יחסים עם גברים מבוגרים: ניתוח מעמיק

לפני הכל אני רוצה להגיד תודה על זמן ההשקעה והמוכנות.. כי נכתבה פה מגילה. קצת חוצפה מצידי.אני בת 29.לפני כ- 6 שנים התחילה לי מערכת יחסים מופלאה עם גבר המבוגר ממני ב - 21 שנים.לא יודעת למה, אבל אני מרגישה צורך להדגיש שהוא גרוש (בניגוד לקודם לו שהיה נשוי)הוא לא היה מוכן ל"פרק שני" בחיים שלו. הווה אומר לא מעוניין להקים משפחה חדשה.. בקיצור תינוקי לא בא על הפרק. אני, מצד שני, הרגשתי שאני לא מוכנה עדיין לוותר על ה"חלום" של בעל בגילי, אבא צעיר לילדים, איתו לחוות את החוויות הראשונות לשנינו, בצורה מגושמת, ראשונית ומרגשת.הפרידה היא מורכבת, מאחר והיא "נכפתה" עלינו. לא בגלל שלא טוב, שנמאס, שהפסקנו לאהוב.הקשר היה בריא, מפרה, חזק, אוהב, חברי, הדדי, עוטף, משפחתי. כל מה שאני מאחלת לעצמי היה בו. אבל תמיד היה משהו שדופק בעורף .. זמני זמני זמני..הדבר הזה שדפק בעורף, גרם למתחים קטנים וקוים של עצבות. מה שחיזק עוד יותר את הקשר.אני, במהלך התקופה, מנסה למצוא בתוכי את הכוחות לעשות צעד לקראת פירוק חבילה.ההחלטות שלנו להפרד, לא צלחו. הנסיון הראשון היה לפני 4 שנים. ההחלטות היו משותפות, כואבות.המחשבה לאבד אותו, הייתה זהה בעוצמתה ללאבד קרוב משפחה קרוב. לא אכפת לי באיזה סטטוס הוא יהיה בתוך החיים שלי, רק שלא ייעלם...לפני כ- 8-9 חודשים עשיתי מעשה.הוא היה מחוץ לעיר. נכנסתי עם המפתח שעדיין יש לי, והשארתי לו מכתב, בו ביקשתי לנתק את הקשר. היה לי מאד קשה להניח למכתב ולצאת מהבית. היה הרבה יותר קל שלא לעשות את זה.שמתי את הלב בצד. אמרתי לעצמי שעם הלב נתמודד אחר כך. קודם נעשה את הפעולה, ואחר כך נתמודד.בכל התקופה לא קרה שניתקנו מגעים לגמרי.מאז אני יוצאת לדייטים. וגם הוא.לפני שלושה חודשים, התחילה הריקנות ותחושת הבדידות להכות בי. קצת לחצים כלכליים, תחושה שאני עייפה מלהתמודד לבד עם תופעות הלוואי של החיים. כולל מסכנסה, מע"מ, ביטוחלאומי, שאני חייבת שמישהו יגיד לי שיהיה בסדר. הרגשתי שאני צפה בעולם. בלי אחיזה. לבד בעולם.. כאילו הסירו ממני את העור ואני פצע פתוח.. כל נגיעה הייתה כואבת. הרגשתי שכל הזמן אני מתאפקת שלא לבכות. כל הזדמנות שאני לבד אני בוכה. מעייף ועושה מגרנות.נכנסתי לתקופות שבלול ארוכות, בהן לא עניתי לטלפונים והפסדתי פרוייקטים וכסף.התחלתי לדאוג.אני בדרך כלל סומכת על החוזק הנפשי שלי. היינו במקומות נמוכים והצלחנו לטפס. אבל המצב נמשך מעל לחודשיים. אולי הפעם לא?הוא נתן הלוואה, נתן חיבוק ואמר שיהיה בסדר. ובאמת היה בסדר.