יחסים סודיים: מי ישלם את המחיר?

שלום,
אני בת 28 ונשואה כבר 4 שנים ויש לנו ילד מקסים בן שנה וחצי.היחסים ביני לבין בעלי הם יחסים מאוד כנים ופתוחים, הוא החבר הכי טוב שלי.הסקס שלנו לא מי יודע מה...אולי מעייפות, לחץ, חוסר חשק וכו'.לאחרונה נחשפתי לידיד חדש במקום עבודתי והוא נהיה ממש חבר קרוב. גם הוא נשוי + ילד . בילינו בחודשיים האחרונים הרבה ביחד וזה גרם לנו לקרבה מדהימה.לפני כשבועיים-שלושה חשפנו האחד בפני השני את רגש המשיכה האדיר שיש בינינו, והתחלנו להתכתב כל הזמן (מיילים,SMS וכו') לא עשינו דבר מעבר לזה.יש לציין כי אנו לעולם לא בגדנו, אנחנו מרגישים נורא ואיום עם ההרגשה הזאת וממש לא יודעים מה לעשות. אפילו נפגשנו פעם אחת מחוץ לעבודה כדי לדון מה עושים? הכל קשה לנו.... לבגוד זה ברור שקשה ולהתנתק גם מאוד קשה.כשדיברנו על ניתוק זה ממש עשה לנו רע עד כדי הרגשת מחנק בגרון.קבענו שבסופ"ש הנ"ל לא נדבר ולא נתכתב, מאוד מאוד קשה לי, אני לא מרוכזת בכלום, אני לא יודעת מה לעשות!!!! מצד אחד יש לי משפחה שאני אוהבת ומצד שני הוא נמצא... ואני כל כך נמשכת אליו ורוצה להיות איתו, אפילו דיברנו על זה שממש אנחנו מרגישים צמרמורת האחד ליד השני, לא אוכלים בקושי ישנים מרב מחשבות...הוא אפילו ציין בפניי שהוא מקנא לי... מה עושים? אנחנו ממש אובדי עצות!! מה קורה לנו ? האם זאת התאהבות? הידלקות? מה קורה לנו באמצע החיים??אנא עזור לי להתגבר על העניין הגדול הזה!!

אלמה יקרה,
לפי הכותרת שלך, זה כבר נקבע כגורל, שאין מה לעשות נגדו. אז אם אין, אז אין, לא?הבעיה היחידה היא שההידלקות הזו שלכם מסנוורת אתכם לראות את הסיכונים. אתם רואים את הפיתוי, ומתקשים לחשוב על המחיר. גם הסיכון, גם עגמת הנפש אם זה יתגלה, גם החרטות העמוקות אם זה יתגלה (ויהיו כאלה), וגם, כל עוד זה לא מתגלה, גם עכשיו, שהיחסים בינך לבין בן זוגך כבר אינם יחסים מאד כנים ופתוחים, והוא כבר לא החבר הכי טוב שלך. גם זה מחיר.אם את רוצה לצאת מזה, ואם את רוצה להמנע מזה, יוצאים ממקום העבודה הזה, כמו שמונעים אלכוהוליסט מללכת לפאב. ואם את רוצה לשתות, שתי. רק היי מוכנה לשלם את המחיר. מחיר יהיה, השאלה היא רק כמה, באיזו עוצמה, מי ישלם אותו וכמה זמן. וקחי אחריות כשזה קורה.ואיכשהו, מנסיון, יש לי הרושם שאת תשלמי מחיר כבד יותר מאשר הידיד החדש שלך. כי כך מתייחסת החברה שלנו לנשים, לעומת גברים, וגם כי נשים לוקחות יחסים, בדרך כלל, יותר ללב.

האם תוכל להסביר לגבי הפסקה האחרונה - שנשים לוקחות יחסים יותר ללב מאשר גברים? כאילו אצל הגברים הכל יותר בקלי קלות ? כלומר אם הבגידה שלהם תתגלה לגבר יהיה קל יותר לצאת מזה ? ??

לילי יקרה,
זו הכללה כמובן. אבל החברה מחסנת גברים מפני החצנה של רגשות רכים (לא מפני החצנה של כעס, להפך), ולכן אולי הם גם פחות מודעים להם. וכנראה שיש לזה גם בסיס גנטי, בנוסף לבסיס החברתי.אבל כאן, לגבר יהיה קל יותר לצאת מזה בגלל שנשים נוטות יותר לסלוח על בגידה מאשר גברים. וגם זו הכללה, כמובן.

