יחסים סותרים: ניתוח והבנה

אני בת 24 ובן הזוג שהיה לי בן 28 (לא יודעת אם בלשון עבר).אנחנו שנתיים ביחד, תמיד הרגשתי אהבה, משיכה, רגש וכו' כלפיו.הוא אהבתי הראשונה, לאחר שיצאתי עם מספר גברים (שניים- שלושה דייטים ולא הייתי מעוניינת) ומצאתי אותו.נראה כי ההתאמה שלנו הייתה מושלמת, אין טוב מזה. הכרתי אותו כשהיה לו נקע והלך עם קביים.כשהכרתי אותו, באתר היכרויות כתב שיש לו תואר ראשון, התברר שאין לו בגרות מלאה וניסינו לחפש מה רוצה ללמוד. פנה ללימודי הנדסאי תוכנה, הראש שלו לא בלימודים כי זה משעמם אותו ללמוד ואני נלחמתי לשבת איתו ללמוד ולהסביר עד כמה השכלה חשובה לחיים.במשך השנתיים היו המון משברים ופיצוצים שגרמו לי לסיים איתו כל פעם את היחסים במריבה של כמה ימים, ואז היינו חוזרים עד לפיצוץ הבא.הכל קרה לאחר שעברה חצי שנה ולא רצה להכיר לי את משפחתו, את שלי הכיר אחרי 3 שבועות.רבנו נורא. לאחר שהכרתי את משפחתו, הבנתי למה הוא לא רצה להכיר לי אותם. אימו דיכאונית ומרירה, הוריו גרושים וגר עם סבו וסבתו מגיל 15. אביו התחתן שנית ובעל משפחה בקנדה עם 2 ילדים.הוא הלך לאיש שקרא "פסיכולוג" ובסוף התברר שהוא קואצ'ר מעמותת ניצן.השקעתי הרבה זמן וכסף, החלטתי ללמוד קואצינג למענו וביקשתי ממנו לעזוב את הקואוצר, כי זה לא הגיוני שכל חייו זה יהיה ככה ואנחנו צריכים להתקרב ולדבר על הדברים, לפתור בעיות שמפריעות, "אני כאן בשבילו". הוא לא היה פתוח כמו עם הקואצר ורבנו המון. הוא קבע עם הקואצר שלו בסתר ושיקר לי, מאז התחיל בי משבר אמון. כשבאתי לעשות שעון מעורר בטלפון, גיליתי הודעה פתוחה על כך, וכששאלתי בבוקר תירץ והעמדתי את השקר במקומו.נוצר בינינו משפר אמון, לא מאמינה יותר לכלום. הוא קורא לי פרנואידית!לאחר 8 חודשים ביחד שולחת לו הודעה ב3 וחצי בלילה בחורה שרצתה בקנדה להתחתן איתו, בלי אהבה, לדבריו לא הייתה מערכת יחסים, רק בשביל אזרחות. נפגעתי. מחק מהפייסבוק שלו ונשאר בקשר עם אחיה בפייסבוק.מאז חיי לא היו קלים, הוא טען שאני מאוד קטנונית ופרנואידית "אם את לא מאמינה, אל תאמיני, בעיה שלך".במריבות, משפחתי מסבירה ומבינה ומשפחתו, אמו וסבתו, כמו מכשפות ואחותו הייתה נגדי מההתחלה, מנסים להרחיק אותו ולהשפיע עליו. אחותו מספרת לאביו בקנדה ברכלנות על וכוחים ומשרים עלי המון מתחים שמפריעים לי לתפקד בזוגיות, שמרחיקים אותי מלהיות מי שאני, רגועה, יחד איתו ולחזור אחרי מריבה. אני מרגישה שאני הופכת בעל כורחי לרעה בגלל הגורמים הללו וזה מורגש אח"כ ומסתבך לעוד ריב מתסכל. אביו מתקשר אליו בלי לחשבן על השעה ושאל אותו מלא פעמים איפה הוא, בפעם השלישית שאלbr> "אתה עם החברה ההיא!", בזלזול אחרי שנתיים, והוא אמר" "כן".אחרי הריב שבו דאגתי והתקשרתי בוכה לביתו, אחותו עשתה ממני צחוק עם חברה וניתקה לי את הטל בפנים, לאחר שצחקה ועשתה כל רגע "הלווו, הלוווו... וצחקה. מאז אמרתי שלא מעוניינת לדבר איתה, בגלל עוד דברים שקרו אח"כ.