יחסים סוערים: איך לצאת מהמצב?

שלום,
משהו בי מחפש תשובה והכוונה, כי אני מרגישה אבודהאני בת30+, נשואה כבר 4 שנים. שנינו מאוד קיצוניים בתגובות וברגשות -- לכן הזוגיות שלנו תמיד הייתה או מקסימום כיף ואהבה או מינימום צעקות ורצון להתגרש.בכל התקופה הזאת אני מרגישה שאני רצתי אחריו, הוא בנאדם עקשן על גבול הטמטום - ומבחינתו כשהוא חושב משהו נכון אין לו דרך להתגמש (ומפספס שאפשר לעשות את אותו הדבר אבל בדרכים אחרים שפחות תתפגע בעיקר בי). הוא לא יודע לבקש סליחה או להודות שהוא עשה טעות (גם כשזה ברור שהוא עשה טעות), ואני מוצאת את עצמי כל פעם חוזרת לדבר איתו להסביר לו למה ההתנהגות שלו לא בסדר ואיך הוא פגע ברגשות שלי. איכשהו כל סיטואציה בסוף נוצר מצב שהוא פגוע רגשית ושאני צריכה לפנות אליו לתקן את המצב. מצד שני הוא בנאדם טוב לב, הוא עוזר לכל האנשים ולסביבה שלו - אחים שלו, הורים שלו, וכל בנאדם שצריך עזרה הוא לא יכול להגיד לו לא.מבחינתי אני וויתרתי הרבה על עקרונות חשובים לי - מפחד מהתגובה שלו, ורצון לרצות אותו. הפוך זה אף פעם לא היה.כרגע אני תקועה, היה לנו פיצוץ גדול. הוא אומר שזהו מבחינתו זה גירושים והוא לא רוצה להמשיך.אני יודעת שאני מאוד חלשה רגשית, ויש לי קושי כשמתעלמים מהרגשות שלי ואני מגיבה באגרסיביות (בעיקר צעקות ויכול להגיד מילים לא יפות), אבל חוץ מזה אני בנאדם מאוד תומך, טובת לב, תמיד הייתי לצידו כשהיה צריך, מאוד חשוב לי בית וזוגיות - יש לי ביטחון בעצמי ובזה שגדלתי וחונכתי להיות בנאדם טוב. אבל אני כן יודעת על עצמי שאני חלשה נפשית ורגשית.כרגע, אני לא יודעת מה לעשות - מצד אחד אני יודעת שכל הגברים הם אגואסטים ומרוחקים רגשית, ושכנראה היתר וויתור שלי מאפשר לו להתנהג ככה כלפי בלי שיוכל להבין אותי ואת הרגשות שלי - ושאם הייתי מתעקשת יותר בלא לוותר על שלי דברים יכלו להיות אחרת. מצד שני - אני חושבת שכבנאדם בוגר צריך שתהיה לך את האחריות שלך בזוגיות וגם שתדע להתרכך ולהקשיב לצד השני ולרגשות שלו. וזאת אחריות שלו!אני לא יודעת מה לעשות - להתגרש זה משהו שיהיה לי מאוד קשה איתו, כי אני ארגיש לא טוב עם עצמי במיוחד על כל הזמן הזה שנעלם לי מהחיים, מצד שני אני לא יכולה להמשיך לחיות עם מישהו שאני צריכה לשכנע אותו כל הזמן למה הוא צריך להתחשב ברגשות שלי ובצרכים שלי.איך אני אמורה לדעת מה נכון לי עכשיו?

אבודה יקרה,
אני קורא את התאור שלך של היחסים ביניכם, ומבין לכן ממה נובעת רכבת ההרים הרגשית שלכם. כנראה, כפי שאת כותבת, שניכם תורמים לה. השאלה היא בעיקר – איך יוצאים מזה?אני חושב שהאחריות שייכת לשניכם, ולשניכם חלק בזה, כל אחד מכם בדרכו. וזאת למרות ששניכם, ואני מקבל את דברייך ומאמין לך לחלוטין – שניכם אנשים טובים במהותם. אבל לשניכם, וכל אחד מכם בדרכו, מתקשה לוותר כאשר דברים לא מתנהלים בדרכו או כאשר הוא נפגע ומרגיש לא מוערך. לכן זה קשה.אני יודע שזה לא נכון ש"כל הגברים אגואיסטים ומרוחקים רגשית", גם אם כהכללה – יתכן שזה יותר נכון ביחס לגברים לעומת נשים. אבל זה כמו לומר שגברים יותר גבוהים מנשים, שנכון כהכללה, אבל לא נכון לומר שגברים גבוהים ונשים נמוכות. יש ויש.באותה מידה – אני לא חושב שנכון לומר ש"היתר וויתר שלך מאפשר לו להתנהג ככה כלפייך בלי שיוכל להבין אותך ואת הרגשות שלך, ושאם היית מתעקשת יותר בלא לוותר על שלך דברים היו יכולים להיות אחרת". יתכן מאד שלו היית נוהגת כך באופן עקבי, היו הרבה יותר פיצוצים ביניכם, וכבר לה הייתם ביחד.עם זאת, אני מבין שויתרת הרבה על עקרונות חשובים, מפחד התגובות שלה. אבל מריבות ביניכם מגיעות, כפי שאני מבין, כאשר את מפסיקה לוותר, ולא כאשר את מוותרת יותר. ולכן – השאלה העיקרית היא איך אפשר גם לא לוותר על ערכים שלך, וגם ללמד אותו לוותר על עקרונות שלו, ושייראה אותך ויתחשב בך. מנסיוני – כנראה שאת צריכה להיות מצד אחד יותר עקבית, כי כרגע, בעיניו לפחות ואולי גם בעינייך, את לפעמים כך (מוותרת הרבה) ו לפעמים כך (נפגעת ונאבקת על זה – כי לולא כן לא היו ביניכם מריבות). לכן, חלק מהדברים שאת צריכה ללמוד הם איך לשמור על עקביות, ואיך לומר דברים באופן שהוא, למרות אופיו, יידע להיענות לך.היה הגיוני שאומר לך "לכו לטיפול ועברו תהליך של לימוד הקשבה ותקשורת טובה ובריאה". אבל בתנאים שלכם, אני חושב שאולי נכון יותר שתתחילי את בטיפול זוגי – לא כי את ה"אשימה" הבלעדית, אלא כי את מוכנה יותר ובשילה יותר להקשיב ולנסות לשנות משהו – כדי ללמוד גם להיות חזקה יותר, וגם לשנות את הגישה שלו אלייך. ואם וכאשר יגיע הצורך – לצרף גם אותו אל התהליך. שוב: לא כי האשמה בך, אלא כי על פי הבנת המבנה האישיות של שניכם, על פי מה שכתבת – זה ייצור דינמיקה טיפולית וזוגית טובה יותר, ועם סיכויי הצלחה טובים יותר. אין ספק שחשוב לעזור לו לשנות דברים וגישה אלייך. אבל אני חושש שאם וכאשר ירגיש כפוי להגיע לטיפול, ההתנגדות שלו תהיה חזקה מדי. אם תדעי איך לגשת אליו אחרת, וממקום חזק ובריא משלך, הוא יוכל להתחיל לשנות את הגישה אלייך כי ירגיש שזה טוב לו כך, ויהיה לו יותר קל לשתף פעולה.