בתקופות האבל, דאגתי לו. שלא יישאר לבד. פחדתי מהלבד של עצמי. פחדתי לאבד אותו כחבר, פחדתי שלא אמצא לעצמי, כאבתי שאין למי לספר, דאגתי שהוא לא מדוכדך.. גם הוא.לפני שבוע הוא סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי כבר חודשיים. ולא הולך לו חלק ביחסים..רגשות של שמחה מהולה בקנאה, התחילו להציף אותי.אמרתי: הנה.. אם הוא יצליח להשתחרר, זאת ראיה לכך שכן אפשר לפרוץ את המעגל. אם הוא מצליח, אולי גם אני? כי המצב שלנו זהה..אני מאד מקווה שהקשר שלו יחזיק מעמד. בשבילו ובשביל עצמי.אנחנו מדברים על הכל. גם על הקושי שלו. על כך שבכל פעם שמתחילה מערכת יחסים לאחד מאתנו, זה מאיים על הקשר שלנו ורק מחזק אותו. מחפשים דרך לפרוץ את המעגל המסוכן שלנו.הודעתי לו שאנחנו מנתקים קשר. שייתחזקו הם בינם לבין עצמם, ואני לבין עצמי.אמרתי לו שיוציא אותי מתוך המערכת יחסים שלו איתה. שינסה להשתחרר מהתחושה שהוא בוגד בי. אני אנסה גם.מאז אנחנו לא מפסיקים לדוש בזה..אתמול הייתה שיחה שבסופה הוא היה מדוכדך.. רוצה לנתק איתה קשר, אבל לא לפני היומולדת שלה, שיחול מחר. הסברתי לו שאני יותר מאשמח אם הוא יישאר איתה בקשר. ושלא ייפחד אם הקשר החברי שלנו יתרופף. לפחות בתקופה הראשונית של הקשר. ושאני מקווה שהאהבה שלו אליה תגדל. שתהיה גדולה יותר מהאהבה אלי. כמה שאני רוצה שיהיה לו מלא ועטוף וטוב.היום בבוקר שלחתי לו הודעה. לא יודעת מה ההפך מהקאה. אבל אם הייתי יכולה, היתי מקיאה את כל המילים שהוצאתי מהפה בחודש האחרון.אוףף כמה שדשנו ביחסים מתחילת הקשר שלו עם האחרת... הוא לא החזיר לי הודעה. לא אופייני.אחרי שלא ענה לי לטלפון, בדרך לעבודה עצרתי לדרוש בשלומו. הוא ישב עם החברה. התנהגתי בגבורה גדולה. ישבתי, שתיתי קפה, קשקשתי איתה. ראיתי שלא כל כך נעים לה. סיימתי את הקפה, אמרתי שמאד היה לי נעים, מאמי. ויצאתי. הרגליים שלי הלכו לאוטו, לא יודעת איפה שאר הגוף היה.שעתיים אחרי קיבלתי ממנו הודעה שאני לא ארגיש רע עם זה שהגעתי. שהוא מאד אוהב אותי ולא מתחשבן לאף אחד מלבדי. ולשאני לא אחזיר לו תשובה והוא ידבר איתי אחר כך.. ה"אל תחזירי לי תשובה" עשה לי מאד רע. לחץ לי על נקודה רגישה (הייתי במערכת יחסים עם גבר נשוי כל תקופת התיכון והצבא וחלק מזמן הלימודים לתואר הראשון).שהוא התקשר בערב לא עניתי. לא מצאתי את הכוחות. אחרי שהבנתי שהדאגה שלו גדלה, חזרתי אליו. הוא הציע בפעם הראשונה שנחזור להיות ביחד.מבולבלת.עכשיו.. אם נפער בור, מי יכסה?והבור כבר נפער.. למה אני מתקשה כל כך להתמודד איתו לבד?ולמה אני, שאני בן אדם שמפגין יכולות לשליטה עצמית ברוב המקרים, מתנהגת כמו נזלת ירוקה?למה אני לא מצליחה לראות את הפרצות שיוציאו אותנו מההתרוצצות הכואבת?