לא דיברתי איתה ובערב חג פסח, לאחר מאמצים נפשיים, השארתי את אימי ואחי לבד והלכתי להיות עם משפחתו. אחותו ראתה אותי, רק ראתה וצרחה" "זונה, זונה", וטענה שאני מרחיקה אותה מאחיה.גם אימו טוענת ככה.אציין שכבן זוגי, אמרתי לו כמה מפריע לי אם יהיה איתה בקשר, כי היא פוגעת ביחסים שלנו וגורמת לי למתח נוראי בהתנהגותה, מספרת כל פיפס לאב בקנדה, שלא מכיר אותי, ראה פעם אחת ובשיחת טל, אמר שהבחור סיפר כמה רע לו איתי.אציין, שאיתי הבחור נחמד, נמשך, מנשק ואנחנו עוזרים אחד לשני הרבה.במהלך הקשר נסענו לשבוע לחול יחדיו והסתדרנו טוב לבד.לאחרונה, לאחר שביום ההולדת השקיע, הפתיע וכתב ברכה עם ציור של "טבעת בקרוב..." רבנו שוב לאחר שבועיים.בטלפון שלו יש תמונה של בחורה שביקשתי שימחק (קנדית. הוא כל הזמן מדבר על כמה שבמדינה רע והוא רוצה לגור שם) וטל של בחורה אחרת מעיר מגוריו שניהל איתה לפני שנתיים וחצי קשר מיני בלבד, סטוצ'ים. הוא חוזר עייף כל הזמן ופחות רגיש אלי, לא עושים בתדירות שפעם.הרגשתי עם זה רע ושהוא בוגד בי (הוא היה הראשון שלי וחשבתי שגם האחרון).הוא גר אצלי שנה בבית משפחתי, ביקשתי שיעזוב, הוא טען שמספרי הטל עוברים בסינכרון ממייל המחשב ושאם הוא מוחק, זה חוזר אוטומטית.כשהתקשרתי לשאול מה שלום סבו שבבית חולים, סבתו השפילה אותי וניתקה לי, הוא אמר שסיפר לה הכל ואמרתי לה שהוא בוגד בי. אימו מנתקת בפרצוף בלי לדבר בכלל, פשוט שומעים ניתוק. פשוט דו פרצופיות.עד היום (כבר שבוע בכאסח).נפגשנו בבית קפה כדי ללבן ולראות מה עושים. סיפרתי עם בכי ודמעות שלא יכולתי לעצור על המתחים ממשפחתו בקשר, שזה מקשה עלי מאוד ומדוע להפרד. הוא אמר שמבין ודיברנו על פסק זמן. הוא רוצה ללכת איתי לטיפול זוגי.סקפטית, חוששת שזה לא יעבוד, כי כשדיברתי תמיד מה מפריע לשנינו, הוא שוכח ולא מיישם אחרי כמה ימים גם ככה, כאילו לא דיברנו כלום.אימי אמרה שזה קרה לה גם בצעירותה, והתגלה שהבחור בוגדני אז שזה קרה לה.אתמול הוא כתב שיוצא לריצה וידבר איתי שיחזור. לא חזר (משמונה בערב, עד 8 בבוקר בערך). הוא טען שנרדם על ספסל ליד הים. לא ישנתי כל הלילה מדאגה, התקשרתי וסבתו אמרה שהוא לא בביהח עם סבא. בבית לא ענה וסבתו התקשרה ב-1 בלילה לצרוח עלי כמה אני אשמה.מרגישה שלא מסוגלת לחשוב על ללכת איתו ליעוץ זוגי או לחשוב על זה, כשמשפחתו היא כאבן נגף ומכשול ליחסינו.לא יודעת מה לעשות, בוכה מתוסכלת, סטודנטית ומתקשה ללמוד בתקופת המבחנים, בוכה ולא מסוגלת לאכול, ירדתי במשקל, מתוחה מאוד.הוא חושב שאני קטנונית, יש דברים שלי חשובים ולא זה נראה טיפשי ומפגר להתעקש עליהם.מתחננת לעזרתך, אני כבר עייפה מחיי ומתוסכלת עד כלות נשמתי.מפחדת שנכנסת לדיכאון ומשתגעת.גם ברגע זה בוכה כי קשה לי.נתתי הכל, אך לא יצא מזה כלום כשהייתי בטוחה שזה יהיה בעלי ואב ילדי בעתיד. קשה לי מחשבת הפרידה.