ד"ר חסון היקר,
אינני יודעת אם אני מוסיפה את תגובתי למקום הנכון, אך הסיפור נגע לליבי והזכיר לי קצת את שלי.אני נשואה 10 שנים לאדם הטוב ביותר עלי אדמות. הוא אבא מסור, מאהב נפלא ובעל השונא יותר מכל מריבות בבית. עד לפני כחצי שנה לא חלמתי על אפשרות של בעיות בנישואינו.בצעירותי אהבתי ועזבתי גבר בחו"ל. פגעתי בו מאוד ונדמה לי שהרסתי את אמונתו באהבה. היינו ראשונים זה לזה, ואני הייתי מסונוורת ע"י אידיאולוגיה ועזבתי אותו מתוך נימוקים של דת. לפני מספר שנים החלטתי לחפש אותו באינטרנט ולהתנצל. כשיצרתי עמו קשר לראשונה כבר הייתי נשואה והבהרתי לו שאינני מעוניינת במערכת יחסים.לפני כשנה עלתה אפשרות של מפגש. בהתחלה לא חשבתי על זה יותר מדי, אך עם הזמן ביליתי יותר ויותר זמן בשיחות איתו וקבענו להפגש. לא ציפיתי למה שחיכה לי. מאז ומעולם היתה לנו תקשורת בעייתית, אנחנו מאוד דומים ורוב הזמן חוסר ההסכמה ביננו הנו בלתי נסבל. מאידך, הוא גורם למתח, התרגשות ומעורר בי צורך להשתפר, להצליח ולהתבלט כדי להיות שווה לו. אין לי ספק שהוא עדיין אוהב אותי, אך הוא הודיע לי שאיננו מעוניין בחידוש מערכת יחסים, ולאחר שניסיתי לערער על החלטתו, הוא ניתק איתי מגע. כפי הנראה, הוא מגלה יותר רצינות, בגרות ונחישות ממני, בהיותו מוכן לשלם את המחיר הרגשי בכדי לא לגרום להרס משפחתי או כדי לא להסתכן ולהפגע שוב.חזרתי לארץ ושיתפתי את בעלי בסערת הרגשות המתחוללת בי. הוא נפגע, אך איננו מראה סימני דאגה רציניים ומסתפק בכך שאני עדיין אוהבת אותו. אני, לעומת זאת, הפכתי לשבר כלי: אני לא מפסיקה לחשוב על השני, מריצה ללא הפסק במוחי את ארועי הערב שבילינו יחד (לא קרה דבר מלבד נשיקת פרידה תמימה) ומחפשת ללא הרף אפשרויות כיצד לשנות את רוע הגזירה. הגרועים מכל הנם רגשי האשם שאני חווה, וכעת אני מרגישה אשמה כלפי שניהם ובעיקר על חוסר היכולת שלי לשלוט ברגשותי.כך שמנסיוני עם שני גברים בחיי, המתיחסים למערכות יחסים ביתר כובר ראש ממני, האשה, אני חולקת על דעתך ותוהה מדוע לפחות אחד מהם לא התברך במידה פחותה של רצינות ואחריות. ייתכן שאילו היה כך, היו חיי הרבה יותר קשים, אך בוודאי גם הרבה יותר מרגשים ומעניינים.אשמח לקבל את עצתך לכל דבר שתמצא לנכון ליעץ לי, אם כי די ברור לי מה הכיוון שאליו עלי ללכת. בעלי איננו מעוניין ביעוץ כי לטענתו לא קיימת בעיה עליה לא ניתן להתגבר ע"י אהבתינו העזה. אני לעומת זאת, רק רוצה להיות לבד עם מחשבותיי וזכרונותיי.תודה,

