכוי שהיא גם תקשיב לך יותר. זה אולי לא יהיה מיידי, ולא בבת אחת, אבל אם השיחות ביניכם לא תהיינה כוחניות, אלא של קירבה והבנה, ושל שיחה וביטוי הצרכים העתידיים שלכם כזוג תוך כדי חיבוק, יהיה לה אולי קשה יותר לסרב. בעיקר אם במקביל תחפש פתרונות ותלך לקראתה בעניינים שונים הנוגעים לצרכים שלה.

תודה רבה ד"ר, אני מאוד מקווה שאני ידע להעניק לה מה שצריך, ובעז"ה תיהיה פחות תלותית במשפחתה, ויותר סומכת עליי.תודה רבה לך!אחזור לפה לכל בעיה :)