יחסים משפחתיים מורכבים - ייעוץ

היי,אני נשואה ויש לי 2 בנים מבעלי. האחד בן שנתיים והקטן בן חצי שנה. אני לא מסתדרת עם משפחתו של בעלי תקופה מאד ארוכה. אקצר ואומר שהם פגעו בי הרבה במהלך השנים ועם הזמן התחלתי להתרחק מהם, נסגרתי מולם עד שזה הגיע לרמה שאני פשוט לא מוכנה לדרוך שם יותר (ומעדיפה שגם ילדיי לא יהיו שם בלעדיי).בכל פעם שאני נאלצת להגיע לשם אני מרגישה דחייה מצידם, מבטים קרים ומרוחקים, ותחושה של ממש חרם (מדברים ביניהם ולא איתי, בקושי אומרים שלום או מישירים אליי מבט, מתרחקים מילדיי ולא מתייחסים אליהם כמעט כמו לשאר האחיינים וכו').. לאחר כל מפגש איתם אני חוזרת בדמעות ומצטערת שהלכתי. בעלי מודע למצב וגם משפחתו. לאף אחד זה פשוט לא מזיז .ניסיתי מאות פעמים להסביר את תחושותיי בשיחות וכו' לאנשים מסוימים במשפחה שאיתם יש אפשרות לנהל איזשהו שיח, והם בשלהם שעליי להשתחרר ולשנות פאזה וכל מיני ביטויים ואמירות שמתעלמות מהמצב. מסרבים לראות שיש מעין חרם עליי ועל ילדיי. אני מרגישה שזו פשוט סביבה שלא טוב לי ולא נעים לי להיות בה ועדיף לי רחוק מהם מאשר קרוב.בעלי מסרב לקבל זאת. כעת שיש לנו 2 ילדים הוא מתעקש לקחת אותם איתו לכל אירוע למרות שהקטן ממש בוכה בכל פעם (וגם הגדול לא מתלהב) ואני נאלצת בגלל הילדים (שאני רוצה להיות קרובה אליהם ושירגישו בנוח כשאני שם) להגיע בעל כורחי. בעלי הציע פשוט שיילך בלעדיי לשם ושאם אני לא רוצה אז שאשאר בבית, אך קשה לי מאד להשאיר לו את הילדים שם במיוחד שאת הבן הקטן קשה מאד להרגיע והוא עדיין זקוק לי.זה פצע עצום ביחסים שלנו וממש מחרב לנו. מה גם שנראה שלבעלי יותר חשובים הם מאשר אני והבנים.איך אפשר להתמודד במצב כזה?תודה

גילה יקרה,
קשה לי להעריך ממכתבך מהן הסיבות השונות למה שקורה, ומה את יכולה לשנות, אולי רגשית, אולי התנהגותית, כדי לשנות את היחס שלהם אליך, אם בכלל. גם לא את מערכת היחסים שבין בעלך לבין משפחתו, שהיא רלוונטית מאד גם. אני לא מכיר את הנפשות הפועלות, ולא את המניעים שלהם, או הסיבות הרגשיות שלהם. אבל אני כן יכול להבין את מורכבות המצב, בעיקר כאשר הבן הצעיר שלכם כל כך צעיר, ולכן באמת מחובר יותר אליך וזקוק לך, ואני יכול לגמרי להבין את ההשפעה הרעה, ובטווח הארוך אולי אפילו ההרסנית, שיש לזה על היחסים הזוגיים שלכם, שלפי הבנתי את רוצה לשמור אותם בריאים.אני מציע שאת ובעלך תלכו לייעוץ זוגי. אתם זקוקים לתהליך ולליווי מקצועי שיעזור לכם ללמוד את האפשרויות לעומק, ולנסות לנווט הן את היחסים שביניכם והן את היחסים עם בני המשפחה ולאפשר לכם לקבל זה את הצרכים של זה, ואולי גם למצוא פתרונות במערכת היחסים הדי סבוכה הזו.

היי,בהתייחס לפסקה הראשונה שכתבת, אני מרגישה שקשה לי מאד להתנחמד אליהם, לחייך או לנסות להתחבר נוכח משקעי העבר ומעשיהם שפגעו בי מאד במשך השנים. הם פגעו בי הרבה שאני מעדיפה להתרחק ולשמור על כבודי. לא בא לי להבליג כאילו דבר לא קרה רק כדי לשמר את היחסים איתם ולתת לבעלי הרגשה טובה.כשאני מסתכלת על חמשת גיסותיי האחרות שנפגעו גם הן מיחס המשפחה מספר פעמים , הבנתי שהדרך היחידה כביכול להיות "חלק" מהמשפחה הזו היא בדרך של "לבלוע צפרדעים"- לא להגיד כשמשהו מפריע, לא להעיר כשמישהו מתנהג לא בסדר, לחייך ולהתחנף אפילו כשלא מרגישים כך.. בקיצור- לא לנהוג באמת אלא בצביעות כדי לשמור על מקומן במשפחה וכביכול להרגיש חלק.אני מטבעי לא אדם כזה ואני חושבת שככה לא אמורים להתנהג במשפחה.לגבי הפתרון שהצעת, הצעתי לו אינספור פעמים להגיע לייעוץ אך הוא מסרב ומטיל את כל האחריות עליי. כבר שקלתי להיפרד ממנו בשל עניין סבוך זה אך אני חוששת מהמחשבה הזו של חיים עצמאיים לבד ללא תמיכה.. חוששת שלא אסתדר בלכלכל 2 ילדים קטנים.האם יש טעם להגיע במצב כזה לייעוץ זוגי לבד? מה כבר אפשר לשנות אם הצד השני כ"כ אטום?מרגיש לי שהנושא הזה הוא כמו דרך ללא מוצא.תודה

גילה יקרה,
שאלת אם יש טעם להגיע לייעוץ זוגי לבד, כאשר הצד השני אטום כל כך. התשובה היא שבדרך כלל כן, כאשר ברור שהמטרה היא לשנות משהו בהתנהגות ובתחושות שלו. ויש דרכים לעשות את זה. כמובן שיותר קל לעשות את זה כאשר הוא מודע לכך שיש בעיה זוגית ומוכן ללכת לטיפול, שזה אומר שבדרך כלל גם מוכן להקשיב, ולא רק לומר. אבל אם תגיעי לבדך לטיפול זוגי, תוכלי ללמוד איך לשנות בכוחות עצמך משהו, ואולי אפילו משהו משמעותי בהלך המחשבה שלו, ובהתנהגות שלו.