ל יקרה,
אם תרשי לי, אנסה להבהיר משהו שעל פניו נראה לא ברור, או לפחות לא עקבי. את כותבת על היחסים ביניכם "נראה כי ההתאמה שלנו היתה מושלמת, אין טוב מזה". ומיד אחר -כך את כותבת שהיו ביניכם פערים משמעותיים בהבנת הצלחה בחיים, וש"במשך השנתיים היו המון משברים ופיצוצים". האם את מבינה ששתי האמירות הללו לא מסתדרות יחדיו?נראה לי שאת מנסה לומר שרצית שזה יעבוד, אבל זה לא עבד. שרצית שהוא יהיה מושלם לטעמך, אבל שהוא לא היה מושלם לטעמך. ובעצם, שרצית להיות לא מאוכזבת, אבל שאת מאוכזבת.את לא יכולה להיות הקואוצ'רית שלו. גם בפסיכולוגיה, טיפול נעשה על ידי מישהו שאינו קרוב ואין לו נגיעה אישית במטופל, כי זה לא עובד אחרת. וכי זה לא אתי ולא מקצועי. זה לא יכול להישאר על בסיס מקצועי, כאשר היחסים ביניכם כל הזמן על השולחן, בין אם אלו מאבקי כוחות ובין אם מדובר בצורך להוכיח או לדרוש אהבה. לא פלא שלא הצלחת. התוצאה היא שהאכזבה שלך רק גדלה.יש לכם הרבה מאד קשיים חיצוניים, שחלקם לפחות נובעים ממעורבות של בני משפחתו ביחסים ביניכם. הבחור הציע לך ללכת ליעוץ זוגי, ואת לא מוכנה. לעומת זאת את מתייעצת איתי ומבקשת עזרה. יעוץ זוגי ייתן לך הרבה יותר מאשר עצה קצרה כאן, כאשר אני יודע מעט מדי על מה שקורה ביניכם, וכאשר אין לך עדיין (וגם לו!) בסיס כלשהו של אמון הדדי איתי, כדי לשנות משהו ממה שעשית עכשיו (ואת צריכה, והוא צריך, כי מה שעשיתם עד עכשיו לא עבד!). את רוצה בסיס של ביטחון איתו, אבל את צריכה לעבוד כדי לקבל את זה, וכדי להגיע לזה. הוא יצטרך להבין טוב יותר אותך, וכנראה גם את תצטרכי להבין יותר איך לעזור לו להתגבר על הקשיים שהמשפחה שלו מערימה. לבד לא הצלחתם, והוא מציע לך לקבל עזרה במשותף. את אומרת שאת סקפטית אם זה יעזור, ואני חושב שזה לא רק זה. והרי את סקפטית גם בתנאים הנוכחיים, נכון? הרי אחרת לא היית מרגישה רע כל כך. אם לכי על זה (יעוץ). אחרת את מקצצת במו ידייך את הענף שאת רוצה להצמיח.

