יחסים עם משפחה: גבולות ופתרונות
שירן
חוסר הבנה ...ותקשורת
⌄
ד"ר אורן חסון שלום , אנני יודעת עד כמה תוכל לעזור לי אך הבעיה שלי ושל בעלי היא חוסר יכולת דיבור ותקשורת בכלל אשר צצה לה לאחרונה .מא שנולדה ביתנו שכיום היא בת חודשים וחצי אני ובעלי לא מצליחים לדבר בינינו על דברים שמפריעים בנושא אחד וזה על דברים שמפריעים לי בהתנהגות משפחתו עם הקטנה .כל פעןם שאני מעירה לו ומנסה באמת להעיר בעדינות כי אני ידועת שהוא רגיש לכך זה גורר מריבה נוראית ואין סופית .אני הגעתי כבר לתשישות נפשית אין לי כבר כח לראות אותם לדבר איתם כלום , הם מרגישים כאילו הם יכולים לעשות הכל עם הבת שלי בכלל בלי לשאול אותי ואני לא מסוגלת לסבול זאת !!!והכי גרוע זה שבעלי רק רואה אותם בכלל לא עומד מאחורי ואני פשוט לא מסוגלת יותר הגעתי כבר למצב שאני לא יכולה לדבר איתו על מה שמפריע לי אני פקעת עצבים וכל פעם שאנו עומדים לראות אותם או הם לבוא אני נתקפת חרדה הדופק שלי עולה אני מרגישה מחנק ממש פיזית קשה לי לנשוםאני לא מסוגלת להמשיך ככה יותר אני אוהבת את בעלי ופשוט הגעתי למצב שאני לא יכולה לתקשר איתו ולא ירחק היום בו אני לא יוכל להמצא עם משפחתו באותו חדרמה אני יכולה לעשות כל עצה כל דבר יעזור ליהמון המון תודה מראש
ד"ר אורן חסון
משפחת האב והתינוקת: יחסים וחרדות
⌄
שירן יקרה,
אני לא יודע מה הסיבות לכך שאינך מעוניינת בקרבתם, ומה הם עושים עם בתך, אבל ללא ספק כל דבר צריך להיות מקובל עלייך. בין אם את צודקת ובין אם את טועה במה שמותר לעשות עם הבת שלך ובמה שאסור, דבר אחד ברור - לא הצלחת לשים גבולות לא להם ולא לאישך. הפער ביניכם נובע לא רק מכך שקשה לו לעמוד מול בני משפחתו, אלא גם כנראה מכך שהוא מסכים עם עמדתם, וקשה לו לראות איך לעמוד כנגדם כאשר הוא לא מסכים איתך.בנתון העוצמה של השפעת היחסים הללו עליך, יש שתי אפשרויות: האחת היא "לעשות גלים" כדי לשנות משהו. זה אומר או לתבוע הליכה ליעוץ זוגי (שבו אני הייתי ממליץ, ככל הנראה, קודם כל על פסק זמן של המשפחה, ובינתיים בירור בינך לבין בעלך על מה מותר, מה אסור ומדוע, כדי שתגיעו למכנה משותף). וכשאני אומר לתבוע, זה אומר הטלת אולטימטום והגדרת תוצאות אם זה לא קורה, ואת צריכה להבין שאת צריכה להיות מוכנה לקיים את האולטימטום.האפשרות השניה היא לוותר, ולהקטין חרדות על-ידי תאור מצב העניינים הגרוע ביותר שיכול לקרות אם הם בכל זאת ימשיכו להיות עם בתך. אם הם בכל זאת די אחראיים, גם אם לא לפי דרכך, ואם הסיכוי שבאמת יקרה לביתך משהו רע הוא אפסי, בערך כמו הזמן שבו את נמצאת איתה, אז אולי עדיף להניח להם, להשגיח כאשר יש סיכון יתר, ולקבל בתמורה שלום בית.אני יודע שיש כאן "אמים" (אם כך, או אם אחרת), ובדיוק לכן את צריכה להחליט בעצמך מה מתוך כל זה מתאים לך ומה לא.