תודה רבה על התשובה המפורטת.אך יש מס' דברים שעלי לחדד:הידיד שלי כל הזמן מדבר על הרגש שלו ומספר לי מה עובר עליו וכמה קשה לו.אנחנו כל הזמן מציינים שאם ניפגש לבד אז זה לא יהיה טוב, שאנחנו צריכים להימנע ממגע גופני.הוא כל הזמן אומר שעומד להתפוצץ והוא יודע שהוא לא מסוגל להיות מאוהב ב-2 נשים אבל באותה נשימה לא יכול (וגם אני לא) להתנתק ממני.הוא אמר לי שמדבר איתי כמו שלא דיבר עם אף אחת בחייו. יש לציין כי שנינו לעולם לא נקלענו למצב הזה. ניסינו שבת אחת לא לדבר כלל אך זה היה מאוד קשה ואפילו הגדרנו את זה כהרגשה של גמילה.אני לא יודעת מה לעשות, שנינו ממש אובדי עצות ולעניין עזיבת עבודה זה לא על הפרק כיון ששנינו רוצים להתפתח במקום הזה.כשאנחנו כבר מדברים על ניתוק אנחנו ממש נכנסים לדיכאון ומנסים לעודד האחד את השני.אני יודעת שאין לזה פיתרון בית ספר, אך אני זקוקה להדרכה דחופה, אולי משהו שנעשה שלב אחר שלב, אני לא יודעת ... ממש אובדת עצות.תודה.

אלמה יקרה,
אני מבין את הקושי שלך להתמודד עם מה שכתבתי לך, אבל מה שאת כותבת לא משנה כהוא זה את המציאות, והמציאות היא שאת בסיכון הרבה יותר גבוה לצאת מזה רע, מאשר הוא. וזה בכלל לא משנה מה הוא אומר או עושה. אתם אובדי עצות לא בגלל שאתם מאוהבים, אלא בגלל שגם לא החלטתם להתנתק מהקשרים הנוכחיים שלכם. ובצדק. אתם בשלב הידלקות ראשוני, ואין לך מושג איך הוא מגהק בבוקר, או נראה אל מול המראה כשהוא מתגלח. את לא יודעת מה מנהגי הנקיון שלו, ועד כמה הוא מפוזר או אולי להפך, היסטרי לנקיון. כך שלהפרד עכשיו מבני הזוג שלכם זו לא אופציה, כי את יודעת מה את מפסידה, וכל מה שאת יודעת על מה שאת מרוויחה הוא הרבה ריגוש בהתחלה. אבל את אפילו לא יודעת איך יהיה הסקס ביניכם, ואם הוא יהיה רגיש מספיק אליך, או אולי גומר מהר עד תסכול.אני לא סתם רע, אלמה. אני מצביע לך על מצב חוסר הידיעה שלך, שלא מאפשר לך החלטה לעבור ולחיות איתו ביחד. אני לא בטוח גם שזה מה שהוא רוצה. אצל שניכם המשיכה והתלהטות היצרים הם שמדברים, ומקשים על חשיבה הגיונית. אין פרידה של שלב אחר שלב. או שתחליטו על צעדים מעשיים להיות ביחד, או שתחליטו על בגידה בבני זוגכם (שאתם עושים גם עכשיו, ומרחיקים את עצמכם מבני זוגכם יותר ויותר), כשאת היא זו שלוקחת את הסיכון הרב יותר, או שתיפרדו. ואז – אין דבר כזה שלבים. בדיוק כפי שלא נגמלים מסמים או מאלכוהול בשלבים. לחתוך! בבת אחת. בסופו של דבר, זה יכאב פחות.לפי הרצון שלך להדחיק את ההתרחקות העצומה שלך (ההכרחית!) מבן זוגך, שאת כותבת שהוא החבר הכי טוב שלך והיחסים ביניכם מאד כנים ופתוחים (והם לא! חשבי מה את מסתירה ממנו!), והן לפי הרצון שלך להדחיק את האפשרות של פרידה מהידיד שלך, והן לפי הרצון שלך להדחיק את המחיר שאת עלולה לשלם, עושה לי רושם שאת מעדיפה את הדרך השניה, רומן מחוץ לנישואים. עם זאת, העובדה שפנית אלי להתייעצות, מעידה על כך שיש לך הרבה ייסורי מצפון. ויש לי רושם שאת רוצה שאציל אותך מזה. אם זה מה שאת רוצה, שובי וקראי את שני מכתבי אליך פעם ביום בחודש הקרוב. אם לא, אז מוטב שלא תקראי אותם שוב. הם סתם יעשו לך רע.