מנסה להבין.האם אתה אומר שחלק גדול מהמצב הוא כתוצאה מהתנהגותי?האם זה בר תיקון וניתן לשפר ולתקן ע"י הקמת בסיס אמון והקשבה?האם טיפול זוגי בגיל 24 הוא מיותר, כי אני נחשבת צעירה מידי.אציין, כי אתמול סביו נפטר ועשיתי מאמצים נפשיים גדולים, לנחם אותו, כי למרות המצב הקיים, הוא חשוב לי ואני אוהבת אותו (מאוד מתגעגעת אליו בימים אלו).בנוסף, ניחמתי את משפחתו, את אימו, סבתו ואחותו, על מנת שירגיש טוב יותר וכי, הוא ביקש זאת ממני ולבסוף, למרות הקושי, הסכמתי.המשפחה שלו, גם אביו שחי בקנדה ונשוי ליועצת זוגית, לא מאמין בהמשך הקשר.אותי מתסכל שכולם מתערבים, כי רואים רק את הצד שלו. מה עם הצד שלי? גם אני מתוסכלת, לא מצליחה לישון ולאכול, בוכה...לא מתלוננת, מתוסכלת- כי אני יודעת שאני נמצאת במצב עדין מאוד לשנינו.אם טיפול זוגי יכול לסייע- לא מתנגדת. זה מאמץ שלדעתי, אוכל להתמודד עימו, כי כלום עד היום לא הוביל אותנו להשכיל לפתור מריבות בשקט, בלי צעקות ועצבים- לדעת להתווכח ולנהל כעסים (האמת היא שלרוב, אני חושבת שאני כעסנית יותר ממנו).מצב מבלבל מבחינת שנינו.

ל יקרה,
לא זכור לי (בדקתי) שכתבתי לך שחלק גדול מהמצב הוא תוצאה של התנהגותך. אפילו לא האשמתי אותך גם בחלק קטן. כתבתי שאת לא יכולה לשמש לו קואוצ'רית כי את קרובה אליו מדי, וכי היחסים ביניכם טעונים בעניינים אחרים, וכתבתי לך שאין סיבה שתוותרי על ייעוץ זוגי כאשר האלטרנטיבה, שהיא המצב הנוכחי, מורכבת וקשה ממילא (ועם זה את מסכימה בתשובתך, וזה צעד בכיוון הנכון). לגבי יתר הדברים, יש לבחון אותם באופן מקצועי. אמון והקשבה תמיד חשובים, ועזרה מקצועית יכולה לסייע גם בכך, וגם בניהול כעסים וגם בניהול קונפליקטים באופן מהותי ומשמעותי מאד. וקראי בבקשה את המאמר שלי על יעוץ זוגי לזוגות צעירים בתחילת דרכם.

תודה.
אכן לא כתבתי, אני מאשימה את עצמי או אותו, אך אני מודעת לקושי בניהול כעסי, הרבה דברים שמכונים לאחרים ״קטנים״, לי גורמים להתפוצץ ולהגיב בצורה לא רגועה, אלא תוקפנית, באותו הרגע.
אחרי ש״נפרדנו״ הרבה פעמים לכמה ימים (יום, יומיים, שלושה...) כל כמה שבועות, כביכול, פיצוץ, נפל לי אסימון שצריכה לשפר את התקשורת וניהול הכעסים שלי.
גם הייתי מודעת לבעיות הקשר והריכוז שלו, אך לא פעלתי, כי לא היה לי מושג כמה זה משפיע על הזוגיות, על חשיבות הזמן בעיני ותפקודו ותפקודי במערכת.
החלטתי לבדוק טיפול פסיכותרפיה או משהו בסגנון, ליישום ניהול הכעסים שלי ולשיפור הזוגיות. בליבי מרגישה כי הוא חשוב לי ואני אוהבת אותו מאוד, מאמינה שאם הייתי מתנהגת אחרת, הייתי יכולה להיות במצב שונה, הרבה יותר מאושר, כיום.
האם יש לך המלצות נוספות בשבילי, או שכדאי טיפול פסיכותרפי?