מרגריטה יקרה,
בנית לך עד היום שתי מערכות יחסים עם גברים מבוגרים יותר. שתיהן בלתי אפשריות מבחינת העתיד, כלומר, "זמניות". והשאלה היא אם הזמניות היא שמשכה אותך, או הצורך בגבר בוגר יותר, שההכרה שלו את העולם, והבשלות שלו, והתמיכה שלו, הם שדברו אלייך ומשכו אותך. משום מה, אני נוטה לקבל את הגירסה השניה יותר. יכול להיות שהתרגלת לסוג כזה של יחסים, ושיהיה לך קשה להסתגל לסוג אחר של יחסים. אולי הסיבה היא דגם גברי שיצרת לעצמך עוד קודם. אבל העניין הוא שאם אלו ההעדפות שלך, את עלולה להיגרר שוב לסוג כזה של יחסים, גם אם החלום הוא בעל בגילך ומשפחה.העניין הוא שהחבר לשעבר דואג לעצמו יותר מאשר הוא דואג לך. כלומר, למרות הצורך העז שיש לך במשפחה וילדים, ולמרות שהוא יודע את זה, הוא מעדיף להתעלם ולראות רק את האהבה שלך אליו, כי כאן אין ביניכם קונפליקט. במקום שרצונך ורצונו מתנגשים (צורך במשפחה, ילדים, ובודאי הרצון שלך בבן זוג שהוא יותר קרוב לגילך שיחווה איתך הורות ראשונית), שם הוא אינו מוכן לוותר לך, כי זה מתנגש ברצון ובצורך שלו. אז אולי יעזור לך אם תראי שוב ושוב את הנקודה הזו, שבה הוא דואג לעצמו יותר מאשר הוא דואג לך. אני יודע שאת חשה אותה, אבל מוטב שתעלי אותה למודעות באופן ברור יותר.אם את באמת מחפשת משהו אחר, שימלא את הצרכים האחרים שלך, תצטרכי להתנתק ממנו לחלוטין. ללא קבלת עצות בדרך וללא סיוע, כי כל דבר כזה מחזיר אותך למעגל הישן של סוג של יחסים שגם הוא חסר לך, ואולי יחסר לך שנים. עניין של סדרי עדיפות מרגריטה. והקושי הוא שהוא, הלשעבר הזה, עם מה שהוא מציע, כבר קיים, ובהשג יד, בעוד שהצרכים האחרים רחוקים, יושגו רק לאחר תקופת החלמה, ובקיצור, הם מאלצים אותך להכנס לתקופה של חוסר ודאות כי אף אחד לא מבטיח לך במאה אחוזים שהם שם, וגם לא מתי.אם את רוצה לעשות את זה, את צריכה לעבור תהליך של ניתוק והחלמה, ואולי סיוע מקצועי יעזור לך.ואגב, יש צדק בדברייך שגם בקשר שלך עם איש זה, נפער כבר פער שיהיה קשה לשניכם לסגור אותו. פער זה בהחלט יקשה עליכם לחזור למה שהיה, ובודאי להתקדם משם למקום אחר טוב יותר.

אתה צודק בכל מה שאתה כותב. אני מודעת לדברים, ובאמת מוטב להעלות למודעות באופן ברור יותר."...אז אולי יעזור לך אם תראי שוב ושוב את הנקודה הזו, שבה הוא דואג לעצמו יותר מאשר הוא דואג לך. אני יודע שאת חשה אותה, אבל מוטב שתעלי אותה למודעות באופן ברור יותר..." - אני חשה אותה, מודעת לה. אבל מתוך האהבה וההכרות המעמיקה, אני מודעת לחולשות שלו, ולמקום בו הוא מוגבל, גם אם היה רוצה, למלא לי את הצורך.נכון.. כל הבנת החולשות שלו, וכל החמלה שלי והאהבה שלי אליו, לא יתרמו לי בהתקדמות לכיוון המטרה.ונכון. יכול להיות שאני צריכה עזרה מקצועית.. כי אני לא מוצאת אנרגיות לנתב לכיוון ההתמודדות הזו. אני עייפה. מאד.אני מאד מאד מעריכה את הזמן שהשקעת לקריאת המגילה, ועוד יותר על הנכונות להתעסק בתוכן ויותר מזה להשקיע מחשבה ולענות.שיהיה לך רק טוב.

מרגריטה יקרה,
אם את רוצה לקפוץ למים הקרים, הגיע הזמן שתעשי את זה. אבל אל תשכחי להתחיל לשחות, כי אם לא תשחי במים הקרים, את עלולה לקפוא.