התכוונתי שאיני מאשימה בתחילת ההודעה-תיקון

Lיקרה,
ניהול כעסים הוא אכן דבר חשוב מאד, וזה אחד הדברים החשובים שאני עובד איתם עם בודדים וזוגות, כי יש לזה השפעה רבה על היכולת להתנהל בשיתוף, כפי שדברים ראויים להיות בזוגיות. כך שאת עושה את הדבר הנכון בהחלטה שלך ללכת לטפל בזה. אפשר לעשות זאת גם במסגרת העבודה הזוגית, כאשר חלק מהפגישות נעשות בנפרד וחלק ביחד. יש לכך יתרונות וחסרונות, כאשר היתרון הגדול הוא שגם הצד השני לומד להתמודד ולהגיב באופן שיהיה מתואם יותר למה שעובר על בן הזוג, ולפחד מזה פחות כשהוא מבין מה זה אומר ומה זה לא אומר, וגם - שיש משוב די מיידי למה שקורה, כפי שהוא נראה מבחוץ ולא מצד המטופל בלבד. החיסרון הוא בדרך כלל אינטנסיביות נמוכה יותר (חלק מהפגישות הן ביחד, ולא רק לבד), והצורך להתגבר על הקושי התדמיתי הכרוך בחשיפה מול בן זוג.כך או כך, כשאני רואה את ההבדל בין מכתבך האחרון לראשון, אני מתרשם מאד מהשינוי המשמעותי מאד ביכולת שלך לקחת אחריות. זה צעד חשוב מאין כמוהו בהצלחה של ניהול הכעסים, וביצירת השינוי.

תודה. את הדברים אשר עלי לתקן מבינה ואעשה תהליך עם עצמי. בזוגיות יש שניים (כמו במשל של הטנגו). לצערי, הבחור ויתר, אמר לא להפריע לו ושנמצא בים עם חברו, ניתק בפרצוף, שלח הודעת SMS והתעלם ממני לחלוטין, כאילו אני זרה, אחרי שנתיים כמעט בזוגיות יום יומית (שבה רוב הזמן גר בביתי).ימים של בכי שמנסה לצאת מהם. קשה לעכל שחייתי עם מישהו שהיום אני מרגישה שלא הכרתי את האדם איתו הייתי שנתיים.רוצה זוגיות, איך הפעם אכיר באמת לעומק שזה המתאים לי/ "האחד"?חוששת ודי מפחדת, מנסה כרגע להכיר דרך אתר היכרויות, זוגיות חשובה לי מאוד.

ל יקרה,
בהתכתבות שכאן, עברת דרך ארוכה מאד מחיפוש דרך לחבר אותך מחדש עם בן זוגך ללא יעוץ זוגי, להבנה שיש לך בעיה עם כעסים שאת צריכה לטפל בה באופן מקצועי, לבין הנסיון לשקם דרך זוגיות חדשה, ועם רצון לדעת מראש "איך עושים את זה נכון". אין דרך אחת, כי זה שונה עם כל בן זוג. גם את שונה עם כל בן זוג, אבל את מכירה במגבלה אחת שלך ורוצה לטפל בה. התחילי בבקשה לטפל בה,עכשיו, ותוך כדי הטיפול תהיינה מספיק הזדמנויות לספר גם על קשרים שמתהווים תוך כדי, ולשאול איך עושים זאת נכון, כאשר ייווצרו קשרים (או באשר לקשר הזה, אם יחזור). כרגע, אני מתרשם שאת רוצה לקצר את הדרך, ולקבל מתכון חיצוני להצלחה כדי להימנע מעבודה שאת צריכה ממילא לעשות עם עצמך. התחילי בעבודה עם עצמך, ותקבלי "הנחיות בישול" בדרך, בהתאם למה שקורה.